לפני כחודש וחצי התכנסה הממשלה להצבעה על הקמת "המשמר הלאומי", זאת כחלק מ"עיסקת סיום המשבר" בנושא השהיית הרפורמה. מאז, עוד ועוד שמות התווספו לסטטיסטיקה העגומה של נרצחים בחברה הערבית, ובכלל ארגוני הפשע במדינה. האם הכוונה היא למיליציה הפרטית של השר בן-גביר? למה זה נחוץ? מי בכלל הקים אותו, והאם זה הלקח המרכזי מאירועי "שומר החומות? לפני שנעשה סדר בכל השאלות, נאמר כי ישנו צורך אמיתי ב"משמר לאומי" המוסדר בחוק, תחת סמכות ואחריות מוגדרים, ולא בשיטת ישראבלוף.
מהו משמר לאומי? ומה לאומי בו?
משמר לאומי הוא כוח ייעודי ומיומן לטיפול בתרחישים שונים, ביניהם פשיעה לאומנית, חיזוק המשילות ומלחמה בטרור. כבר כיום יש כוח בשם זה, ומפקד עליו תת ניצב בשם מאיר אליהו. אבל האם לכך מתכוון השר בן גביר? וחשוב יותר, האם זה המבנה המתאים לצורך המבצעי הנדרש?
ראשית, עוד לפני שנכיר את הדוגמאות לכוחות דומים בעולם, ואת ההיסטוריה של מג"ב בישראל, נבין מה לאומי במשמר הלאומי. מונחים הקשורים לביטחון מדינה בכלל, וביטחון לאומי בפרט, עוסקים בפשטות בנושאי הקיום של המדינה וביכולת שלה להגן עליהם, כגון: שמירה על הטריטוריה המדינתית, חיי אזרחיה והאינטרסים החיוניים שלה. ניתן להרחיב את המונח לתחומים נוספים, אך זו הגדרה ממצה לדיון הנוכחי. לכך יש 2 מרכיבים משמעותיים הקשורים זה בזה. רכיב ראשון הוא ייעודו מול איומי פשיעה לאומנית (פשיעה חקלאית או הפרות סדר לאומניות כמו אירועי "שומר החומות"), טרור וכיוצא באלו – נושאים שבסיכון לאומי. הרכיב השני עוסק בפשיעה בהיקפים רחבים, אשר לא תמיד מבדילה בין לאום, דת או מין, המגיעה עד כדי פגיעה משמעותית בתחושת הביטחון האישי של האזרח (דמי חסות, חיסולים, ארגוני פשיעה ברמה הארצית). האישי הפך ללאומי.
רקע כללי, מה קורה בעולם?
בעולם יש מספר לא קטן של מדינות המחזיקות בכח משמר לאומי בנוסף על כוחות המשטרה (הראשונה שהקימה אחד כזה היא צרפת, והבולטות בהן רוסיה, יוון, מקסיקו ועוד), הצבא וסוכנויות המודיעין והביטחון. הדוגמא המוכרת יותר והבולטת היא כמובן ארה"ב, שם המשמר הלאומי הוא בעצם כח מילואים סמי-צבאי הכפוף למשרד ההגנה, הוא כבר הופעל באופן נרחב במספר אירועים.
ומה המצב בישראל?
משטרת ישראל פועלת מכוח פקודת המשטרה, ולה יש את משמר הגבול, המוטמע וכפוף למפכ"ל. ראשיתו של מג"ב כחיל הספר, אשר הוחלט להקימו בשנת 1949 בתוך צה"ל, אולם לאור אי הצלחת צה"ל בהקמתו, ולאחר החלטה של בן גוריון, הוקם משמר הגבול בשנת 1951 והוטמע בתוך משטרת ישראל. כיום מג"ב פועל כחלק אינטגרלי המוטמע בתוך המשטרה, כפוף מבחינה פיקודית למפכ"ל, ומונה למעלה מ-8,000 לוחמים ומפקדים. שוטר מג"ב הוא בעל יכולות דואליות: הוא בהכשרתו לוחם (רובאי 05), ויש לו גם סמכויות של שוטר, הדבר חשוב בעיקר כשמדובר בטיפול באזרחי ישראל (בשונה מחייל צה"ל). בנוסף, ציודו ונשקו מתאימים לפעולה ככוח לוחם מול טרור, הפרות סדר ועוד. למג"ב יש מספר יחידות עילית, ובהן הימ"מ, החטיבה הטקטית, ויחידות מסתערבים, כולן יחידות בעלות כשירות לוחמה גבוה מאוד בתחומי התמחותן, ומהוות מכפיל כח של משטרת ישראל המפעילה אותן למול אתגרי השעה והצורך.
