אביב גדג' כתב בשנת 2013 בשיר המחאה "גאולה", "יש לך בחירה חופשית אבל רק אפשרות אחת", בדיוק כך, באופן אירוני, האקדמיה בישראל מגדירה פלורליזם, אלא שדמוקרטיה היא בדיוק ההיפך. אם קבוצות אליטה פועלות כל כך קשה כדי להגן (לטענתן) על הדמוקרטיה, מדוע הן מתעלמות מאחד הערכים המרכזיים בה – חופש הביטוי?
אני סטודנטית בשנה השלישית ללימודיי באוניברסיטת בר אילן, בחוג למדעי המדינה והמזרח התיכון. נוסף על כך, אני רכזת תא "אם תרצו" בקמפוס. עד השנה התגאיתי במוסד הלימודים שבחרתי ללמוד בו. בזמן שצפיתי במוסדות אקדמיים שבהם נותנים לגיטימציה לדגל הטרור של אש"ף ולהתנכלות לסטודנטים שחושבים שונה מהם. הייתי גאה במוסד שבו קיים פלורליזם ושבו ניתן להביע דעות שונות ועל כן דאגתי לומר זאת בכל הזדמנות שבה נשאלתי על לימודיי באוניברסיטה.
מרצים שונים בקורסים מגוונים נגעו בסוגיות מורכבות וידעו לתת את הזווית הנוספת ולא המובנת מאליה, המרצים ידעו להיכנס לנעלים של הצד השני גם אם אינם חלק מהם ולהעביר זאת לסטודנטים. לדוגמה, בקורס "יישוב סכסוכים" נערך שיעור שלם על שמרנים, על הדעות הקדומות עליהם ומחקרים בנושא. שיעור לאחר מכן נערך שיעור שלם שנגע בליברלים באותו אופן. דוגמה נוספת הייתה בקורס "מבוא לאסלאם", בשיא מבצע "שומר החומות", אחת המרצות דיברה על המצב בעיניי הפלסטינים וכיצד הם תופסים את המצב, היא חשפה בפנינו עולם שאנחנו לא מכירים ונתנה מקום נרחב לשאלות הסטודנטים. מעולם לא חשתי תחושה שדעתי נחותה או לא נשמעת ברחבי האוניברסיטה.
הדבר השתנה כאשר יריב לוין הודיע על הרפורמה המשפטית. מספר ימים לפני חזרתנו, הסטודנטים, לסמסטר ב' נשלח אלינו מייל "עדכונים" הנשלח באופן קבוע אחת למספר שבועות מטעם האוניברסיטה, אלא שהפעם הם גם הודיעו על כנס "הפנינג דמוקרטיה". אני וחבריי לתא "אם תרצו" בבר אילן עברנו על רשימת הדוברים וגילינו שיש רוב מוחלט בקרב הדוברים אשר מתנגד לרפורמה. לאור זאת, פניתי להנהלת האוניברסיטה, ביניהם נשיא האוניברסיטה, סגן הרקטור ודיקנית הסטודנטים, על מנת להוסיף דוברים שיתנו זווית נוספת לרפורמה.
רק לאחר פניה נוספת, קיבלתי מענה מנשיא האוניברסיטה פרופ' אריה צבן, כי "אין מדובר באירוע שהאוניברסיטה מארגנת, אלא בפעילות ציבורית-פוליטית שיזמה קבוצת מרצים". אם מדובר בפעילות שמרצים יזמו, מדוע הם מקבלים פרסום כה נרחב מטעם האוניברסיטה? פרסום הכולל שליחת מייל לכלל הסטודנטים ופרסום באפליקציית האוניברסיטה. פרסום שכרכזת תא סטודנטיאלי אני יכולה רק לחלום עליו. כמו כן, אם מדובר בפעילות שלהנהלה אין קשר אליה, מדוע בוטלו שיעורים לטובת האירוע?
נכון, ההנהלה לא שלחה מייל במפורש לסטודנטים, אך הודעות רשמיות מטעם מחלקות שונות ומטעם מרצים הודיעו כי השיעורים בוטלו לטובת השתתפות בכנס "הפנינג דמוקרטיה". הפנינג אשר הציג רק דעה אחת והתעלם מדעה רווחת הן בציבור הישראלי והן בקרב הסטודנטים.
יתרה מכך, בערב יום השואה, כאשר אנחנו נמצאים בעצירת החקיקה, נשלח אלינו מייל שבו מתקיים כנס נוסף העונה לשם "הפנינג דמוקרטיה", וכן אתם יכולים לנחש לבד, אין כמעט דוברים בעד הרפורמה. אלא שהפעם גם נתנו במה לסטודנטית מן המניין לתואר ראשון. שמחתי לראות שמרצים בחרו לתת במה לסטודנטים לדבר, הרי אנחנו דור העתיד של החברה הישראלית. עם זאת, במבט מעמיק, אותה סטודנטית שנבחרה לדבר הינה יו"ר תא מרץ ומראשי מחאת הסטודנטים בקמפוס בר אילן. מוטב היה שמארגני הכנס יציינו זאת בפני קהל הסטודנטים שמגיע לשמוע את דבריה ולא יסתירו פרט חשוב זה. בנוסף, אציין שלא פנו אליי, כרכזת תא "אם תרצו" באוניברסיטה או לתא "דרור" (הציונות הדתית), שני התאים הימניים בקמפוס, על מנת להשמיע את קולנו בכנס.
דמוקרטיה איננה הצגת דעה אחת אלא מגוון דעות. גם כאשר לא נוח לנו, גם כשאנחנו לא מסכימים. לפי סקר התאחדות הסטודנטים כ- 56% מהסטודנטים הינם בעד הרפורמה. האוניברסיטה ומרצים רבים בחרו להשתיק במודע מעל מחצית מהסטודנטים. סטודנטים ימניים חוששים להביע את דעתם במוסדות האקדמיים פן ייפגעו. סטודנטים בבר אילן פנו אליי באופן אישי וסיפרו לי כיצד מרצים כופים עליהם את דעתם, כשביקשתי מהם לפרסם הם סירבו כי חששו מהתנכלות מצד המרצים.
אוניברסיטת בר אילן צריכה לעשות בדק בית האם זו האוניברסיטה שהיא רוצה להיות? אוניברסיטה שבה סטודנטים חוששים להביע את דעתם? אוניברסיטה שבה סטודנטים מרגישים שקולם מושתק? אוניברסיטה שלא מאתגרת חשיבה של סטודנטים? שלא מאפשרת לשמוע את מגוון הדעות גם אם הן גורמות לנו לאי נוחות? אוניברסיטה שלא נותנת לסטודנטים לחשוב מחוץ לקופסה? לחשוב אחרת?
חשוב לי להגיד ביושר שבמחלקות שאני לומדת בהן לא הרגשתי את התחושות הללו מהמרצים אבל הן קיימות באוניברסיטה והן קיימות בכנסים שמתקיימים בעידוד הנהלת האוניברסיטה. אני מצפה מהאקדמיה הישראלית ובעיקר מאוניברסיטת בר אילן, שחרטה על דגלה צביון ייחודי משאר המוסדות האקדמיים בישראל, שידעו להשמיע את כלל הדעות בציבור הישראלי. השתקה של כמחצית מהסטודנטים זו איננה דמוקרטיה.
