אז מה יש לנו היום בתפריט? רביב דרוקר קורא בטור ב"הארץ" "לתבוע גם אותם". את מי? את ערוץ 14, כמובן. דרוקר נתלה באילנות גדולים כשהוא משווה את ערוץ 14 לאירוע דומיניון-פוקס, ודוחק במי שיכול לתבוע את הערוץ המתחרה לזה שבו הוא עובד. כי הרי איך אפשר להתמודד עם שברירי האחוז המעליבים – וההולכים ויורדים – שמקבל הערוץ שבו הוא משדר, אם לא לנסות ולתקוע גלגלים ברגלי המתחרה שהולך וצובר צופים? כמו ילד שהפך לפתע להיות לא מקובל, שהולך להלשין למורה במקום לנסות ולחשוב איפה הוא לא בסדר, דרוקר מתבכיין ומתמסכן על "פייק ניוז" שמשדר ערוץ 14. עם דלי חמאה על ראש הערוץ שבו הוא משדר, כשמדי שבוע מנופחים בו עד לאבסורד קומי מספרי המפגינים נגד הרפורמה – שכמובן מכונה שם באופן שקרי על-ידי חלק מכתביו "הפיכה משטרית", אולי גם על זה אפשר לתבוע – דרוקר משתמש בכלים הכי נלוזים שיכול איש תקשורת להשתמש בהם כנגד קולגות.
אבל בהארץ לא מסתפקים בקריאות לתבוע ערוצים, הם יורדים גם לפרטים ומגיעים לאנשים ספציפיים. היום זהו שמחה רוטמן, שמבקרת הטלוויזיה יסמין לוי קוראת – לא פחות ולא יותר – להרים נגדו תחקיר. לא מאמינים? הנה הציטוט: "במקום להשמיע אותו מלהג בזחיחות פעם אחר פעם על נחיצות האיוולת הדיקטטורית הזו, מוטב שבחדשות היו מרימים איזה תחקיר נשכני על המתנה הזו שנכנסה לחיינו, שהיה אולי מבריח אותו כבר חזרה להר ממנו בא".
הארץ ירד לגמרי מהפסים ברגע שהחליט להילחם ברפורמה. הכותבים והכותבות ברחוב שוקן נמצאים על מדים 24/7 ומגויסים מלא-מלא בכדי להפיל את ממשלת הימין ולגנוז את השינוי והתיקון במערכת המשפט – המבצר הליברלי שבו הם רואים את מגן האומה. זכותם, כמובן, למרות שזה בעיקר הופך למשעמם. והיום, כנראה עם תחילתו של חודש לועזי חדש, עולים שם שלב בטרלול – קריאות מפורשות לתבוע ערוץ תקשורת, ובקשה להרמת "תחקיר נשכני" על חבר כנסת.
בספר דברי הימים של הדמוקרטיה הישראלית, מה שמתרחש ב"הארץ" בחודשים האחרונים יהיה כתם שחור שקשה מאוד יהיה לנקות. כל הערכים העיתונאיים פשוט מושלכים שם לעזאזל, חבורת פירומנים חסרי אחריות מקבלים דרור למקלדותיהם, והשמאל הישראלי שרואה בעיתון מגדלור של איכות ואתיקה – מה שהיה נכון פעם – נסחף אחרי אותם כותבים וכולם יחד מפליגים למחוזות סהרוריים מדי יום. ערוץ 13 הוא אחד הנשרכים המביכים ביותר אחרי הארץ. דרוקר הוא כמובן חוליה מקשרת כמי שעובד בשני המקומות, והמראה של שני כלי התקשורת הללו הולכים ושוקעים בביצה תועמלנית היא עגומה, אפילו עצובה.
אם הם היו חפצי חיים, שני כלי התקשורת הללו היו מביטים בסקרים – בין השאר – ומבינים שעם ישראל רוצה וצריך פשרה. אבל הם מתעקשים לעטוף את עצמם בבועה אטומה וקטנה של רדיקליות אינסופית, שמגיעה היום לקריאה לתבוע קולגות ולבצע תחקירים על חברי כנסת, רק כי אלה לא חושבים כמותם. הרייטינג של ערוץ 13, ממש כמו עמודת המנדטים של יאיר לפיד, עוד אחד מהנסחפים אחרי קיצוני מתנגדי הרפורמה, היה בעולם נורמלי גורם להם למחשבות שניות. אבל העולם כבר מזמן לא נורמלי במחילת הארנב של רדיקלי מחאת קפלן.