אירועי "שומר החומות", והלקחים שצריך להפיק
האירועים הקשים שהתרחשו בערים המעורבות בעת מבצע "שומר החומות", חשפו מספר כשלים ופערים, חלקם ברמת הדרג המדיני וחלקם ברמת המשטרה והכוחות בשטח. המערכת הממסדית נוטה לספר לציבור כי מצבת השוטרים לא היתה מספיקה, הכוחות נמתחו בפעילות בעיקר בירושלים (סביב אירועי הרב הבית והמתיחות שהיתה), ולכן, הלקח המרכזי של הדרג המדיני והמשטרה הוא הקמת כוח נוסף, והגדלה בפועל של יכולת ההתמודדות עם אירועים כאלה – אם יקרו שוב. אולם לא כך הדבר. שורת כשלים מהרמה האסטרטגית ועד הרמה הטקטית איפשרו לאירועים להתרחש ולהתפשט ללא שליטה, ואך בנס כמות הנפגעים לא היתה גבוה הרבה יותר. עיקרי הלקחים ברמה האסטרטגית יוצגו במאמר שנפרסם כאן לרגל שנתיים לפרעות "שומר החומות". אולם גם הלקח החשוב של הצורך בהקמת משמר לאומי שיאפשר באופן יעיל יותר את הטיפול באירועים דומים טרם יושם, וכבר שנתיים מכריזים ומדברים על הקמתו ללא תוצאות בפועל.
מה קרה עד עכשיו? ומה נעשה בנושא?
כפי שאמרנו, אחד מלקחי אירועי "שומר החומות" היה הצורך בכוח משמעותי בנוסף למג"ב ולמשטרת ישראל, אשר יידע להתמודד עם אירועים מסוג זה. אומנם, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הכריז במהלך יוני 2022 על הקמת משמר לאומי ישראלי, אולם חוץ מההכרזה והשם (כולל תנ"צ שאף מוגדר כמפקדו), לא הוגדרו לו סמכויות ותחומי אחריות, לא הוגדר תהליך הקמה, ובוודאי לא ניתן לו תקציב ייעודי. ככה לא בונים חומה, ובוודאי לא משמר לאומי. דחיפתו של השר בן גביר ראויה להערכה, אולם הכרזות ורצון בלבד לא מספיקים, ובינתיים חלק גדול מהציבור חושש להקמת מיליציה פרטית הנאמנה לשר, כשמנגד מפכ"ל המשטרה חושש מכירסום בכוחו ואף במעמדו אם יוקם כוח עצמאי המקביל למשטרה. כדי לקדם את המשמר הלאומי לכוח ביצועי משמעותי ורלוונטי, מובאת להלן הצעה הכוללת מסגרת נורמטיבית וארגונית, וכן שורת החלטות נדרשות ואבני דרך עיקריות להקמתו.
ייעוד המשמר הלאומי, משימות וסדר הכוחות
ראשית, המחולל הראשי לכל התהליך הוא הצורך המבצעי. הלמידה והפקת הלקחים הנדרשת מהתפתחותה של הפשיעה הלאומית, וכן מאירועי אוקטובר 2000, ואירועי "שומר החומות", מצביעים על הצורך המבצעי בהקמת כוח ייעודי לטיפול בו. בשגרה מדובר על פשיעה קשה ולאומנית, ובחירום מדובר על התלכדות זירות, כפי שחווינו באירועי אוקטובר 2000 ואירועי "שומר החומות", המהווים אך "קדימון" למצב של התלקחות "זירת הפנים" ע"י ערביי ישראל. לא עוד "תוספת פה ושם", ולא עוד הגדלת תקציב ומשאבים כללית למשטרת ישראל (אכן, גם בזה נדרש שיפור, אבל זה לא כיוון המענה המוצע), שככל הנראה ייבלעו לתוך המשטרה. בעולם אוטופי נטול אילוצים היה רצוי להקים ארגון ייעודי – משמר לאומי, שיוקם "מאפס". אולם מורכבות האתגר בישראל, סמכויות חופפות ועוד בעיות משאבים ואילוצים שונים מחייבת אותנו לבחינה יצירתית ויעילה.
