שורה של תהליכים שהבשילו לאחרונה, מסמנים על כיוונים ותמורות חדשות בעיצוב המזרח התיכון, חלקם מושפעים מהתמורות הגלובליות, חלקם קשורים לאינטרסים הפנימיים והאיזוריים, והמשותף לכולם- הם משפיעים בקשר ישיר ועקיף על ישראל- ולא לטובה.
החולשות האסטרטגיות שישראל הפגינה בשנים האחרונות, נקראו היטב בידי השחקנים באיזור, והבשילו לכדי תמורות ותפניות המחייבות חשיבה מדינית וביטחונית שונה ויוזמת, שתחזיר את ישראל למעמדה ותדמיתה כסלע היציב באיזור, וכמעצמה ביטחונית ומדינית, זו שלמדינות האיזור יש אינטרס ורצון להתקרב אליה, להגיע דרכה לוושינגטון, וליצור שיתופי פעולה רב תחומיים.
התמורות האחרונות במזרח התיכון- ומדוע הן התרחשו?
אם נבחן רק את החודש האחרון, נזהה אירועים המתגלגלים במהירות. נדמה כי כאילו הכל קורה בבת אחת, במעין מגדל קלפים שמתמוטט. בפועל, אלו תהליכים עמוקים שהחלו לפני מספר שנים, ומבשילים בעיתוי שנבחר ע"י השחקנים השונים, ומתוך חשיבה אסטרטגית זהירה שקולה.
אז אילו אירועים משמעותיים היו לנו בכלל המזרח התיכון? סעודיה ואיראן חותמות על הסכם לחידוש היחסים בחסות סינית מתריסה, ומאז, כמו רכבת מהירה, רצף של אירועים: מפגשי שרי חוץ, פתיחת שגרירויות מחדש, חתימה על הסכמי משנה, הזמנת יו"ר הרש"פ לביקור רשמי ופגישתו בג'דה עם מוחמד בן סלמאן, ביקור משלחת חמאס בראשות אסמעיל הנייה, חאלד משעל ובכירי התנועה בסעודיה לאחר נתק של שנים מאז 2015, מחוות סעודיות לחמאס בדמות שחרור בכיר התנועה מכלאו בסעודיה, פגשיה של שר החוץ הסעודי בסוריה עם הנשיא אסד, כינוס שרי החוץ של המדינות הסוניות ודיונים להחזרת סוריה לליגה הערבית.
ב"ציר הרשע", המצב גם הוא מתחזק, איראן מחוזקת לפחות תדמיתית מחידוש היחסים הפומבי עם סעודיה, וכן מתוך הכוונת להחזרת סוריה בת חסותה לליגה הערבית, מצליחה לגבש חזית שיעית לוחמת פעילה כנגד ישראל, בדמות קואליצייה שיעית ופרוקסי, בחסות המאבק על הר הבית והפגיעה בעם הפלסטיני, וזה כולל ירי בחג הפסח מכמה זירות וחזיתות: רצועת עזה, מסוריה ולבנון, כל זאת תוך כדי תידלוק קבוע של הטרור באיו"ש (מימון, אספקת אמל"ח והכוונה). בגיזרת הג'יהאד האיסלאמי לא נחים, ובהמשך לביקורים ולתיאומים האסטרטגיים באיראן ובלבנון, התקיים ביקור מתוקשר של מזכ"ל הארגון גם בעיראק. בסודאן מתנהלים קרבות המאיימים לגרום למלחמת אזרחים ולסכן את הקשרים המיוחדים עם ישראל. איחוד האמירויות מגששת מול איראן ו-"מצננת" מעט את קשריה עם ישראל ומורידה פרופיל כחלק מבחינת והערכת המצב שלה למול השינויים הנזכרים, ועוד לא דיברנו על חוסר היציבות הגובר במצרים וירדן.
מדוע כל זה קורה?
כל האירועים האלו אינם מגיעים על מצע ריק, ויש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה, ההשפעות הגלובליות של המאבקים בין המעצמות וגלי ההדף המגיעים לאזור, והסיבה השנייה היא האינטרסים הפנימיים של המדינות באזור, כל אחת וצרכיה.
