עשרות מיליוני אנשים מכל קצות תבל יתיישבו מול הטלוויזיה מחר כדי לצפות בזוג אנגלי מבוגר מובל בכרכרה רועדת אל מנזר וסטמינסטר, שבו יוכתרו השניים בכתרים שגודלם עולה בהרבה על מה שמצדיקה החשיבות המודרנית של אומתם. אכן, המשפחה המלכותית הבריטית עדיין מושכת אליה תשומת לב.
היעדרה של מייגן דוכסית סאסקס מהטקס, ירמזו ציניקנים, עלולה אולי לפגוע מעט במספר הצופים. אילו הייתה נוכחת, יש מי שהיה צופה כדי לראות אם רעייתו האמריקנית של הנסיך הארי תשתתף בתגרה, או אם אחד מבני המלוכה יצליח לנקום את נקמתו על כל הצער שהמתקפות המילוליות שלה גרמו למשפחה.
בעלה, בנו הצעיר של המלך צ'רלס השלישי, שמכנה את עצמו "החליפי" בכותרתו של רב המכר האוטוביוגרפי שלו, ינכח בטקס – אך ימהר בחזרה לביתו החדש בקליפורניה, שם נדמה שהוא ומייגן זוכים להערכה רבה יותר מאשר באנגליה. אך לפני שיטוס, הקהל הבינלאומי יזכה למחזה מפואר מהסוג שהבריטים עושים טוב מכולם: חיילי משמר ופרשים, גלימות ויהלומים, להקות ופאר טקסי שיחממו את הלב הרפובליקני הצונן ביותר.
גם בריטים שנבוכים מן המהומה סביב הפיכתם של נסיך ויילס הקשיש והמאהבת הוותיקה שלו למלך צ'רלס השלישי ולמלכה קמילה עשויים לצאת לרחובות. כאשר האומה סובלת מצרות כלכליות ופוליטיות, מופע משמח הוא פתרון מצוין.
אחרי עשרות שנות התעסקות תקשורתית מתמדת בצ'רלס האקסצנטרי, ובמיוחד בנישואיו הקודמים והאסוניים לנסיכה דיאנה, הציבור חפץ בהצלחתו של המלך. אנחנו רוצים להיות מרוצים ממנו. באופן בלתי צפוי, נראה שיש לכל הפחות סיכוי שהוא אכן ימשיך את מורשת אמו כמעוז של יציבות באומה שסובלת ממשבר ביטחון עצמי ממושך.
מאז מותה של אליזבת השנייה ב־8 בספטמבר, המלך לא מעד כמעט. מלבד הבזק של עצבנות מהסוג שעורר ביקורת רבה בעבר, כאשר העט שלו התייבש בעיצומה של חתימה, הוא מתנהג בחן מלכותי, ואפילו מחייך לא מעט. ביקורו הממלכתי בגרמניה בחודש שעבר נחשב להצלחה.
חלק מכך נובע מהעובדה שסוף־סוף, הרבה אחרי הגיל שבו רוב המבוגרים כבר פורשים, הוא קיבל את המשרה הבכירה שהמתין לה בחוסר סבלנות במשך שנים. אבל נראה שאפשר לזקוף זאת גם לטובת אשתו, שמדרבנת אותו ומטיילת ברחבי הארץ תוך הפגנת הומור טוב וקסם אישי ששבו ספקנים רבים, ואני בכללם.
תפקידה של קמילה פרקר־בולס – "האדם השלישי" בנישואיו של צ'רלס, כפי שתיארה אותה דיאנה במרירות בריאיון ב־BBC ב־1995 – נראה עלוב בימים עברו. כעורך עיתון, הזדמן לי לאכול ארוחת צהריים עם המזכיר הפרטי של המלכה ב־1995. ציינתי בפניו ששמעתי שבני הזוג פרקר־בולס, שכבר חיו בנפרד, מתגרשים סוף־סוף. האורח שלי הפיל את סכינו בהלם ובזעזוע. על אף תפקידו המרכזי בארמון בקינגהאם, איש לא טרח לספר לפקיד הבכיר ביותר של המלכה על ההתפתחות הזו.
היחסים בין אליזבת לבנה היו רחוקים עד כדי כך שאני חושב שגם היא לא ידעה. ידידי, המזכיר הפרטי, סלד לחלוטין מהחדשות האלו. הן העלו את האפשרות, האסונית לדעתו, שבסוף צ'רלס אכן יתחתן עם קמילה: "אם הוא יתחתן איתה, היא תהפוך למלכה. ואני לא חושב שהעם הבריטי יאהב את זה!"
לפני שלושים שנה כמעט הסכמתי איתו. אולם כיום, רוב נתיניו של המלך כבר שכחו את הפרטים של מערכת היחסים הארוכה והסודית של צ'רלס וקמילה, אם הם אי פעם ידעו אותם. גירושים, ולמעשה גם גירושים מלכותיים, הם כבר עניין שבשגרה, ובימים כאלה הם מוכנים לסלוח ולשכוח. הם מסתפקים בכך שקמילה, כאשתו של המלך, כנראה סיפקה לו אושר שחמק ממנו במשך רוב חייו.
