ההחלטה המסתמנת לדחות את חקיקת חוק הגיוס לא הפתיעה איש במערכת הפוליטית, למעט אולי את מי שרצה מאוד להיות מופתע. המטרה המיידית של הדחייה היא לכאורה מיקוד כל כוחותיה של הקואליציה באישור תקציב המדינה, אשר חייב לעבור בהקדם. הכישלון לאשרו במועד עלול לגרור את המדינה לבחירות כלליות פחות משנה לאחר מערכת הבחירות הקודמת. אולם גם החרדים יודעים שמאחורי הדחייה הטכנית, כביכול, מסתתר מלכוד מורכב הרבה יותר.
המפלגות החרדיות הן רכיב חשוב ביותר בקואליציה שגוש נתניהו הצליח לכונן. נוסחת הקמתה של הקואליציה הייתה נאמנות מוחלטת תמורת צ'ק פתוח. המפלגות החברות בגוש סירבו לכל הפיתויים שהציעו להן מפלגות גוש המרכז, ודחו על הסף כל ניסיון לצרף אותן לממשלת בנט־לפיד.
בתמורה הבטיח רה"מ בנימין נתניהו להגשים כמעט את כל מאווייהן: תוספת תקציב לישיבות, השלמת תקציב למוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה, בנייה לציבור החרדי – ומעל כולן ההבטחה המורכבת ביותר: פתרון קבע מוחלט וסופי בסוגיית אי גיוסם של בני המגזר. נדיבותו של נתניהו הייתה רבה מאוד כל עוד ישב על ספסלי האופוזיציה. גם בזמן המשא ומתן הקואליציוני ההבטחות המשיכו להרקיע שחקים. אולם לאחר שהממשלה הושבעה והגיעה העת לפרוע את השטרות, נחשף הפער הכואב בין הציפיות למציאות.
המשמעות של מימוש כלל ההבטחות שנתן נתניהו למפלגות החרדיות היא למעשה חוזה חדש, בעייתי מאוד, בין המגזר החרדי לחברה הישראלית: הרבה יותר תשלומי העברה, פטור כמעט גורף מנשיאה בנטל הביטחוני של מדינת ישראל – ולטווח רחוק מאוד, הרבה מעבר לאופק. לפי ההצעה שהתגבשה לפני שבועיים־שלושה, כבר לא מדובר בדחייה לכאורה של גיוס בחורי הישיבות, לפי ההסדר שהגיעו אליו דוד בן־גוריון וראשי הציבור החרדי בראשית ימי המדינה. הפעם יינתן פטור מעשי גורף לחרדים מכל נשיאה בעול.
ההצדקה שניתנת לצעד של הורדת גיל הפטור היא הצורך בהגברת שיעור התעסוקה בחברה החרדית. אבל אם במקביל מעלה הממשלה בתקציב הקרוב את התקצוב למוסדות שכלל לא מלמדים לימודי ליבה, כיצד יעלה אחוז המועסקים מקרב המגזר החרדי? מי יעסיק עובדים נעדרי כישורים בשוק התעסוקה המודרני? אפילו אם החרדים שקיבלו פטור ימצאו עבודה, האם זו תהיה פרנסה מכובדת שמאפשרת חיים ברווחה בסיסית, או שמא עבודת דחק שתדרדר אותם ואת משפחותיהם לחיים של עוני מרוד?
החוזה החדש אינו מצעיד את החברה החרדית לעבר עמידה על הרגליים מבחינה כלכלית, והוא אף גורם בפועל בדיוק ההפך: הוא מעמיק את התלות שלה בקצבאות ובהטבות, ומאלץ את נציגי הציבור החרדי לדרוש עוד ועוד תקציבים כדי למנוע קריסה כלכלית גדולה. בגלל שהמגזר החרדי הוא הקבוצה שגדלה בקצב המהיר ביותר בחברה הישראלית, הולך וקרב היום שבו החוזה הזה יקרוס. למעשה, כבר היום הוא מתקרב לרף הקריסה – וזו הסיבה שנתניהו מנסה להתנער מחלקו. הוא יודע היטב שבוחריו אוהבים את הציבור החרדי, אך יסרבו להקריב את המדינה למענו.
כרגע ראש הממשלה מעדיף לדחות את כאב הראש לסתיו ולהתמקד בהעברת התקציב, אך גם לאחר חופשות הקיץ והחגים המלכוד לא ייפתר מאליו.
