הטיקטוקים הנועזים שפרסמה עורכת דין שמסייעת לצעירים להשתמט בקלות משירות צבאי הצליחו להסעיר מדינה נסערת ולהרעיש את הרשת. התלונות עליה היו צפויות, ברורות ובמידה מסוימת גם מתבקשות. בקצרה, הן הסתכמו בטענה שהאישה הזו פוגעת פגיעה אנושה באתוס הישראלי ועושה את זה בחיוך ובהבטחה לפגיעות נוספות בדרך. פטור משירות צבאי הוא כבר לא הטאבו שהיה פעם במדינה, אבל כנראה שעוד נותרו מספיק מהאמוציות הישנות כדי לעורר גל של סלידה ממעשיה.
מנגד, גם הטענות בעדה היו מתבקשות וקצת מובנות. בזמן שעל הפרק ישנם הרפורמה המשפטית ואיומי ההשתמטות משירות שהתלוו למאבק בה, ובנוסף גם סיפור חוק הגיוס של החרדים, תגובה פופולרית הייתה: וואלה, תאכלו אותה. הגיוס לצה"ל פעם היה עניין של סולידריות אבסולוטית, ערך יסוד ישראלי שכולם פרט לחרדים שבשוליים נרתמו אליו, וגם אותם חרדים עשו זאת בכל מיני פתרונות ופטנטים. ומכיוון שזה לא המצב יותר, תתמודדו.
כמובן שאפשר להבין את טענת המתנגדים להשתמטות משירות, אבל אי אפשר להתעלם מהטוענים בעדה. כבר תקופה ארוכה שהולכת ומתבררת אמת עצובה על שירות בצה"ל: הוא כבר לא שירות כללי. מי שרוצה יכול לרדת מקרבי, ללכת ליחידה פרוטקציוניסטית, להוציא פטור מיוחד שפירושו שהוא משרת רק יומיים בשבוע, או לחסוך את כל הדרמות ולהשתמט לגמרי. זה לא פייר, זה לא פטריוטי, אבל זה קיים – ומוכרחים להודות בכך.
עורכת הדין הטיקטוקיסטית בסך הכול מצביעה על הבעיה הזו, חרף הניסיונות שלנו להתעלם ממנה. וזו בהחלט בעיה, כי במצב הנוכחי של מדינת ישראל ובארגון הנוכחי של צה"ל, הדבר היחיד שיחזיק את הצבא בחיים לאורך זמן הוא תחושת הסולידריות, והרעיון שאתה לא תשתמט כי אתה לא רוצה לדפוק את חברים שלך ואת הכלל. אבל, ככל שהסולידריות הזו תלך ותישחק – וזה בדיוק מה שיקרה – כך גם יתנדפו הסיבות ויתחזק התמריץ להשתמט.
אינספור אירועים היסטוריים כבר לימדו אותנו שאי אפשר לבסס מערכת חברתית מורכבת על תחושת סולידריות לאומית. רגש כזה הוא חזק במיוחד, מסנוור לחלוטין, בתחילת הדרך. אבל ככל שהחברה מתפתחת ומתברגנת ונחה תחת גפנה ותאנתה, כך האמוציות נרגעות. בריתות חלופיות נכרתות, קשרים אחרים נרקמים. מה שפעם היה מובן מאליו ומשותף לכולם פתאום הופך לעוד אחד מנושאים רבים בשיח הציבורי: חשוב? ודאי. הכרחי? אולי כבר לא כל כך.
אין בכלל שאלה שהמדינה עדיין תלויה בצבא חזק ועוצמתי. אבל מסתבר שהמודל הנוכחי של צה"ל הוא לא הצבא הזה, לא לטווח רחוק. לא ברור מה התשובה לבעיית הסולידריות: ישנם מי שיציעו תימרוץ רחב הרבה יותר, בדמות משכורות אמיתיות וזכויות אחרות. אחרים יקדמו מעבר לצבא מקצועי, אולי אפילו מסיבות אידיאולוגיות. אבל בין אם אלו התשובות או שישנה אחת אחרת, מה שבטוח זה שהבעיה לא התחילה בעורכת דין לענייני השתמטות, והיא בוודאי לא תסתיים בה.
