ערוץ החדשות האמריקני פוקס ניוז ייאלץ לשלם פיצויי עתק לנפגעי דיבתו, ובישראל – שמחה וששון. בשורת הכניעה של הערוץ השמרני המפורסם, שהתנדב להדהד את שקרי טראמפ על זיוף תוצאות הבחירות לנשיאות, שימחה אצלנו לבבות רבים. צייצני שמאל והגיגניו מיהרו לחשוף את השתוקקותם להנהגת מודל ענישה דומה בישראל, נגד כלי התקשורת הימניים בעיקר.
"השקרים של מרדוק עלו לו מיליונים, ביבי ושופרותיו מסיתים בינתיים בחינם", כתב אחד מבכירי דה מרקר. רביב דרוקר שידל את המנכ"ל האמריקני שתבע את פוקס לתבוע עכשיו גם את ערוץ 14. חוגי דרוקר חולמים שערוץ 14 יצטרך לשלם פיצויים במאות מיליוני דולרים, יפשוט רגל ויפסיק לשדר.
אגב, בתחילת העשור הקודם עולם העיתונות הישראלי רגש ורטט בגלל הצעת חוק (ימנית) שהציעה לקבוע עונש מינימום של 300 אלף שקלים על הוצאת דיבה. לפי בקשת דרוקר, גם אני נטלתי אז חלק בכנס חירום כלל־עיתונאי, אשר תרם רבות לגניזת ההצעה המגונה. עכשיו מדובר בפיצויי דיבה בסדר גודל של אלפי מונים, אך פתאום הם נשמעים הגיוניים לאלה שמתקשים לשאת אפילו ערוץ טלוויזיה אחד שמעז לחרוג מהתלם האופוזיציוני של נווה אילן, כפי שהתקשו לשאת בעבר את ערוץ 7 ואת ישראל היום, כביכול בשם קדושת הנאמנות לאמת המוחלטת, האמת שלהם. "פייק ניוז זה לא כוח טבע, אפשר להילחם, אפשר לנצח", התלהב דרוקר בשבוע שעבר.
ובכן, עמיתים שמאלנים יקרים, לא כדאי לכם, לא כדאי. אם בית משפט הגון ידון יום אחד באופן סיקור אירועי חורף־אביב תשפ"ג, הוא עשוי להפתיע אתכם ולקבוע שבעיית האמינות של ערוץ 14 מתגמדת לעומת הבעיה שלכם. תצטרכו לשלם מיליארדים לציבור נפגעיכם: המוני בית ישראל, ובכללם רבים מאלה שיצאו להפגין. האופן השחור משחור, המגה־אפוקליפטי, שבו תיארתם את תוכניות ממשלת הימין לעדכון מסוים בתוכנית ההפעלה של מערכת המשפט, הוליך אותם שולל באופן קיצוני ועורר בהם חרדות שווא איומות. הוא השקר העיתונאי הגדול בתולדות התקשורת הישראלית, פייק הפייקים.
הכרעת הדין במשפט החוזר של זדורוב השתרעה על 700 עמודים. הכרעת הדין בתיק של עוללות התקשורת הממוסדת תשפ"ג תצריך 7,000 עמודים, כדי להכיל את שלל הציטוטים המרשיעים. השופט שיישב בדין יעיר כנראה שחלקם נאמרו או נכתבו בבלי דעת, מתוך הרגל והונאה עצמית. מפיצי הכזבים שטפו לא רק את מוחות האומה, אלא – בשלב מסוים – גם את מוחם שלהם.
מילא האומדנים הנדיבים לכל עצרת מוצ"ש בקפלן. נטיית העיגול האוטומטית של 10־20 אלף מפגינים ל"מאה אלף מפגינים" נכללת ברשימת השקרים המוסכמים פה. כל צד נוטה להגזים פלאים בדיווחים על מספר המשתתפים במחאות שלו. צרכן תקשורת נבון אמור לנכות מהם חמישים אחוז או פשוט להוריד את אחד האפסים. מדינת ישראל, עם כל עשרת מיליון אזרחיה, עדיין דלה דמוגרפית מכדי לספק מאה אלף מפגינים מדי שבוע להפגנות של מחנה שכבר 17 שנה לא ניצח בבחירות. למרבה הצער יש לו לפחות מאה עיתונאים שמעגלים בקביעות את מספרי המפגינים, אך כאמור זה לא השקר הכי מקומם ומזיק בחודשים האחרונים. הרבה יותר חמור הוא השימוש השיטתי בטרמינולוגיה הכוזבת והמסיתה "הפיכה משטרית" ו"דיקטטורה".
