באחד הלילות האחרונים בשעה מאוחרת מאוד, שלחה לי חברה הודעה: "תגידי, מה דעתך על המיצג בת מלך מההפגנה? כולן לובשות לבן, נושאות תופים, הן מכוסות מכף רגל, הן עם כיסוי ראש מלא, והן לא שרות – כי שירת נשים – אלא רק מתופפות, גם ככה הן נראות משיחיות, לא? וסליחה על השעה אבל הייתי חייבת".
ונזכרתי בחלום שחלמתי לפני כמה חודשים. חלמתי שמראיינים אותי לטלוויזיה לאיזו תכנית, אני לא זוכרת מה היה הנושא, משהו שקשור לדתיים או ימנים או משהו כזה. המראיין שאל אותי משהו ואמרתי לו: "אני מבינה מצורת השאלה שלך שלא הזמנת אותי בשביל לשמוע תשובה, נכון? אז תודה רבה באמת, היה כיף. להתראות." וקמתי והלכתי.
המיצג הכי יפה בהפגנה אתמול pic.twitter.com/ejIq24uENA
— Avishai Ivri (@ivri99) April 28, 2023
במציאות מן הסתם לא הייתי עונה לו ככה, ולא הייתי קמה והולכת, עד שהגעתי, עד שאיפרו אותי, עד שאני יכולה לשחק אותה קצת פוליטיקאית ולענות מה שאני רוצה בלי קשר לשאלה שלו, כמו שהוא שואל בלי קשר לתשובה שלי. אבל בחלום, ככה זה היה.
הדיון, אם אפשר לקרוא לזירת האגרוף של הטוויטר 'דיון', שהתפתח אחרי מיצגי ושלטי 'בת מלך' בהפגנת תומכי הרפורמה/הימין/תומכי חלק מהרפורמה אבל נמאס משלטון בג"ץ – סמנו את התשובה הנכונה לכם ביותר, הזכיר לי את החלום שלי. כי האמת, זה כבר מעייף מאד. אחרי מאות סיבובים בזירת האגרוף 'אנחנו לא שפחות אנחנו כן בנות מלך', בא לי להגיד להתראות.
לא באמת באתם לשמוע איך אישה יהודייה בת דורנו מסתדרת עם כל מיני פערים בתפיסות העולם המורכבות שלה, נכון? נשים יכולות לצרוח עד שהן יהיו כחולות בפנים שהם כן בנות מלך אפילו עם הכיסוי, אולי אפילו דווקא בגללו. אפילו עם כל מיני מגבלות שיש על נשים, אגב, ואת זה אני מזכירה לעצמי מדי פעם – גם לגברים יש מגבלות ופערים כואבים בין תפיסות מסורתיות למודרניות.
כמה שהנשים יתופפו או יכתבו שלט מגניב זה לא ישכנע אף אחד. מי שלא באמת מתעניין בתרבות הזאת תמיד יגיד לאותן נשים "לא נכון ולא נכון" כמו במנגינה של הילדים. ומי שכן שומרת על המסורת הזאת תגיד "כן נכון וכן נכון," וכל משחק הורדת הידיים הזה כבר נראה לי מיותר ומעייף. יש כ"כ הרבה קושי אישי להתמודד איתו, ובשבועות האחרונים אפילו יותר מתמיד.
משפחה שאיבדה בנות מלך, ובת מלך שאיבדה תינוק בתאונה איומה ומתמודדת עם אסון כפול ומכופל, ויש כל כך הרבה לעשות ולעזור ולהתפלל ולחבק את הילדים ולשמור על הלב ועל האמונה, ולאפות עוגיות ולעמוד בלוויות, שלא נשאר לי שום כוח להכפשות. רוצים תקשיבו, לא רוצים אל תקשיבו. יש לנו חיים לנהל, וגם מוות לנהל, יותר מדי מוות לאחרונה.
הדבר היחיד שבשבילו אני כן מוכנה לעמוד מול המיצגים והשלטים והתגובות הוא השאלות הנוקבות האמיתיות. אל תדאגו, אני לא צריכה שתזרקו לי בפרצוף 'מיצג שפחות'. גם אני שואלת מדי פעם, ולא בלי קושי וכאב, מה זה להיות בת מלך? זה קשור לתורה ומצוות? זה אופי? מה זה אומר בימינו כל כבודה בת מלך פנימה? מה המקום של נשים בבית כנסת? מה המקום שלנו בעולם פסיקת ההלכה? מה המחירים? רווחים? שאלות קשות ומורכבות וחשובות שהלוואי ובמקום מיצגים ושלטים נשב לדבר עליהן באמת. בתוכניות, בראיונות, בין חברים וחברות ועל המדרכות בהפגנות.
