ההשקעות בתחום ההייטק בישראל ירדו מאוד ברבעון הראשון של שנת 2023, לרמה של כ- 1.7 מיליארד דולר, הרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 2019. פרסום נוסף מלמד שעד ינואר כ–80% מהסטארט־אפים החדשים נפתחו בישראל, אך במארס חל מהפך: בין 50% ל–80% מהסטארט־אפים נרשמו כחברה זרה, כך עולה מנתוני רשות החדשנות שפורסמו אתמול בנייר עמדה שהוגש לשר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס.
מה הסיבות לירידה התלולה בהשקעות, לעומת הנתונים של אשתקד? בראש ובראשונה, המשבר העולמי שפוקד את התחום בעולם כולו. במובן הזה, מדינת ישראל אינה חריגה או יוצאת דופן. בכמעט כל מדינות העולם, ההשקעות בתחום טכנולוגיית העילית ירדו בצורה ניכרת בשנת 2022 לעומת שנת 2021, שהייתה שנת שיא חריגה ובועתית, ואנחנו עדים להמשך ירידה זו גם ברבעון הראשון של השנה. יחד עם זאת, אין להכחיש את העובדה שחלק מאותה ירידה קשורה למצב הפוליטי והחברתי בישראל. לכולם ברור שמשקיעים לא אוהבים חוסר-יציבות, חוסר-ודאות ואי-שקט. לא ניתן לדעת בדיוק מה החלק של המצב המקומי בירידה אבל הוא קיים ללא ספק, אף שהוא מהווה מיעוט במצב.
מה הבעיה בעצם? המסגור של הרפורמה החוקתית של הממשלה על ידי אנשי המחאות השונות בתור "הפיכה משטרית", "קץ הדמוקרטיה", "קץ שלטון החוק", "דיקטטורה", ועוד כינויים ברוח זו, פגע פגיעה ממשית ואמיתית במדינת ישראל. כולם רגילים ומבינים שיש בכל מדינה דמוקרטית בעולם מחלוקות סביב שלל נושאים. זה לגמרי נורמלי וטריוויאלי ואיש לא מתרגש מזה.
יחד עם זאת, הקיצוניות של התגובות לרפורמה החוקתית הביאה אנשים שמתבוננים עלינו מבחוץ להאמין שאכן מדינת ישראל עלולה להדרדר לסוג של משטר לא דמוקרטי בו אין שלטון החוק, אין הגנה על זכות הקניין, אין הגנה על חירויות הפרט ואנחנו אוטוטו הופכים להיות איראן. כאשר זה מה שעומד על הפרק, לכאורה, כבר לא מדובר על מחלוקת פוליטית לגיטימית אלא על ניסיון, מוצלח, של שלילת הלגיטימציה של הממשלה למשול ובנוסף גם שלילת הלגיטימציה של עצם הרצון לעשות רפורמה חוקתית שתאזן מחדש את יחסי הכוחות בין הרשויות בישראל.
התוצאה של המצב הזה היא הרס, אסון וחורבן לחברה הישראלית ולכלכלה הישראלית, בדגש על תחום ההייטק. וכל זה על שום מה? על זה שהממשלה תוכל למנות שופטים במהלך הקדנציה שלה? אם זה לא היה כל כך טרגי, זה היה מצחיק. הטענה של מתנגדי הרפורמה היא שמינוי שופטים על ידי הממשלה יהפוך את השופטים לבובות חסרי עמוד שדרה שיהיו עושה דברה של הקואליציה, כלומר פוליטיזציה של בית המשפט. נשים בצד את העובדה הברורה שקואליציות בישראל מתחלפות כל יום שני וחמישי ולכן לא ברור בדיוק איך שופטים יהיו עושה דברו של מישהו שלא ברור מי הוא, ונזרום עם הטענה לפיה הליכוד והימין נמצאים רוב הזמן בשלטון ולכן תהיה הטיה לשופטים לכיוון ימין על מנת לרצות את מי שיש לו את הסבירות הגבוהה ביותר להיות בשלטון. זו טענה סבירה שאפשר לקבל אותה. עדיין, מה זה אומר על מידת העצמאות של השופטים לאחר בחירתם לבית המשפט העליון?
