עד שקראתי את כתבתו של נועם אמיר בסוף השבוע, סברתי שכמו בכל צבא גם צה"ל רואה במשמעת אבן יסוד, שאיננה ניתנת לפשרות. כל בר דעת יודע שללא הרגלי משמעת ברורים וחד משמעיים אין לצבא סיכוי להתמודד בהצלחה עם משימותיו, ובעיקר באלה הכרוכות בסיכון חיים. כעת מתברר שככל הנראה לא כך הדבר בצבאנו.
בכתבה נאמר כי עם הופעת סימני הסרבנות בצבאו נקלע הרמטכ"ל למצוקה. לדברי הכתב, בצר לו פנה הרמטכ"ל לחפש תקדימים בדבר הדרך הנכונה לטפל בתופעה, אבל אלה לא נמצאו לו. מביך מאד לקרוא כי הרמטכ"ל : "בדק מי מקודמיו בתפקיד התמודד עם אתגר דומה – ולא מצא אף אחד" (!). יכול להיות שהאלופים הוותיקים במטכ"ל לא שמעו, למשל, על מ"פ ההנדסה שהודח מהצבא אחרי שהודיע כי איננו מתכוון להשתתף בפינוי גוש קטיף? או על מח"ט השריון שהודח בגין סרבנותו במהלך מלחמת לבנון הראשונה?
לקרוא ולא להאמין: במטכ"ל "היו דעות לכאן ולכאן באשר להתמודדות עם התופעה [בכלל]. כולם הסכימו שאסור לשבור את הכלים מול הטייסים, בעיקר שעמדה קשוחה מולם תהיה יקרה והרת סיכונים". וזה מכיוון ש"מודל המילואים של חיל האוויר לא קיים בשום מקום אחר בעולם והטייסים ידעו זאת וניצלו זאת היטב". משמע – לא רק שמטכ"ל צה"ל מתלבט בדבר הצורך להשליט משמעת בצבא בכלל, הוא גם משוכנע שיש להחריג ממנה את טייסיו. נמצא אם כך שהדחה משירות בצה"ל של טייס אחד או יותר, מאיימת על המטכ"ל יותר מהפרה המונית של המשמעת הצבאית, שבלעדיה הארגון כולו איננו מסוגל לתפקד.
מהכתבה ניתן ללמוד כי בצה"ל 2023 הטלת המשמעת איננה מתקיימת על פי כללים אחידים. לאחרונה התברר שככל שאיש הצבא הוא בכיר יותר וגם כחול יותר, כך בהתאמה פוחתת מידת המשמעת הצבאית והדוגמה האישית הנדרשת ממנו. חייל חי"ר זוטר שפלט משפט לא ראוי בהקשר פוליטי נענש מייד ובחומרה אבל טייס בעל דרגה בכירה, שהוא סרבן בהקשר פוליטי, זכה לשיחות נפש, הכלה, הבנה, ובעיקר להזדהות צמרת הצבא עם מצוקותיו המוסריות והפוליטיות.
על מנת להקל מעל עצמם את המענה לשאלת הפער ביחס כלפי הזוטר לעומת זה שהוענק לבכיר, הגדירו אמני הניסוח במטכ"ל את התנהגות הבכיר כ"צעדי מחאה", ולא כפי שצריך היה לכנותם כפשוטם "סרבנות". ההיגיון ברור – שימוש במונח המגדיר כפשוטו את התנהגות הבכיר היה מחייב מענה פיקודי דומה לזה שזכה לו הזוטר, ומכך ביקש הרמטכ"ל להימנע בכל מחיר. שטפון המלל הנלהב על כמה מטייסינו המהוללים, שצה"ל כולו תלוי לכאורה ברצונם הטוב, לא יכול להסתיר את מעשה האיפה ואיפה מעורר התהיות.
מבלי להיכנס להשערות בדבר מניעיו של הרמטכ"ל, התנהלותו במקרה זה יצרה אירוע שנזקו רב לתדמית הצבא ומפקדיו, בעיקר בעיני החיילים המשרתים בו. באגרת מאוחרת שהוציא הרמטכ"ל הוא התחייב לחייליו שכל משימה שתוטל עליהם תהייה בהתאם ל"ערכי צה"ל". מומלץ לרמטכ"ל להיות מודע לכך כי על מנת שאותם ערכים יתממשו בפועל חובה עליו להקנות לחייליו, בכל תפקיד ובכל דרגה, דוגמה אישית, מקצועיות ובעיקר משמעת. מקרה הטייסים לימד על ההיפך.
