האם אנחנו דינוזאורים, שרידים אחרונים לדור קוראי הספרים? אם כן, זו תהיה אבדה גדולה. רבים מאזינים היום לפודקאסטים, וזה נחמד ומַחכים, אבל רק בספר המילים מחכות לך בעולם הממשי גם ברגעים שאתה לא קורא אותן. רק ספר מזמין אותך לדפדף אחורה, ללמוד שוב את הטיעון, לשקול אותו באופן ביקורתי ומעמיק, ורק אז להמשיך. באופן תיאורטי אפשר לנהוג כך גם בפודקאסט, אבל זה לא קורה הרבה. היהדות בחרה בספר כנושא הבשורה של עבודת הא־ל האחד. בתוך המקדש, בלב קודש הקודשים, במקום שבו היו הגויים מציבים את אליליהם, הציבו אבותינו ספר אבן קצר: לוחות הברית. כל העצמים הקדושים בחיינו הם, למעשה, ספרים. לא רק ספר התורה, אלא גם המזוזה והתפילין.
כששאלו את ריד הייסטינגס, מייסד נטפליקס, מי המתחרה הגדול ביותר של החברה, הוא השיב: "שעות השינה שלכם". הוא לא הזכיר את הספרים, כנראה רק משום שלא חשב שהם מתחרה רציני
ספרים מחנכים אותנו לכבד את החשיבה ולעיין בסבלנות. המסר עובר מילה אחר מילה, משפט אחר משפט. הסבלנות הזו מחלחלת גם לתחומים אחרים. אברהם לינקולן התפרסם לראשונה באמצע המאה ה־19, בעקבות סדרת ויכוחים פומביים בנושא העבדות. יריבו של לינקולן בוויכוחים אלו היה סטיבן דאגלס, מבכירי המפלגה הדמוקרטית. הוויכוחים הפומביים הללו התנהלו במשך שעות רבות, לעיני מאות מאזינים סבלניים. באחד מהעימותים הללו דיבר דאגלס במשך שלוש שעות רצופות. לינקולן הציע לנוכחים ללכת לבתיהם לארוחת ערב, ואז לחזור כדי לשמוע את נאומו שלו, שלא יהיה קצר מזה של דאגלס, ואז נשמעה עוד תגובה מיריבו. התוצאה הייתה שבע שעות של דיבורים בלילה אחד. קצת מוגזם לטעמי, ובכל זאת מעורר השתאות. המאזינים שיתפו פעולה ברצון, ולא רק משום שלא הייתה להם טלוויזיה בבית. הם תמיד יכלו להעביר את הזמן בפוקר. הייתה להם סבלנות לטיעונים ארוכים ומורכבים, הדורשים מחשבה ועיון, ולא רק לסאונד־בייט של שלוש שניות.
אז מה יהיה? המדען הדני נילס בור נהג לומר שקשה מאוד להתנבא, בייחוד בנוגע לעתיד. אולי יימצא אמצעי תקשורת שונה, שמעביר חוכמה וידע בהצלחה דומה. אולי הספרים עצמם יחזרו בסערה לחיינו, בפורמט כזה או אחר. ואולי לא. אולי בעוד עשר שנים גורלן של חנויות הספרים יהיה כגורל ספריות הווידאו. זה יהיה עצוב למבוגרים שבינינו; מן הסתם נטפליקס יעשו על זה סדרה.
יש סוג אחד של חנויות ספרים שאני מוכן להמר שלא ייסגרו: ספרי הקודש יישארו איתנו כנראה גם בעידנים הבאים, ואף זו נחמה. את הספרים התורניים שלנו אי אפשר להחליף בסדרות ברשת. גם כי אנחנו הדתיים שמרנים, במובן הטוב של המילה, וגם בגלל השבת, שבה לא משתמשים במכשירי חשמל. כשהייתי ילד, היה קשה מאוד להסביר את ערכה של השבת. אנשים היו אומרים: פעם הדליקו אש בהקשת אבני צור, ולכן היה צריך לשבות מהמלאכה המייגעת הזו. אבל למה לא להרים מתג? היום לא קשה בכלל להסביר מה טוב בשבת: ברגע שאני מציין שהיא מעניקה לנו 25 שעות בלי טלפון, בני שיחי נדלקים. אולי בעשורים הבאים נודה לשבּת גם על הספרים.
