דן אורנשטיין, מנכ"ל ענקית יבוא הרכב "צ'מפיון מוטורס", נעצר באחת מהפגנות האליטה לאחר שתקף צעיר בן 20 ששבר את שלט המחאה שהחזיק. הפעם הייתה זו הפגנה בהרצליה מול ביתו של יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (כן, המפגינים למען הדמוקרטיה, שמאשימים את הממשלה בהקמת דיקטטורה, עושים בדיוק מה שכל דיקטטורה עושה ותוקפים מכוני מחקר וערוצי תקשורת במטרה להשתיקם. ולא, הם לא שמים לב לאירוניה).
צ'מפיון מוטורס אחראית על יבוא כמה מותגי רכב אירופיים : סיאט, אאודי, סקודה ופולקסווגן. אירוני שחברה שהקים מי שמשפחתו נספתה בשואה מייבא את רכבי החברה שהיטלר עצמו הורה להקימה, אבל לא משנה. יבואני רכב גדולים נהנים ממטריה כפולה שמספקת להם המדינה: הגנה מתחרות בדמות חסמי יבוא, בגיבוי מערכת משפטית תומכת, ובמקרה של צמפיון גם חוזי רכש שמנים עם צה"ל, הממשלה והכנסת. כלומר, אורנשטיין אולי טוען שהוא נלחם בעד "הדמוקרטיה" אבל הוא בעיקר נלחם נגד שינוי בשיטה שמבטיחה לו עושר בלתי מוגבל ולא הוגן.
בדיוק כמו שקרן פלס לא באמת מפסידה מה"אומץ" שלה להתנגד לממשלה אלא רק מרוויחה, כי כל קובעי הטעם שמשפיעים על הקריירה שלה: עורכי הרדיו, מפיקי הטקסים, מנהלי ערוצי הטלוויזיה ובעלי חברות הפרסום נמצאים בצד שלה, כך גם אורנשטיין רק ירוויח אם השיטה תמשיך לעבוד כפי שעבדה מימים ימימה: בית המשפט ימשיך לתקוף את מי שיעז להתחרות בו, הממשלה והכנסת ימשיכו לקנות ממנו רכבים בבלעדיות.
מה יקרה אם שמחה רוטמן יבטל את ההסדר עם צ'מפיון? כמובן, היועמ"שית תכריז שזה לא חוקי. תנו הצצה בהודעת היועמ"שית הפוסלת את פיטורי ניצב עמי אשד, גיבור המהפכה החדש ומן הסתם מועמד מפלגת יש עתיד למשרד הבט"פ בממשלה הבאה. היא לא שונה מכל הודעות היועמ"ש שהכרנו בעשורים האחרונים: "בהחלטתך נפל פגם מהותי והוא שהיא שגויה ואתה צריך להחליט כמוני".
זה אמנם כתוב במשפטית ועטוף בהרבה מילים מרשימות כמו "אפקט מצנן", אבל כשמקלפים את הקליפה זה כל מה שכתוב שם. וגם הפעם יגלגלו עיניים כל המיתממים ויטענו שהיועמ"שית לא "פסלה" חלילה כל החלטה, אלא רק הצביעה, במסגרת תפקידה, על חריגה מהנוהל התקין, ואם השר יפעל לפי הנוהל מובן שיהיה רשאי ליישם כל מדיניות שנראית לו במסגרת החוק.
ההיתממות היא חלק מהמשחק. כי על פי אותו הגיון יש להחלטת היועמ"שית "אפקט מצנן" על החלטת השר, כלומר, היא כן מתערבת במדיניות הממשלה וכן חורגת מהפעולות שמתיר לה החוק (שלא קיים, כי אין חוק אחד שמגדיר את סמכויות היועמ"ש), אבל לימין אין יועמ"ש משלו שיפסול את החלטת היועמ"שית, וכך היא נשארת הסמכות העליונה.
בסוף העשור הקודם נפוץ בשיח מונח חדש: "דיפ סטייט", מדינת הצללים. האליטה התגייסה מיד לרסק את אמינות המונח, להטיל דופי במשתמשים בו ולהציגם כהוזים סהרוריים המאמינים בקונספירציות. "הימין רוצה שלטון אוטוריטרי", הסביר פרופ' קרמניצר, מהקיצוניים בתומכי האקטיביזם השיפוטי והמהפכה החוקתית ל"דה מרקר" ב-2019, "וכדי להגיע לשם הוא צריך לספר את סיפור הבדיה של הדיפ סטייט". אבל אחרי הדרך שבה טורפדה הרפורמה המשפטית, לא ניתן יותר להטיל את הרפש הזה במי שהזהיר מהדיפ סטייט, כי כולם ראו בעיניהם איך היא פועלת.
ויקיפדיה בעברית מגדירה דיפ סטייט כ"מצב בו קבוצה חשאית, המורכבת מרשתות נסתרות של כוח, פועלת עצמאית מחוץ למנהיגות הפוליטית הנבחרת של המדינה, בניסיון לקדם את סדר היום והמטרות שלה". ההגדרה הזאת התיישנה מהר. אין כבר שום דבר חשאי בקבוצה הזאת, ורשתות הכוח שלה כלל לא נסתרות.
ההסתדרות, בכירי הממסד הביטחוני, ברוני התקשורת והקרדינלים של מערכת המשפט בבג"צ, בפרקליטות ובמוסד היועמ"ש, על אלף זרועותיו בכל משרדי הממשלה: כולם פועלים יחד עם נציגי המילייה שלהם בכלי התקשורת, בתעשייה ובעולם ההון כדי לכפות את האג'נדה שלהם על הממשלה הנבחרת. רק שבמקרה שלנו, וגם זה לא חשאי ולא נסתר, הם גם מתפרנסים זה מזה. יבואן הרכב יוודא שהשופט לא יזוז ממקומו, והשופט יוודא שהיבואן ימשיך להרויח על חשבוננו. קצין המשטרה הבכיר ישחרר ממעצר את היבואן שהפגין למען השופט, והיועמ"שית תמנע מהשר לפטר את הקצין. חד גדיא חד גדיא.