למונח הפיכה יש משמעות אלימה, כוחנית, קטלנית. מילון אבן־שושן מספק לו ביאור פוליטי אחד ויחיד: "הפיכת המשטר במדינה על ידי התקוממות הצבא". האם יש איזשהו קשר בין התיאור הזה לתוכנית לוין־רוטמן לשינוי מערכת המשפט? לוין ורוטמן הקיפו בטנקים את בג"ץ? הם מתכננים דבר כזה? מעולם לא. אם צה"ל יתערב פעם במחלוקת שבין הרשות השופטת לשתי הרשויות האחרות, זה יהיה אך ורק לטובת השופטים. במידה מסוימת הוא כבר התערב לאחרונה, בעידודם הנמרץ של בכירי עיתונאי ישראל. אבל לפי כמה וכמה כלי תקשורת נחשבים פה, ההפיכה הימנית היא עובדה מוגמרת, נטולת מירכאות. כלומר, הפיכה ממש. הנה כמה כותרות נבחרות מהארץ, ביטאון המתקוממים: "נתניהו הודיע שיעסוק בהפיכה בעצמו" (24.3.23); "המליאה התכנסה לאשר את השלב הראשון בהפיכה המשטרית" (20.2); "צוותי המשא ומתן יתחילו לדון בחוקי ההפיכה בשבוע הבא" (14.4); "בשל ההפיכה, מודי'ס הורידה את תחזית דירוג האשראי של ישראל" (16.4).
האומנם נתניהו הודיע כי יעסוק בעצמו ב"הפיכה"? מליאת הכנסת אכן התבקשה לאשר "הפיכה משטרית"? ניירות עבודה רשמיים שעסקו ב"חוקי ההפיכה" הונחו בפני צוותי המו"מ בבית הנשיא? חברת מודי'ס השתמשה בביטוי המפורש "הפיכה"? ודאי שלא, אבל בהארץ ובכלי תקשורת נוספים יצרו בזדון רושם מתעתע כזה, כאילו אכן פוקדת אותנו הפיכה לכל דבר ועניין.
מיותר כמעט לציין: התקשורת אינה חייבת לאמץ את המינוח השלטוני "רפורמה משפטית". לשם שינוי מותר לה לחרוג ממנהגה בעבר לאמץ את "ההתנתקות" של הממשלה, את "תהליך השלום" או את "היציאה מלבנון". אבל היא כן חייבת להשתדל לדווח אמת, והאמת היא שממשלת נתניהו־לוין לא נערכה להפיכה משטרית, לכל היותר נערכה לטַלטֵלה באמצעים דמוקרטיים ולמען תכלית דמוקרטית. המוני ישראלים חשו שהאיזון בין הרשויות הופר לרעתם, ונציגיהם בכנסת תכננו להשיב אותו על כנו. אולי הנציגים הללו נחפזו מדי, אולי הגזימו בפרשנות הסוחפת שהעניקו לתוצאות הבחירות האחרונות, אולם לאורך כל הדרך נשארו מחויבים לרעיון הדמוקרטי. ודאי לא עלה בדעתם להשליט פה "דיקטטורה", מונח מופרך אך חביב אף הוא על כלי התקשורת שמובילים את המאבק בממשלה, מוציאים את דיבתה של ישראל בעולם וממיטים עליה נזק כלכלי כבד.
גורמים זרים שמקבלים אספקת לקטים קבועה מהתקשורת הישראלית משתכנעים שכבר עכשיו שולט בה רודן אכזר, סותם פיות, שתפס את השלטון בכוח. אומנם הגורמים הזרים אמורים לשאול את עצמם איך זה שכלי התקשורת בישראל הדיקטטורית ממשיכים לפעול ללא הפרעה, והמשטרה מנפיקה שפע רישיונות להפגנות אופוזיציוניות נרחבות, אולם גם בארץ אין כמעט עיסוק בפרדוקס המשווע הזה. התקשורת הממוסדת ממשיכה להלעיט את הציבור בשקרים על "הפיכה משטרית" ו"דיקטטורה" גם אחרי שנתניהו, לוין ורוטמן בלמו את הליכי החקיקה. יום אחד, סמוך לפסח, אפסו כוחותיהם מול נחשול ההפיכה התקשורתית והדיקטטורה המחשבתית באולפנים. ברבעון האחרון של המאה הראשונה לעצמאות ישראל, אשר מתחיל היום, נזדקק להפיכה נגדית.
