מדינת ישראל טובה, אולי המצטיינת בעולם באיומים ברורים ומידיים. ויש לנו כאלה בשפע. בסופו של דבר, קשה למתוח את השמיכה יותר מהיכולות הקיימות בה. ספוילר: רעידת האדמה הגדולה תגיע. אנחנו לא ערוכים אליה וגם לא נהיה באמת ערוכים אליה. כל הנושאים בנטל מאז 1948 אחראים לכך, אף אחד לא יישא באשמה. השאלה היא לא אם תהיה רעידה ורעשי משנה, השאלה היא מתי ומה יהיה היקף הנזק.
האמת היא, שאף מדינה בעולם אינה ערוכה לרעידת אדמה משמעותית. אירועים מהסוג הזה (ודומיהם) מפתיעים גם את האימפריות הגדולות בעולם.
זאת גאווה גדולה להיות האימפריה מספר שמונה בעולם (כפי שפורסם ביממה האחרונה) אנחנו, ישראל הקטנה. אבל גם המדינה שהקדימה אותנו במקום אחד, מדינה מעט יותר גדולה ומסודרת – יפן, וגם האימפריה הגדולה בעולם, ארצות הברית, נפגעו קשות ולא היו ׳ערוכות׳ למפגעי הטבע האימתניים שתקפו אותן בעשור האחרון (צונאמי/קתרינה וכו). ומדובר במדינות עתירות ממון שמשקיעות אינספור מיליארדים ומאמצים כבירים בהיערכות, ו-ובכן, גם הן בכל פעם מחדש ׳לא ערוכות׳. כי הטבע, וראיתי זאת במו עיניי, חזק מכל ׳היערכות׳.
מה בכל זאת כן חשוב וקריטי לעשות, במקום להציע נושאי תחקור לוועדות החקירה ולצפות להם בכיליון עיניים. ראשית, למוד, ללמד ולתרגל: זה מוכח. אנשים שתרגלו ונערכו – חייהם ניצלו. ראיתי זאת במו עיני. כל אחד בביתו ובגזרתו, מה עושים במקרה של רעידת אדמה – לאן הולכים, מי יוצא ראשון ולאן, לתרגל בבתים, במערכת החינוך, במקומות העבודה ובמקומות ציבוריים. כדאי להשקיע יותר מאמצים בהיערכות עיונית ופיזית מאשר בקיטורים.
הפעולה השנייה שכדאי להוביל היא לתבוע עיסוק בנושא – בממשלה, בתקשורת, במערכות המדינה השונות. לחץ משמעותי ותיעדוף של הנושא, אך יש להבין שזה בא על חשבון דברים אחרים, כמו יוקר המחייה, חינוך איכותי, ביטחון, דיור ועוד (השמיכה קצרה). אם זה באמת חשוב. וזה חשוב. אבל כידוע, הכול חשוב. הכול דחוף.
לצד זאת, חשוב לראות מה עשו נכון במקומות אחרים בעולם – מרמת האזרח, דרך הקהילה ועד העיר והמדינה, ללמוד וליישם. ייתכן שאם נעשה זאת, במאמץ מתמשך ואמיתי, להערכתי תוך 15-20 שנים והשקעה של כמה (עשרות) מיליארדים, בעיקר בתשתיות ע״ח אותם נושאי ליבה, נהיה ׳ערוכים׳ במידה סבירה.
עד אז – תחשבו בעצמכם, מה עשיתם כדי להיערך והאם הסיכון שווה את אותה השקעה ארוכת טווח.
