ב־1984 חברת הספורט נייקי עוד לא הייתה התאגיד העצום שאנחנו מכירים היום. אף שכבר תפסה נתח שוק בתחום נעלי האימונים, בשוק היוקרתי של נעלי הכדורסל היא דשדשה הרחק מאחורי אדידס וקונברס העוצמתיות. אבל אז, הימור גורלי אחד – לשים את כל הקלפים על החתמתו של שחקן מכללות צעיר ומחוזר בשם מייקל ג'ורדן ולבנות סביבו מותג נעליים חדשני – שינה את הכל. התקציר של "אייר", סרטו החדש של בן אפלק כבמאי ושחקן, אולי נשמע כמו כותרת של שיעור בקורס שיווק או מור"ק המיועד לחובבי ספורט ומנהל עסקים, אבל מדובר באחד הסרטים המהנים והמלהיבים שיצאו עד כה השנה.
התסריט היעיל, המשעשע והקולח של אלכס קונוורי מבין שהדרך לליבם של הצופים עוברת דרך שני מנגנונים מוכחים: הזדהות עם האנדרדוג ומנה גדושה של השראה. אז נכון, קצת קשה לומר "מייקל ג'ורדן" ו"אנדרדוג" במשפט אחד, וגם את נייקי לא קל לדמיין כחברה קשת יום, אבל בן אפלק מצליח למכור לנו את כל אלו באמצעות בחירות בימוי וליהוק מדויקות.
ראשית, את מטה חברת נייקי הוא מעצב כאנטיתזה המושלמת למבני תאגידי הענק הנוצצים, כשהתוצאה נראית פחות אפּל ויותר בניין משרדים ישן באור־יהודה. שנית, מייקל ג'ורדן אינו נמצא ממש בסרט. הוא סוג של נוכח־נפקד, דבר שרק מעצים את הממד האגדי של דמותו. במקומו מעמיד אפלק כגיבורים שורה של גברים אפרוריים ומותשים לקראת גיל העמידה ואמא אחת שחורה, חסרת מורא ומלאת חזון. עכשיו נראה אתכם נותרים אדישים כשהחבורה הזאת תצא להגשים כנגד כל הסיכויים את החלום האמריקני.
בראש הצוות עומד מאט דיימון כסוני ואקארו, שהובא לנייקי כדי לאתר את הכישרונות העתידיים על הפרקט. ואקארו הנבון היה מסוגל לראות מעבר למספרים ולסטטיסטיקות ולהבחין בתכונות סמויות כמו מוטיבציה וחוסן מנטלי, שיוצרות את ההבדל ובזכותן שחקן אחד יישכח תוך עונה ואחר יהפוך לאגדה. הוסיפו לכך גם אומץ למהלכים לא שגרתיים, ראייה רחבה וחשיבה מחוץ לקופסה, והנה לפניכם סוג של מייקל ג'ורדן בתחומו. העזר כנגדו היא ויולה דיוויס כדלוריס ג'ורדן, אמו של מייקל, שהכירה ביכולותיו של בנה אבל יותר מכך, הבינה את הפוטנציאל העסקי שטמון בסמל שהאמינה שהוא יהפוך אליו.
התסריט בונה בקפידה רבה את מהלכיו לקראת המפגש הגורלי בין שתי הדמויות, והופך את קומץ האינטראקציות ביניהן לשיאיו של הסרט. גם אפלק, שמגלם את מנכ"ל ומייסד נייקי, ג'ייסון בייטמן כסמנכ"ל השיווק, כריס טאקר כעמיתו למשרד של ואקארו ומת'יו מאהר כמעצב הנעל המפורסמת, תורמים את חלקם עם אסופת דמויות משעשעות, פגומות ואנושיות שקל לחבב ולהריע להן.
זוכרים את "ג'רי מגווייר" הנהדר של טום קרוז? "אייר" הוא סיפור דומה ומוצלח על ניצחונן של הכנות, האינדיבידואליות והיצירתיות אל מול עולם עסקי הספורט הציני וחסר הרחמים. העובדה שהוא גם מבוסס על אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של הענף נותנת משנה תוקף למעשיית הגשמת החלום האמריקני הזו, שקשה לעמוד בפני קסמה.
משחקים בכסף
אם אהבתם את החיבור בין ספורט לעסקים ב"אייר", אתם פשוט חייבים לצפות ב"מאניבול" המבוסס על סיפור אמיתי מעולם הבייסבול. בראד פיט מגלם את מנג'ר קבוצת ה"אוקלנד את'לטיקס" שהתמודד עם תקציב שנתי שלא אפשר לו לרכוש את הכוכבים הגדולים. בצעד יצירתי הוא מגייסס בוגר תואר בכלכלה מבריק מִייל (ג'ונה היל), המפתח גישה מהפכנית לבחירת שחקנים לפי נתוניהם הסטטיסטיים. זה אולי נשמע יבשושי, אבל מדובר בסיפור מרתק ופוער עיניים שנהנה ממשחק משובח ומתסריט מושחז ומשעשע מאת ארון סורקין.