תומכי הרפורמה מביאים דוגמאות מכל העולם על כך ששופטים נבחרים בשיטות שונות על ידי נבחרי הציבור או העם באופן ישיר ומתנגדי הרפורמה תמיד אומרים שזה לא אותו דבר. אני אפילו לא מתכוון להתווכח בנושא הזה אלא רק מבקש לציין שני אנשים בישראל שמאוד קשורים למערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק שמונו על ידי בנימין נתניהו לפני שנים ספורות: רוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה לשעבר, ואביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר. האם ישנו בן אדם אחד בישראל שיעז להגיד ששני האנשים האלה, שרדפו את נתניהו ללא הירף מטרה להכניס אותו מאחורי סורג ובריח, היו "עושה דברו" של נתניהו? וזה למרות היותם שניהם אנשים דתיים, ימניים ואף מתנחל עם 9 ילדים במקרה של אלשיך. אז מה? זה אומר שהם הפכו להיות "עושה דברו" של נתניהו? ברור שלא. ואם כן, מה בדיוק גורם לאנשים לחשוב שאם הקואליציה תמנה שופטים ימנים, הם יהפכו להיות בובות על חוט של מישהו? גם שאר ההצעות של הרפורמה יכולות להיות שנויות במחלוקת אך אף אחת מהן, לבד או כולן יחד, אינה "דיקטטורה", גם אליבא דהאופוזיציה.
אני מציין את זה משום שחשוב להבין שמעבר למחלוקת הלגיטימית סביב פרטי הרפורמה (ואני כעת לא מביע תמיכה או התנגדות לשום צעד קונקרטי של הרפורמה אלא רק מסביר את הבעיה מזווית כלכלית של שבירת הכלים לה אנחנו עדים מצד מתנגדי הרפורמה), הבעיה המרכזית מצויה במסגור שנעשה לה, בתור "הפיכה" שמאיימת של שלטון החוק ועל הדמוקרטיה הישראלית. הנזק של המסגור הזה חמור ואם הוא לא יתוקן על ידי הגעה לרפורמה מוסכמת על הרוב הגדול בישראל, אנחנו עלולים לאבד את האמון של השווקים הבינלאומיים, וכתוצאה מכך, האמון של המשקיעים.
ללא השקעות זרות, הצמיחה שלנו תיפגע, ויחד איתה גם רמת החיים שלנו. למרות החשבונות הפוליטיים של כל הצדדים המעורבים, כולנו חייבים להבין שהמחיר שנשלם במקרה כזה יהיה כבד, ו-כולם ישלמו אותו, מימין ומשמאל. בעצם, בגלל שהנזק עלול להתמקד בתעשיית ההייטק בתעשיות עתירות השקעות זרות, אפילו ייתכן שמי שישלם את עיקר המחיר הכלכלי יהיו דווקא אנשי שמאל, ששיעורם בתעשייה גבוה מזה באוכלוסייה הכללית.
אם כן, אני רוצה מכאן לקרוא לכל הצדדים לתפוס את עצמם, לבוא אחד לקראת השני ולהגיע בהקדם לפשרות שמאפשרות שינויים חוקתיים מתוך הסכמה רחבה ככל שניתן. אני מבין היטב שכולם נדרשים לשלם מחירים אבל האלטרנטיבה רעה, ואפילו רעה מאוד, למדינת ישראל, לעם ישראל, לכולנו בעצם. אין מנוס אלא להגיע לפשרה.
פוליטיקאים עונים לתמריצים, ולכן האחריות של כולנו בתור ציבור מעורב היא לדחוף לזה, מכל הצדדים. איש אינו יכול לנקות את עצמו מאחריות זו, ויהיו עמדותיו אשר יהיו. בסופו של דבר, אם ישנה דרישה ציבורית רחבה להגעה לפשרה ורצון משותף להמשיך את הביחד הישראלי מתוך הבנה שהאלטרנטיבה הרסנית, אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה. בידינו הדבר.