העובדה שבין האורחים במנזר מחר יהיה אנדרו פרקר־בולס, בעלה לשעבר של קמילה, אב לשני ילדיה ועדיין איש סודה הקרוב ביותר, היא השתקפות של עולמם הקטן במיוחד של בני משפחת המלוכה ואלה הקשורים אליהם. זה כמעט סאטירי שהאיש הנועז, שתמיד פנו אליו כ"בריגדיר", ניהל בגיל צעיר קשר עם אחותו של צ'רלס, הנסיכה אן, ופיקד על הפרשים שליוו את חתונתו של צ'רלס עם דיאנה ב־1981.
לומר שבריגדיר פרקר־בולס הוא אדם מקסים יהיה לשון המעטה. לפני כמה שנים אירחנו אותו, אשתי ואני, לארוחת ערב, והושבנו אותו ליד אישה קנדית צעירה ויפה שלא פגש מעולם. כשעזבה היא נראתה המומה מחוויית החקירה הידידותית שהעביר אותה האדם השובב עד אין קץ: "סיפרתי לו דברים שמעולם לא סיפרתי לאף אחד", היא אמרה לנו. המפתח לאנדרו וקמילה הוא ששניהם כיפיים. המלך הזה לעולם לא יהיה כיפי, אבל נראה שהנישואים המחודשים שלו הפכו אותו לפחות קודר וכורע תחת רחמים עצמיים.
המעבר מתקופת המלכה אליזבת לימי המלך צ'רלס הושג ללא טיפה מהטראומה הלאומית שרבים חזו שתקרה. מאז עלייתו של צ'רלס לכס המלוכה, יחסי הציבור של בני הזוג נוהלו במיומנות. קמילה נחשבה בעבר לעצלנית. כיום, אף שהיא נראית לחוצה מאוד – איך לא, פשוטת העם שלכודה בכלוב מוזהב – היא מפגינה היעדר יומרה שזוכה לתשואות. בגיל 75 היא אינה יכולה להתמודד עם הזוהר של הנסיכה דיאנה המנוחה, אך עיתונות הצהובונים הבריטית, הידועה ברשעותה, העניקה למלך החדש ולבת זוגו ירח דבש בלתי צפוי.
בעינינו, המלוכנים, כל זה מבורך. אין שום סיבה רציונלית לקיומו של ראש מדינה תורשתי, שאוב ממשפחה שמוצאה גרמני ובריטי באופן שווה. אולם כאשר אנחנו מביטים בכל מקום מסביב לעולם שנבחרים בו נשיאים, אנו מברכים על כך ששללו מאנשים כאלה את תפקיד ראש המדינה אצלנו.
עם זאת, ספק אם צ'רלס ימשיך לקבל יחס חביב שכזה וייהנה מהמשך החופשה התקשורתית אחרי הטקס מחר. בראש ובראשונה, הוא זקן. לשלטונו לא יהיה הזוהר שזכתה לו המלכה אליזבת הצעירה כשעלתה לכס המלכות ב־1953, או זה שהיה מוענק לנסיך ויליאם ואשתו קייט, אילו בחר צ'רלס לפרוש לביתו הפרטי האהוב, הייגרוב, ולתת לבנו בכורו לרשת את הכתר במקומו.
לפי הסדר הטבעי, נראה כעת שוויליאם יהיה בגיל העמידה כשיהפוך למלך. אומנם אין תקדים לכך שהתפקיד מדלג דור לטובת דם צעיר, אך אני חשבתי שאם צ'רלס יעביר את את כדור הזהב והשרביט, הוא יעיד על הבנה עמוקה של המציאות.
האיום הגדול ביותר על המלוכה הבריטית נובע לא מיריביה האקטיביסטים, שהם עדיין אוכלוסייה מועטה יחסית, אלא מהנתח הגדול הרבה יותר של האוכלוסייה, ובמיוחד הצעירים, שהם פשוט אדישים.
אשתי ואני, בילדותנו, צפינו בשקיקה בהכתרה של המלכה אליזבת בטלוויזיה, כמו רוב תושבי המדינה. כמו אלפי קהילות אחרות, הכפר שלנו, ברקשייר, ערך ערב חגיגי שכמעט כל התושבים נכחו בו. רק אירועים מעטים כאלה מתוכננים לסוף השבוע הזה. הילדים והנכדים שלי מפקפקים בכך שיטרחו בכלל לצפות בטקס. הם לא רפובליקנים, הם פשוט לא מתעניינים. אולי היו מתעניינים יותר אם ויליאם וקייט היו יושבים בכרכרת ההכתרה, ולא זוג זקנים.