ייעוד ומשימות המשמר הלאומי
ייעוד: מענה לאיום משמעותי על הביטחון הלאומי והביטחון האישי של אזרחי ישראל- בשגרה, ובחרום.
משימות: חיזוק המשילות וההרתעה, טיפול בטרור, פשיעה לאומנית, פשיעה חמורה (דמי חסות, ארגוני פשע), אמל"ח ונשק בלתי חוקי, טרור חקלאי, שריפות והצתות לאומניות, הפס"ד משמעותי ולאומני, בנייה בלתי חוקית, ועוד.
השיטה: הקמת משמר לאומי על בסיס מג"ב – לא, אין המדובר בישראבלוף, ולא מדובר רק בשינוי שם. הכוונה היא לביטול הצורך במשמר גבול אשר כבר שנים אינו שומר על הגבולות. העצמתו בכוח סדיר נוסף, הקמת כוח מילואים משמעותי, והגדרת סמכותו באופן מפורש בחוק. כל זה ייתן למשמר הלאומי ערך מוסף משמעותי אשר לא יתבטא רק בשינוי השם, אלא ייצר יכולת אמיתית לתת מענה אמיתי לאתגרים ולמשימות שיוגדרו לו. המשמר הלאומי יוגדר בחוק, הוא יהיה נתון למרות הממשלה (כמו צה"ל), השר הממונה יהיה השר לביטחון לאומי, והכפיפות הפיקודית תהיה למפכ"ל. כך, אותם איזונים בהפעלת הכוח יבואו לידי ביטוי ראוי, כולל הסדרת סמכויות בין משרדי הממשלה האחראים (משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד המשפטים והמשרד לביטחון לאומי), כן תידרש הסדרת סמכויות בין ארגונית: משמר לאומי וצה"ל, שב"כ ומשטרה, וכתיבת תפיסת הפעלה מבצעית. המשמר הלאומי יחייב הקצאת משאבים ייעודית, אשר תכלול הגדלת סד"כ (לוחמים-שוטרים בחובה ובקבע), הגדלת מטה מג"ב הקיים בדגש על מודיעין וכוח אדם, וכן הסדרת סמכויות פרטנית עם משטרת ישראל בדגש על מודיעין ועל הפעלת הכוח בכל מרחב במדינה מול מפקד המחוז הרלוונטי.
ההחלטות הנדרשות
ממשלת ישראל תידרש למספר החלטות מיידיות כדי להקים את המשמר הלאומי, ולהביא אותו לרמת תפקוד יעילה ומהירה:
1. החלטה על הקמת המשמר הלאומי על בסיס מג"ב, ושינוי השם.
2. החלטה על הקצאת משאבים ייעודיים לטובת חיזוק הסד"כ והמטה.
3. החלטה על הקצאת משאבים לרכש אמצעים ייעודיים.
4. חקיקת חוק המשמר הלאומי, כולל סמכויות וכפיפות, ובתוכו גם הקמת מערך מילואים בחוק.
5. הסדרת סמכויות בין ארגוניות נדרשות (צה"ל-שב"כ-משטרה).
נדרש לקבוע מספר אבני דרך להקמה, באופן שבו כבר תוך כשנה הכוח יופעל באופן מיטבי ויעיל, ולא יישאר כ"אות מתה" או ישראבלוף. לנו בתנועת הביטחוניסטים ישנה תוכנית מקצועית ומבוססת להקמתו, ואנו רואים במשמר הלאומי חשיבות ביטחונית גבוה לביטחון הלאומי והאישי של אזרחי ישראל, בשגרה ובחירום.
