לפעמים, כשאני מתקשה להירדם בלילה, אני נכנסת לאתר ההימורים של האירוויזיון ובודקת אם נועה קירל עלתה בדירוג. ואז אני נרגעת, כשמתגלה שהאירופאים עדיין עפים על שוודיה.
קראו לי מחרבת מסיבות, רגמוני באבנים על היעדר הפטריוטיזם, אבל הגיע הזמן לשאול שאלה כואבת –אנחנו באמת רוצים שנועה קירל תזכה באירוויזיון? נכון שנחמד לזכות לפעמים, פעם בעשרים שנה ככה. אבל היי, היינו שם לא מזמן, ב-2018, המדינה עדיין דוהרת על אדי הניצחון ההוא, למה שלא נסתפק בזה?
מחילה מנועה קירל, כמובן, היא נהדרת ומגיע לה לזכות. אבל מישהו צריך לומר את האמת, והאמת היא שישראל ממש לא צריכה על הראש שלה את האירוח של האירוויזיון.
מבחינת כלכלית בוודאי שלא. האירוויזיון האחרון שהיה כאן גרר אחריו הוצאות כבדות מאוד, עם תקציב של כ-36 מיליון דולר. ההכנסות מהכרטיסים אפילו לא גירדו שישית ממנו. גם ההכנסות הפאסיביות, על פי ההערכות, לא השתלמו בסוף לישראל. הפקת האירוויזיון באזרבייג'ן ב-2012 גררה את המדינה לחובות כבדים. היסטורית, אין אף מדינה שהתעשרה מאירוח אירוויזיון. אנחנו כן יודעים על מדינות שאכלו אותה כלכלית בעקבות אירוח אירועי ענק.
ובכלל, מישהו זוכר כמה בלגן היה פה בפעם הקודמת? אילו ויכוחים! מועצת התאגיד לא הפסיקה לריב עם האוצר על התקציב, שרת התרבות רצתה אותו בירושלים, התל אביבים התעקשו שהוא יהיה אצלם, ואז האילתים הרימו ראש ואמרו שגם הם רוצים לארח. כמה דיונים חוצי מגזרים רצו כאן על הסירוב של להקת שלווה להופיע בשבת. בואו, הגיע הזמן שנבין שישראל היא לא מדינה של אירוח אירועים הומי אדם. בקושי אפשר לצלוח פה פקק באיילון. שלא לדבר על מקומות חניה. אז עשרות אלפי תיירים שיתנפלו פתאום על נתב"ג, אנחנו רוצים את זה בכלל?
פעם, זכייה באירוויזיון הייתה הזדמנות להראות קצת גאווה לאומית. השירים היו בעברית, הריקוד היה בסגנון הורה, ואין כמו העונג הצרוף שבלשיר "חי" על אדמת גרמניה. אבל השיר שישראל שלחה השנה לתחרות יכול היה באותה מידה להיכנס לכל פלייליסט אמריקני. אין בו שום דבר מהרוח הישראלית, ולמעשה הוא תוצר של מסורת משונה שהתפתחה כאן מאז ששלחנו את נדב גדז' לאירוויזיון ב-2015, ובמסגרתה דורון מדלי כותב את רוב השירים שמייצגים אותנו, וכולם נראים פחות או יותר אותו הדבר: הרבה אנגלית, ריקודים מוגזמים, נותן קצת בסלסלת, זורק משפט בעברית ("אנל'א כמו כולם") כדי שהישראלים יהיו מרוצים, מילה אחת קליטה ויאללה "שגר ושכח".
אז נכון שזה עובד לנו לא רע, וישראל הצליחה למצב את עצמה כמתחרה מכובדת כמעט בכל תחרות מאז. ונכון שהאירוויזיון רושם עדנה מחודשת בעשור האחרון, אחרי דשדוש שכמעט בישר על מותו בתחילת המילניום. אבל אף אחד מאתנו לא יודע לאמוד את הרווח הפוליטי שקיים, אם בכלל, כתוצאה מזכייה בו. נחמד לקפוץ מדי פעם למזרקות של כיכר רבין, אבל למה זה צריך לבוא עם עונש של אירוח בשנה הבאה?
אז אני אומרת נועה – אמן שתצמח לך מהתחרות הקריירה הבינלאומית הכי מפוארת. באמת אחות, מפרגנת לך מכל הלב. אבל אם אפשר לכוון ככה למקום השני, זה יהיה ממש סבבה.
