בשנים האחרונות מקיימת ישראל מערכה המתנהלת בשני צירים מרכזיים. הראשון: ניסיון למניעת התבססות חיזבאללה בסוריה ותחזוקתה של ההרתעה המתכרסמת בלבנון מול הארגון. השני: המאבק בגרעין האיראני לאור כישלונו של הסכם הגרעין J.CP.O.A שנחתם ב- 2015, וכן בהצלחותיה הדיפלומטיות האחרונות של איראן בתקיעת טריז בין ישראל למדינות הסוניות המתונות. למערכות אלו מכנה משותף אחד והוא: הן תוצר כישלונו של הסכם 1701 מאוגוסט 2006 אשר הביא לסיומה של מלחמת לבנון השנייה ברוח "האידאה פיקס " הישראלי – "שקט בכל מחיר" ללא שישראל הכריעה את הארגון, באופן שהיה מקנה לה כיום חופש פעולה גדול לאין שיעור מול איראן.
את מחירה של החלטה 1701 שנרקחה בזמנו ע"י אולמרט, ליבני וחלוץ, ישראל משלמת היום. ברור לכל כי תקיפה ישראלית באיראן (מבלי להיכנס לסוגיה האם נכון בכלל לעשות זאת) ללא שחיזבאללה נוטרל מיכולותיו קודם לכן במלחמת מנע "אין ברירה" מקדימה, עשויה להמיט על ישראל נזק אדיר בהיקפו שהיא טרם ידעה כמותו. חיזבאללה הפך להיות "המקל הגדול" בידי איראן שבאמצעותו ישראל מורתעת, ואם תבחר לתקוף את איראן, יכה בה המקל בכל הכוח.
בשנים האחרונות ישנו קונצנזוס פוליטי בישראל בדבר הצורך להיערך צבאית לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. מנגד, ברור כי פעולה יזומה ישראלית נגד איראן תענה מיידית בפתיחת מתקפה כוללת מצד חיזבאללה שתכלול ירי טילים מאסיבי ואיכותי מאוד על ערי ישראל , לצד ניסיונות לכיבוש יישובים בצפון הארץ שבאם יצלחו יהיו כרוכים גם ברצח וחטיפת אזרחים.
החלטת מועבי"ט 1701 קבעה בזמנו שני מנגנונים מרכזיים שכמובן אף אחד מהם לא התקיים: בראשון נקבעו סידורי ביטחון בדרום לבנון אשר על שמירתם היו אמורים להיות אמונים כ-30,000 חיילים, לבנוניים ואנשי יוניפי"ל. אלו היו אמורים לפרז את דרום לבנון מנוכחותם של אנשי חיזבאללה, אירוע שכמובן לא קרה ולא יכול היה לקרות בשום תרחיש. והשני, קריאה לפרוק הארגון והטלת אמברגו על העברת אמצעי לחימה אליו.
למרות הקמפיין המתוזמר ע"י השלישייה הנ"ל שנועד בזמנו להציג את ניהולה הכושל של המלחמה כהצלחה מדינית כבירה, היה נהיר כבר אז כי ישראל קונה שקט רגעי על חשבון התעצמות פראית של הצד השני, תוך שהיא שמה את יהבה ביוניפי"ל ובחיילי צבא לבנון – שני גופים חסרי יכולת ורצון להתמודדות עם חיזבאללה.
תוכניתה הגרעינית של איראן גם אם לצרכי שלום לכאורה החלה עוד ב-1957. למרות חתימתה של האחרונה ב-1970 על אמנת ה- N.P.T ( האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני), היא השקיעה מאמצים לא מבוטלים בפיתוח תוכניתה הגרעינית וזאת עד למהפכה האיסלאמית ב- 1979, שם חדלה מכך בשל תפיסתם הדתית של ההאייטולות את האטום, כנשק לא לגיטימי. ואולם לאור אירועי מלחמת איראן-עיראק והשימוש הנרחב שעשתה כלפיה עיראק בנשק כימי, שבה איראן להשקיע מאמצים רבים להקמת תשתית גרעין למטרות צבאיות. מאז ועד היום היא מנהלת ריקוד מתמיד בנושא עם הקהילה הבינ"ל הכולל מאמצים רבים מצידה לביסוסה של תוכנית גרעין, ומנגד סנקציות בינ"ל וסיכול שמופעלים כנגדה מזה שנים.