סקר של מכון יו־גוב מהשבוע שעבר הראה ש־58 אחוזים מהבריטים ממשיכים לתמוך במונרכיה, ו־26 אחוזים תומכים בראש מדינה נבחר. אולם בעוד ש־78 אחוזים מבני 65 ומעלה תומכים בשימור המלוכה, רק 32 אחוזים מבני ה־18 עד 24 חשים כך. כ־38 אחוזים מהקבוצה הצעירה הזו רוצים ראש מדינה נבחר, ואני בספק אם הם יהפכו למלוכניים יותר ככל שיתבגרו.
אני גם חושב שהמוזרות האישית של צ'רלס – והוא אכן מוזר – תתעורר שוב, ותעורר מבוכה. הוא נושא עימו לכל בית שהוא שוהה בו מגבות משלו ויין אורגני. אם מישהו מאיתנו היה עושה דבר כזה, היינו מואשמים בחוסר נימוס בלתי נסבל.
רבים מאיתנו ציפו שברגע שצ'רלס יתיישב על כס המלכות, חלק מאוסף הארמונות והבתים המוגזם של בני המלוכה – ארמון בקינגהאם, טירת וינדזור, בלמורל, סנדרינגהאם, בית קלרנס, הייגרוב, בית דמפריס וטירת מי, וזו רשימה חלקית בלבד – ישוחררו לציבור. בפועל, צ'רלס ביקש לאחרונה לטפח גן טופיארי חדש בסנדרינגהם, תמורת מאות אלפי לירות שטרלינג. אין רמז לכך שהוא מתכוון להיות חסכן ברכוש הנדל"ן המלכותי, וגם לא בכל דבר אחר.
מקורב לחצר אמר לי פעם שצ'רלס הוא אנלפאבית בתחום המספרים, ואינו יודע מהו מחירו של שום דבר – כי איש מעולם לא גרם לו לחשוב על כך. אמו שקלה את הנושא ללא הרף. הסודיות סביב העברת העושר העצום של משפחת המלוכה לדור החדש, ללא כל מיסוי, הותירה גם היא טעם רע.
צ'רלס חש שיש לו זכות יתר, תחושה מלכותית שהייתה מוכרת מאוד במאה ה־18, אך זרה לחלוטין במאה ה־21. מעטים מהעם הבריטי רוצים "מלכות אופניים" זולה בנוסח הסקנדינבי או ההולנדי, אולם בתקופה של מצוקה כלכלית לאומית חמורה, נראה שהמלך נחפז להמשיך את ההפקרות השגרתית שלו.
לזכותו נזקפת מחויבותו החלוצית להגביר מודעות בנוגע לשינויי האקלים בארבעת העשורים האחרונים. אולם הגישה הכללית שלו לאיכות הסביבה אינה מציאותית. ביקורת רחבה נמתחת עליו גם בשל שימושו המתמיד במטוסים פרטיים ובמסוקים, ללא התחשבות בטביעת הרגל הפחמנית שלהם.
כוונותיו הטובות של המלך אינן מוטלות בספק, אך תבונתו אינה ממושמעת, כי איש מעולם לא התעקש שהוא ישייף אותה. ידידה שלי שעמדה בראש הוועדה הממשלתית נגד סמים הוזמנה להייגרוב כדי לדון בעבודתה. לאחר מכן היא תיארה לי כיצד הנסיך צ'רלס נתן לה לדבר על סמים במשך עשר דקות, ואז התפרץ ואמר: "זה לא מזעזע, מה שקורה ליער הגשם הברזילאי?"
אשאר אופטימי לגבי המלוכה הבריטית אם המלך ישמור על השתיקה הדיסקרטית שאימץ בנוגע לנושאים ציבוריים מאז שעלה לכס המלכות; אם קמילה תמשיך לשחק את תפקיד הדודה הלאומית; ואם משפחת המלוכה המורחבת מדי והבלתי אהובה מספיק תטיל על עצמה קיצוצים קשים בשלל ארמונותיה.
קרקס ההכתרה מחר יצליח כמעט בוודאות, כי הבריטים טובים בדברים האלה. אני מזדהה עם הנסיך הארי, שבוודאי יהרהר לאורך כל הטקס על כך שאמו דיאנה צריכה הייתה להיות זו שמקבלת את הכתר, ולא קמילה, שאותה הוא מתעב. אבל ככה זה בשואו־ביזנס.
כמובן, במאה ה־21 המלוכה היא שטות גמורה. אבל זו שטות לא מזיקה יחסית, שמסבה הנאה לאנשים רבים. המותג המלכותי הוא נכס שיווקי אמיתי בשביל בריטניה – משהו שאין לצרפתים ולגרמנים, ואעז לומר שגם אמריקנים רבים קצת מקנאים בו. "יחי המלך!" זו סיסמה מוזרה כשהבחור בן 74. אני מעדיף לקרוא "תחי המלוכה!", כדי למנוע מאנשים כמו בוריס ג'ונסון או דונלד טראמפ להפוך לראשי המדינה שלנו, חס ושלום.