ואם נרצה לפשט זאת לשמות וסיבות- ארה"ב, ואיראן. ארה"ב נמצאת בתהליך מואץ של נטישת המזרח התיכון ורצון להתמקד במאבק האסטרטגי בסין, והמלחמה באוקראינה. בפועל, כבר מספר שנים שארה"ב לא רואה במזרח התיכון נכס (תלות פוחתת באנרגיה חיצונית ובנפט, עייפות ממאבקים והשקעות בנפגעים וכסף, ערכים, וסיבות פנימיות), ומנסה לעזוב אותו. תהליכי הנטישה החלו עם עזיבת ארה"ב את עיראק, בהמשך בסוריה ואפגניסטן. כל אלו המחישו היטב למדינות האזור כי קשה אם בכלל ניתן לסמוך על ארה"ב כמשענת אסטרטגית. סימני האזהרה הללו נקלטו היטב בקרב מנהיגי המדינות (והם עדיין זוכרים היטב את השפעות "האביב הערבי" וחלקה של ארה"ב ברקע). לאחר שניסו ולא הצליחו לחזק את הקשר ו"לקשור" את ארה"ב אליהן חזק יותר בדמות עסקאות נשק מתקדם והסכמים, הפנימו את המצב והחליטו לנקוט ביוזמה ובתבונה מדינית של רצון הישרדותי, ובעצם- להתחבר עם מי שאיימה על היציבות האזורית ושלטונן- איראן.
אין חשש, סעודיה ואיראן לא באמת יהפכו לבנות ברית וזו אינה תחילתה של ידידות מופלאה, גורמי היסוד למאבק ביניהן עדיין קיימים: דתי- המאבק בין השיעה לסונים, הגמוניה והשפעה, כלכלה וביטחון ועוד. מה כן? זה בהחלט יסייע להוריד מתח ולו זמני ביניהן, ולהיטיב את היכולת של כל אחת מהמדינות להתרכז במה שחשוב להן. סעודיה בראשות יורש העצר מוחמד בן סלמאן מנסה להפחית מהמלחמה בתימן, מלחמה הגובה ממנה משאבים קשב ונראית כמו בור ללא תחתית. סעודיה הפנימה סופית את חוסר היכולת שלה לסמוך על ארה"ב לאחר אירוע התקיפה האיראנית באראמקו, אירוע בו איראן תקפה ללא מודיעין מקדים את חברת הנפט הסעודית בכטב"מים וטילי שיוט, זאת תוך הכחשת האירוע כאילו בוצע ע"י שלוחיה, והכי חשוב- ללא מענה של ארה"ב.
לאחר אירוע זה הפנימה סעודיה את הפגיעות שלה מול איראן, במיוחד בנושא הטילים והמעופפים, ניסתה לעשות עוד עסקאות נשק עם ארה"ב שנדחו לאור יחסו של ממשל ביידן והכתף הקרה אותה הגיש ליורש העצר. במקביל, הניסיונות להגיע להסכם נורמליזציה שיצטרף להסכמי אברהם ולהסדרי ביטחון אזוריים, בבחינת- האויב של אוייבי הוא ידידי, כמעט והצליח. חוסר היציבות בשלטון בישראל ב-3 שנים האחרונות לאחר 5 מערכות בחירות שהגיע לשיאו במהלך ההפגנות האחרונות, סיכל סופית את המחשבה של סעודיה להתקרב לארה"ב באמצעות ישראל, ולנסות ולשים את ביטחונה בתקווה שישראל תתקוף באיראן ותחליש אותה. לפיכך, מוחמד בן סלמאן מפגין תבונה מדינית וחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, ופועל במנהיגות ויוזמה להוביל לשימור ביטחונה ומעמדה של סעודיה. כך הוא מפחית את המתח עם איראן, מוביל את הליגה הערבית לקבלתה של סוריה בחזרה, מחזיר את הסכסוך הפלסטיני לשיח האיסלאמי סוני (מה שהשיעים הובילו בו בשנים האחרונות) תוך חיבוק הרש"פ, וסולחה במנות קטנות עם החמאס. לא, הסעודים לא הפכו לחובבי חמאס ואיראן, הם פועלים בריאליזם מדיני, תוך אולי ניסיון אחרון לאותת עוד ועוד לארה"ב לשנות את גישתה במזרח התיכון בכלל וכלפי סעודיה בפרט.