מוסכם כי איראן נמצאת כיום בנקודה הקרובה ביותר להגעה לרמת ההעשרת אורניום של 90% , אירוע שכמובן מציב לישראל בעיני הנהגתה הנוכחית, לו"ז קצר מהמתוכנן לטיפול בבעיה.
שני הצירים הללו פוגשים גם את המציאות בלבנון, המצויה בכאוס כלכלי -פוליטי ועל סף פשיטת רגל. נכון הוא שבבחירות לפרלמנט שהתקיימו במאי 22 פחת כוחו הפוליטי של חיזבאללה בשל אחריותו לדרדור במצבה של לבנון, אך עדיין על פיו יישק דבר, ולראייה, ההסכם הימי שנחתם עם לבנון תחת איומי הארגון על ישראל ובניצוחו. גם ההסכם הסעודי-איראני המפתיע, שנחתם לאחרונה רק תורם עוד לתחושת הביטחון שלו.
מציאות כאוטית זו מחזירה אותנו לפירותיו הצבאיים הבאושים של הסכם 1701 . מול ישראל ניצב כיום צבא מאומן ומצויד בעל יכולות רקטיות אימתניות בקנה מידה שישראל לא התמודדה מעולם, הפרוש לעין כל בעמדות בגבול ישראל- לבנון, מרחק נגיעה מיישובי הצפון. חוסר יכולתה והימנעותה של ישראל לטפל בבעיה ב-2006 או מיד לאחריה עם ההפרות הראשונות של 1701 כשעוד היה ניתן לעשות כן במחיר סביר ,יגרום לכך שהיא תאלץ להתמודד עם בעיית ענק בעתיד הלא רחוק. הדילמה הנמשכת עדיין בישראל כיצד יש להגיב להתגרות החיזבאללה בחודש הרמאדן האחרון, מעידה מכל על מאזן ההרתעה האמין שהארגון בנה מול ישראל בגזרת לבנון.
מסקנת הדברים על פי ההיגיון הבריא היא כי ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לתקוף קודם את אתרי הגרעין באיראן, ורק אח"כ להתמודד עם תוצאות התקיפה במלחמה שתיפתח מיד ע"י חיזבאללה ואיראן.
לענ"ד סדר הדברים צריך להיות הפוך קרי: קודם חיזבאללה ורק אח"כ איראן. ככל שבישראל תיפול החלטה לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, היא תאלץ ליזום מתקפה מקדימה על חיזבאללה שככל ותצלח, היא תסיג את יכולות הארגון שנים רבות לאחור . בכך היא תשמוט מידי האיראנים את הקלף החזק ביותר שלהם במזה"ת. התרחיש שבו אתרי הגרעין האיראניים גם לא יושמדו לחלוטין בתקיפה ישראלית כפי שסבורים רוב מומחי הביטחון, וגם שתקיפתם תגרום למלחמה קשה מול חיזבאללה כשהוא הצד היוזם , הוא הגרוע שבכל העולמות עבור ישראל.
פקטור חשוב לא פחות הינה הלגיטימיות הבינ"ל היחסית שישראל תהנה ממנה באם תיזום מתקפה על ארגון טרור כחיזבאללה, וזאת בניגוד לחוסר לגיטימיות בינ"ל ולו אפי' מצידה של ארה"ב באם תתקוף את איראן בעצמה. יש לקוות כי תהיה בישראל מנהיגות חזקה וקונצנזואלית דיה שתוכל לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן המתאים, ולא פחות חשוב מכך, כזו שתלמד מטעויות העבר ולא תחזור עליהן שוב ושוב.
