הקיץ מתקרב לו בצעדי ענק ובקרוב יחל גם גל האירועים הנלווה לשמש הזורחת. פעם אחר פעם אני נאלצת להתמודד עם האויב הגדול שלי באירועים מסוג זה: עקבים! כיאה למאותגרת מוטורית שכמותי (עם תעודות), כל אירוע המצריך עקבים הוא בבחינת סכנה של ממש. בין שזה הקרסול שיתעקם או הברך שתסתובב תוך כדי ריקוד, ובין שזה אובדן הכבוד העצמי והבושה בשל מעידה לא אלגנטית על הפרצוף.
יש להודות על האמת: מרשימות ככל שתהיינה רגליים בנעלי עקב – אם את לא יודעת לצעוד עליהן (כלומר אני), את לא מרשימה, לא בקלאס, לא אלגנטית ולכל היותר מזכירה את הפילפילון החמוד מהשיר שלומד ללכת, ולו לפחות יש תירוץ – הוא נולד אתמול.
בכל אופן, מכיוון שהסיכוי שאצליח לשרוד ערב שלם על עקבים שואף לסיכוי שאחמצן את הגבות ביום מן הימים. אני תמיד מצטיידת בשלל נעליים חלופיות שאיתן אוכל לצאת לקרב. סליחה, לרחבת הריקודים. (בואו נודה על האמת, יש חתונות שבהן רחבת הריקודים נראית כמו שיעור באומנות לחימה שיצא משליטה).
וכך אני מוצאת את עצמי מגיעה לאירועים כשבאמתחתי נעלי עקב, נעליים שטוחות וכפכפים.
בשנים האחרונות גיליתי את הסניקרס וראיתי כי טוב, טוב מאוד. ומאז מבחינתי אין שום אירוע או אאוטפיט שאי אפשר להתאים אליו סניקרס כלשהן. אני יכולה להתאים סניקרס לעבודה, לפגישות חשובות, לחגים ושבתות ובהחלט גם לאירועים וחתונות. קיץ, חורף, סתיו, אביב – הן תמיד מתאימות, נשארות נאמנות. ואם אתם חושבים שסניקרס לא מתאימות לאירוע שלכם? פשוט לא מצאתם את הנכונות.
ואם הכול כל כך טוב ויפה עם הסניקרס התורניות, אז איך זה שאני תמיד מוצאת את עצמי בסוף רוקדת יחפה וחוזרת הביתה עם חורים בגרביונים?