מהם האינטרסים של ישראל, וכיצד זה יכול להשפיע עלינו?
האינטרס העליון של ישראל הוא חיזוק ביטחונה ועוצמתה המדינית, והמשך שגשוגה הכלכלי. בפועל, כשבוחנים את האינטרסים מול השינויים, מניותיה של מדינת ישראל נמצאות בירידה, וזה סימן אזהרה מהבהב למדיניות הישראלית המניחה למציאות לנהל אותה. מעמדה ועוצמתה של ישראל לא תמיד היו חזקים, ולא יוכלו להמשיך להתחזק ללא תיחזוק קבוע. ההשפעות על ישראל יכולות להגיע בכל המישורים: ביטחוני– החלשת הציר נגד איראן, החלשת התיאום הביטחוני במפרץ (הגנת השיט, המרחב האווירי, גילוי טילים ומעופפים), חיזוק הביטחון העצמי של איראן והגברת הקשב והמוטיבציה שלה לפיגועים, הפניית המאמץ הח'ותי מתימן כלפי ישראל, מדיני– פגיעה בנכסיות הישראלית כמדינה הסוללת דרך לליבו של הממשל בארה"ב, החזרת המוקד והשיח על הסכסוך הישראלי פלסטיני במדינות האיזור ואף מעבר, פגיעה במדינות הסכמי אברהם על רקע זה, וכמובן השלכות כלכליות– פחות עסקאות ומכירת טכנולוגיות צבאיות ואזרחיות, טיסות במרחב האווירי ועוד.
מה על ישראל לעשות?
על ישראל לזהות את השינויים, ולאתר את הסיכונים וההזדמנויות. בתוך-כך, לשנות גישה- לחזור לגישה היוזמת- מדינית וביטחונית. תוך חיזוק ההרתעה וכוחה הצבאי, החזרת העוצמה המדינית במיוחד מול ארה"ב ומדינות האיזור.
במישור המדיני מדינת ישראל צריכה למצוא את הדרך חזרה להשפעה וחיזוק הקשר עם ארה"ב, ולטווח הרחוק- בחינת הקשר עם סין, תחזוקה של הסכמי אברהם והרחבתם ואף חיזוקם בעסקאות נוספות (עסקאות נשק דורשות זהירות רבה). בנוסף, חיזוק הקשרים ויצירת בריתות חדשות (היחסים המתחזקים עם אזרבייג'אן הם דוגמא מצוינת לכך, טורקמניסטן ועוד).
במישור הצבאי- המכות שישראל סופגת, ומנגד, חוסר התגובה הקשה המוכר (דפוס הרתעתי של "בעל הבית השתגע") גורם לכרסום ההרתעה. אכן, בהצהרות המנהיגים וחלק מבכירי הצבא פגענו/הלמנו/תקפנו קשה מאוד את חמאס (בשומר החומות ועד היום, בעלות השחר את גא"פ), את חיזבאללה (בירידה בטיסות מעל לבנון, באי התקפה בלבנון, באי תקיפת פעילים עד לאחרונה, ובתקיפת מטרות לצאת ידי חובה במטח האחרון). במציאות, פגענו פגיעה שאינה מספיקה בכדי ליצור את ההרתעה הנדרשת, ועלינו לשנות גישה באופן שקול ומושכל, ובעיתוי המתאים לנו. זו החלטה של הקבינט, הנדרש לתהליך סדור של ניתוח ובחינה של חלופות אסטרטגיות, וקביעה לחלופה הרצויה. דירקטיבה זו תנחה גם את מערכת הביטחון למציאת מענה צבאי בהתאמה להנחיה המדינית. נכון, לא על כל ירי עלינו לצאת למערכה, אולם עלינו ליזום ולהרתיע את אויבינו באופן חכם, תוך גביית מחיר משמעותי בנכסים ובכירים. זו הדרך להחזרת העוצמה בפועל, וזו הדרך לעצור את הסחף האיזורי לפגיעה במעמדה של ישראל.
