אלכס ג'ונס הוא שדרן רשת ימני פרובוקטיבי בארה"ב, המתמחה בין השאר בהפצת תיאוריות קונספירציה במגוון נושאים. לאחד משיאיו הגיע כשטען בתוקף כי הטבח בבית הספר סנדי הוק בקונטיקט שהתרחש בסוף 2012, היה מבוים מתחילתו ועד סופו. ביום שני השבוע בישר ג'ונס למיליוני עוקביו ברשתות החברתיות כי הדמוקרטים החליטו לפתוח במלחמת אזרחים ב-4 ביולי – יום העצמאות האמריקני – וזאת כדי להדיח את טראמפ וממשלו. בסרטון בן עשרים דקות, היישר מאולפני "מלחמות המידע" שברשותו, הוא דיווח בדרמטיות על האירוע המתוכנן.
מהר מאוד הפך הדיווח הזה למשל ושנינה, כאשר ההאשטג "מכתבי מלחמת האזרחים השנייה" החל לצוץ בטוויטר באלפיו. מדובר במכתבים קצרים שנכתבו כביכול בידי לוחמים במלחמת אזרחים אמריקנית המתחוללת בימים אלה, וכצפוי כוללים מכשירי קינדל בלי בטריות, צ'יקן נאגטס שחסרים בשוחות ובמוצבים, ועוד כהנה וכהנה הלצות שחלקן היו מבריקות בהחלט.
אבל אלכס ג'ונס לא לבד. קודם כל, כי כאמור יש לו מיליוני מאזינים וצופים ברחבי ארה"ב. ושנית, יש לו אוהד אחד די משמעותי ושמו דונלד טראמפ. הקשר בין השניים נוצר עוד לפני הבחירות, ובחירתו של טראמפ לנשיאות הקפיצה את מניותיו של ג'ונס וקירבו אותו למיינסטרים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היה ריאיון שעשתה אתו לפני כשנה מייגן קלי (לשעבר מ"פוקס ניוז") ברשת NBC. "הוא לא עומד להיעלם", הסבירה קלי את קיום הריאיון לצופים, שחלקם זעמו על עצם מתן פתחון פה לאיש.
האם ביום הולדתה ה-242 עומדת ארה"ב בנקודה קרובה למלחמת אזרחים שנייה? התשובה המידית והפשוטה היא לא. אין שום סימנים אמיתיים בשטח למצב שכזה, מה גם שחלוקת הכוחות הפוליטית שונה מאוד מכפי שהייתה בזמן פרוץ מלחמת האזרחים הראשונה ב-1861. אז היה מדובר בחלוקה גיאוגרפית ברורה בין צפון ודרום, וכיום כמעט בכל אחת מחמישים המדינות ישנם מאבקים בין שמרנים לליברלים, כאשר מה שמגדיר את שני הצדדים גיאוגרפית הוא יותר העיר מול הכפר.
מצד שני, יש צד שני. בסקר שנערך לא מזמן אמרו קצת יותר משליש מהאמריקנים כי הם מעריכים שבעשור הקרוב תפרוץ במדינתם מלחמת אזרחים. כמות הרובים בארה"ב, למשל, גדולה ממספר האזרחים. כיום הרובים הללו מאוחסנים במרתפים ובבתים, אבל עצם העובדה הזו צריכה להלחיץ כל משטר דמוקרטי. ושנית, ישנו מחנה אחד שבאמת מרגיש שהמדינה שלו הולכת ונוזלת מבין האצבעות. מחנה השמאל הליברלי שקוע מאז ההפסד הצורם של הילרי קלינטון בחוסר אונים, ולא פלא שבשוליו מתחילות לצוץ תופעות בעייתיות ולעתים גם אלימות שמטרתן הפוליטית היא להפיל את השלטון. שוב, כרגע אין שום סכנה אמיתית לשלטון טראמפ מכמה קבוצות של "אנטיפה", אבל כדורי שלג קטנים מאלה כבר הפכו לאסון דוהר שאיש לא יודע כיצד לעצרו.
אחד ממנגנוני שחרור הלחץ הציבורי היעילים באמריקה הוא קיומן של בחירות מדי שנתיים. כל חברי בית הנבחרים צריכים להילחם על מקומם בכל שנתיים מחדש, וכן שליש מחברי הסנאט. הדמוקרטיה הפעילה והאינטנסיבית הזו, והיכולת שלה לתגמל ולהעניש מהר נבחרי ציבור שפועלים בוושינגטון, אמורה גם לתת לאזרח תחושה שמישהו באמת מקשיב לו, שלהצבעה שלו בקלפי יש השפעה. בנובמבר הקרוב, למשל, שנתיים בלבד לאחר נצחונו המוחץ של טראמפ, הן בבחירות לנשיאות והן בשימור הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים ובקונגרס, מקווים הדמוקרטים ל"גל כחול" שיהפוך את התמונה – אם לא בשני הבתים אז לפחות באחד מהם. התקווה הזו, שרק ב-7 בנובמבר בבוקר נדע אם הייתה תקוות שווא או תקוות אמת, אמורה גם היא להרחיק את מלחמת האזרחים הבאה, שאין ספק כי רובה המוחץ של אוכלוסיית ארה"ב מתחלחל מעצם המחשבה שהיא עלולה בכלל להתרחש.
