אולי היה ניתן לסלוח לחותמים הנכבדים של הקריאה "בלי דמוקרטיה אין אקדמיה" על שאין להם מושג מהי דמוקרטיה. אבל אוי לחרפה כאשר אלה, שחלקם אמורים להנהיג את האקדמיה בישראל, מפגינים בורות בהבנת המהות וההיסטוריה של האקדמיה.
אין לדמוקרטיה ולאקדמיה ולא כלום. מהתלמיד שמקבל ציון על סמך דעתו האישית של המרצה, ועד המאמר וקרן המחקר שמתקבלים על סמך דעתם הדיקטטורית של העורך, השופטים, והוועדה, העולם האקדמי אינו מתנהל בדמוקרטיה.
ייתכן וכוונת החותמים הנכבדים הייתה אחרת: שהאקדמיה פורחת רק במשטר דמוקרטי. גם זו איוולת. משטרים דמוקרטים קיימים רק בכמה מאות השנים האחרונות. אוקלידס, אריתוסתנס, וארכימדס לא פעלו במשטר דמוקרטי. קמברידג' של ניוטון היתה תחת שילטון צ'רלס השני, דקרט ופרמה חקרו בצרפת של לואי ה 14, אוניברסיטת לייפציג של ליבניץ הייתה באימפריה הרומית. הקומפוזיטורים הקלאסים והרומנטים היו מוזיקאי חצר של נסיכים, ודיאגו ולסקס היה אמן החצר של פיליפה הרביעי. גם בימינו, האוניברסיטאות בבריה"מ הבולשביקית יצרו מחקר מהדרגה הראשונה, אוניברסיטת צ'ינגואה שבסין הקומוניסטית מדורגת בין הטובות בעולם.
החותמים הנכבדים כעת חשים בחוסר נוחות. הרי לא התכוונו שמישהו ממש יחשוב על הסיסמה הריקה שעליה חתמו. הרעיון היה שהתארים הנוצצים שלהם ישכנעו את הקוראים לחזור אחריהם על המנטרה הנבובה, כמו הכבשים בחוות החיות. "לא לזה התכוונו", ימלמלו החותמים הנכבדים כשהם מוחים את הזעה הקרה ממצחם, "התכוונו שאם יש מגבלות על המחקר, כמו שהיה אצל גלילאו, אז ייתכן שיושתק מחקר פורץ דרך".
אכן, האקדמיה צריכה להיות נקיה מדעות מוקדמות. כל הדעות המוקדמות! רוב הצועקים "דמוקרטיה" בגרון ניחר לא מתכוונים להפרדת הרשויות של מונטסקייה, לחוזה החברתי של הובס, או לשלטון העם של לוק. במוחם מסתובבות דעות פרוגרסיביות, קבלת ה"אחר", אולי תורת ההצטלבויות. ובכן, אסור לכפות על חוקרי האקדמיה דעות דתיות, כמו גם דעות פרוגרסיביות, תורת ההצטלבויות, או כל מה שהחותמים הנכבדים הוזים שהיא דמוקרטיה. הם, החותמים הנכבדים כופים דעה פוליטית על האקדמיה, ובזה אין הבדל בינם ובין האינקוויזיציה של גלילאו. אסור להכניס פוליטיקה למרחב האקדמי, אסור לכבול את המחקר האקדמי בקונספציה מוגדרת מראש. הקריאה הרלוונטי היחידה היא בלי חופש מחשבתי אין אקדמיה.
