במת התיאטרון לא הייתה זרה לתיאודור הרצל. עולם התיאטרון קסם לו ובצעירותו שאף לתהילה על במות. ראשית פרסומו, מלבד הפיליטונים המשובחים שכתב ושראו אור בעיתונות דוברת הגרמנית, הייתה כמחזאי. לאחר כמה דחיות שספג, החלו מחזותיו להתקבל לתיאטראות כתיאטרון הגרמני בפראג והבורגתיאטר בווינה והוצגו גם בברלין וברחבי גרמניה ואוסטריה. המחזה הראשון פרי עטו, "טברין" (שעלילתו דומה לאופרה "פליאצ'י", "הליצנים", מאת ליאונקוואלו האיטלקי), ושזכה להפקה מקצועית ולשבחי הביקורת, הגיע גם לבמות ניו-יורק.
הרצל לא הסתפק בכתיבת המחזות והתעניין גם בפרטי הפרטים של ההפקה כתפאורה, תלבושות ותאורה. תחומי התמחות שבאו לידי ביטוי גם בהפקה הגדולה ביותר שלו – הקונגרס הציוני הראשון, כפי שכתב עליו מוטי סנדק. הרצל ביים את האירוע ופיקח אישית על ההפקה, מרמת סידור הבמה ועיצוב האולם ועד התלבושות שנדרשו מצירי הקונגרס, שכללו פראק, עניבת פרפר וצילינדר.
אך טבעי הוא אפוא לפגוש את דמותו של הרצל על במה, והפעם במסגרת אופרה ישראלית מקורית, דוברת עברית. האופרה הישראלית רגילה בייבוא של הפקות אופראיות משובחות מרחבי העולם. הפקה מקורית – הכוללת כתיבה, הלחנה, עיצוב וייצור תלבושות, תפאורה ותאורה – היא עניין אחר לגמרי, הדורש גיוס של מיטב הכוחות האומנותיים בישראל לעבודה משותפת בתהליך ממושך ומורכב, ומשאבים מרובים. למימון דאג המיליארדר היהודי-מקסיקני דניאל חוסידמן, שהוא גם היוזם של כתיבת אופרה על חייו של הרצל. שנתיים וחצי מאז העלה את הרעיון לראשונה בפני האופרה הישראלית, תועלה האופרה "תיאודור" בקרוב על במת בית האופרה בתל-אביב בבכורה עולמית.
המחזאי, המתרגם ובמאי התיאטרון והאופרה עידו ריקלין, קיבל על עצמו את כתיבת הליברית לאופרה החדשה. ריקלין בחר להתמקד באירועים מתוך הביוגרפיה המוקדמת והפחות מוכרת של הרצל, ובמניעים הרגשיים והנפשיים שאותם אפשר אולי לזהות ככוחות שדחפו אותו להגות את חזון המדינה לעם היהודי.
את עיניו צד אירוע מינורי לכאורה מהתקופה הסטודנטיאלית של הרצל – הצטרפותו ולאחר מכן הדחתו מאגודת הסטודנטים הגרמנית-לאומנית, "אלביה". הרצל היה אחד מארבעה חברים יהודים באחוות הסטודנטים והשתתף בפעולותיה, כולל דו-קרב, חיי התבודדות וקריאת ספרים. אחד הספרים שקרא היה הספר האנטישמי "השאלה היהודית כשאלה גזעית, אתנית ותרבותית", שבעקבותיו החל לתת את דעתו על בעייתו של העם היהודי. הרצל מחה על דברים אנטישמיים שנישאו באזכרה שערכה האגודה למלחין ויוצר האופרה ריכרד וגנר האנטישמי, דברים שזכו לתשואות רמות, ושלח מכתב התפטרות מהאגודה. החברים סירבו לקבל את התפטרותו ולאחר מכן הדיחו אותו ביוזמתם.
דווקא האזכור המזערי והכמעט-מוכחש של הפרשה בזיכרונותיו של הרצל, גרמו לריקלין לחשוב שאולי מודחקת כאן טראומה שהשפיעה על מהלך חייו, ושיש קשר בין הסיפור הפרטי הקטן הזה לבין הסיפור ההיסטורי של אלפרד דרייפוס, שמוכר כאירוע שהוביל את הרצל לחזונו. הפרט הביוגרפי הזה מימי נערותו נראה בעיני ריקלין כמשמעותי לתובנות שאותן פיתח הרצל בבגרותו, על ההכרח למצוא פתרון לאנטישמיות ולעם היהודי.
התוצאה היא עלילה נעה לסירוגין בין דמותו הצעירה של תיאודור לבין דמותו של הרצל הבוגר. הרצל העיתונאי, שאותו שר ומגלם זמר הבריטון עודד רייך, סובל ממשבר בחיי נישואיו, מסקר בפריז את משפט דרייפוס וחווה את גילויי האנטישמיות של ההמון הצרפתי, ונעשה נחוש למצוא פתרון לרדיפת היהודים. הוא נזכר בתיאודור הצעיר, סטודנט יהודי שמחפש דרך להשתלב ולהרגיש שייכות אך נדחה בכל פעם מחדש, עד שהתקבל לאגודה לאומנית פרו-גרמנית. כאן מתמקדת העלילה בחוויותיו במסגרת האגודה, בתהפוכות ידידותו עם חברו היהודי פאול, שהתקבל גם הוא לאחוות הסטודנטים; ובגירושו בבושת פנים ממנה.
תיאודור הצעיר, שאת דמותו שר ומגלם זמר הבריטון נועם היינץ, מתגלה כגיבור דרמטי, נוגע ללב, שחווה קשיים רגשיים, נע בין ייאוש לשיגעון ומגלה שהמציאות דורסת את חלומותיו. התנועה בין שתי הדמויות נמשכת עד שהשניים – תיאודור והרצל הנואשים – מתאחדים, וכשתיאודור הרצל כמעט יוצא מדעתו בחיפוש אחר מוצא מהמבוי הסתום, הוא מתמלא בחזון חדש – הקמת מדינה לעם היהודי.
את העלילה הלחין המוסיקאי יונתן כנען, שזו לו האופרה הראשונה שאותה הוא כותב. לפני כמה שנים הוצג בניו יורק מחזמר ראשון שהלחין, המספר את סיפור חורבן ירושלים מנקודת מבט עכשווית. הוא גם המלחין של שירי המופע "שירים באשדודית", על-פי שיריו של סמי שלום שטרית. המאבק הפנימי, הנפשי, המיוסר, שמתואר ביצירה שכתב ריקלין, היה השראה ל"מוסיקה קולנועית", שמבטאת בעיניו את המרחב המסוייט שהרצל נע בו – בין ייאוש מר מהמצב הפוליטי באירופה, לבין תחושת הכישלון המוחלט בחיי הנישואים שלו. כשמתוך הייאוש עולים זיכרונות של שמחת חיים ונעורים מהתקופה הסטודנטיאלית בחייו.
כל המשתתפים בהפקה המקורית הם זמרים וזמרות ישראליים. הנגנים הם מהתזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוחו של נמרוד דוד פפר ומשתתפת גם מקהלת האופרה בניצוחו של איתי ברקוביץ'.
האופרה תוצג בבית האופרה בתל-אביב בין התאריכים 10/05/2023 ל-15/05/2023.
