הבשורות המרות החלו לזרום למטה המחאה של קבוצת "עופר" (עיתונאים ופעילים רדיקלים) כבר במהלך יום הזיכרון. למרות ניסיונות התססה בלתי פוסקים, כולל פמפום אינסופי של מיקומי השרים בחלקות הצבאיות ברחבי הארץ, השטח נראה מנומנם. המשפחות השכולות התמקדו בכאבן העצום, ופחות ששו לשתף פעולה עם ההפגנות הפוליטיות שהקבוצה פנטזה עליהן ופעלה לממש אותן. כשהשר לביטחון לאומי קיבל יותר מחיאות כפיים מאשר קריאות בוז בבית העלמין הצבאי בבאר־שבע, כבר הבינו במטה שהם עומדים לאבד את המומנטום. כמה הודעות ואטסאפ לעיתונאים הנכונים, ואלה ניסו להפיח רוח חיים בגחלים הגוועות של החרבת יום הזיכרון. הנה תראו, הם צייצו בחדווה, כמה משפחות שכולות יוצאות באמצע נאום נתניהו, ושימו לב איך גילה גמליאל מגורשת בידי הדרוזים (לא קשור בכלל לרפורמה המשפטית אבל זה מה יש כרגע). אבל עם ישראל החליט להמשיך להתאבל ביחד, וחוץ מכמה מאות לייקים בטוויטר, הכול המשיך כסדרו, כמו בכל שנה.
כשהחמה הגיעה לראש האילנות ויום העצמאות כבר נראה באופק, נמלאו אנשי המטה בתקווה חדשה ובאופטימיות מסויגת. לא, זה לא היה קשור לשמחה על 75 שנות עצמאות – הרי איך אפשר לחגוג כשמי שהצבעתי לו בבחירות לא נמצא בשלטון, זה מנוגד לכל היגיון של דמוקרטיה בסיסית שבה עושים בדיוק את מה שאני רוצה – התקווה נגעה לכך שעם כניסת יום העצמאות יתעוררו מוחי קפלן, ובעשרות אלפיהם ישבשו את היום החגיגי. במטה הדרוך צפו החבר'ה בשלושת ערוצי הטלוויזיה כדי לראות אם השדרנים שמעבירים את הטקס מהר הרצל מדווחים מספיק פעמים שיש חשש או צפי להפרעות לטקס. אחרי שהגיעו ל־1,500 הערות כאלה במצטבר הם נשמו לרווחה, וחיכו שמישהו כבר יפריע לטקס. חמתם בערה בהם לאחר שהתברר כי איש מהבאים לטקס, איש או אישה מהמופיעים בו ואפילו – אללי! – אף אחד ממדליקי המשואה לא שעה לפקודתם. כולם מילאו את חלקם בטקס כמקובל, בלי לצעוק "דיקטטורה!" או לפחות לרקוע ברגליהם לאות מחאה.
רגע אחד של נחת נרשם במטה כשבערוץ 13 – או כפי שמכנים אותו במטה המחאה בחיבה: "השופר הקטן והחמוד שלנו" – שודר מסך מפוצל על רקע סיום הטקס הרשמי בהר הרצל, כשצד אחד מראה את הנעשה בטקס, וצד שני את המסיבה או המחאה בקפלן. כמה ימים קודם לכן נכתב בהארץ ש"מארגני המחאה יקוו לתמונת ניצחון בדמות מסך מפוצל בין הטקס בהר הרצל לבמה המרכזית בתל־אביב", וכשבהארץ כותבים, בערוץ 13 מצייתים. "לפחות משהו אחד עובד פה כמו שצריך", אמר ראש המטה והמשיך לבהות במסכים.
בבמות הבידור ברחבי הארץ נערכו החגיגות בלי הפרעות ובלי פוליטיקה, ואנשי מטה "עופר" הלכו לישון מאוכזבים אך מלאי עזוז לקראת יום העצמאות עצמו. הנה כי כן, המוני בית ישראל יצאו לפארקים ויראו לממשלה הזאת מה זה. אולי גם אחד מהטייסים במטס יעשה מחוות מחאה מרגשת. אך כלום לא קרה. עם ישראל, כולל מאות אלפי המוחים נגד הרפורמה שמגיעים להפגנות בכל שבוע, הצביעו ברגליים והחליטו להשאיר את המחאות בצד, ופשוט לשמוח על המדינה האהובה שלהם שחוגגת 75 שנה. וככל שהחגיגות נמשכו, כך גברה החמיצות באגף הרדיקלי. ידיעות הזויות וחסרות כל ערך, למשל על תליית דגלי ישראל – באישון לילה! – על בתי חברי כנסת חרדים בבני־ברק, ירדו במורד חדשות הביוב הישראליות ולא נודעו כי באו אל קרבן ארבע דקות אחר כך. הוא הדין בכל מיני פעולות מביכות אחרות שניסו לתמרץ את הבייס. התברר שאין ממש בייס לרדיקלים.
לקראת סופו של היום המאכזב נותרה תקווה אחרונה בלבבות חברי המטה: טקס פרס ישראל, שבו זכו גם כמה אנשים שלא ממש אוהבים את הרפורמה המשפטית. הנה, אולי כאן יימצא או תימצא האמיץ או האמיצה שיצרחו "לא תהיה פה דיקטטורה!" באוזני ראש הממשלה כשיגיעו לקבל ממנו את הפרס. ובכן, גם פה נרשמה אכזבה מרה. איש לא צרח, אישה לא קיללה – רק אמנית אחת הגישה פתק מנומס לראש הממשלה. כשהעיתונאים עטו עליה כדי לנסות לחלץ בכל זאת קצת אנרכיזם בריא מהיום הזה, היא בחרה לצטט מהמכתב משפט אחד, לגיטימי ומאחד: "המשבר בינינו מסוכן לא פחות מאויבינו". אין מה לומר, המטה כולו נקלע למפח נפש של ממש, ויום העצמאות נגמר.
בישיבת הסיכום האווירה הייתה קשה. איש לא הצליח להסביר איך למרות כל ההכנות והתקשורת האוהדת, עם ישראל בחר להעביר את שני הימים הלאומיים באווירה מכובדת, בשקט, בהפגנת אחדות ובמנגול, כפי שהוא אוהב מדי שנה. ראש המטה הבין שהוא חייב להרים את אנשיו ולא לתת להם לשקוע. "תקשיבו, זה קרב קטן במערכה ארוכה. אולי הפסדנו אותו, אבל הנה כבר מולנו הדבר הבא. הפגנת המיליון של תומכי המהפכה אמורה להתרחש מחר בירושלים. שכל אחד ידבר עכשיו עם העיתונאי הקבוע שהוא מכתיב לו את הידיעות והדעות על בסיס קבוע, ונעשה שני דברים: נוריד את הציפיות לכמה אלפים בלבד, ונחדיר את הנרטיב שיש חשש מגורמי ימין קיצוני שיפגעו בערבים תוך כדי ההפגנה ומסביבה". אחרי פחות משעתיים, כשכלי התקשורת התייצבו בחזרה במקומם הנכון לפי שורת המסרים, חזרו החיוכים לחדר.
