"אנחנו מברכים את הרב רבי משה ארבל …למנוי שלו הזמני להיות שר הפנים, ושר הבריאות יש לו תפקידים חשובים ביד, יכול הרבה לעזור לעם ישראל, גם לתת למועצות כל מיני תקציבים בתנאי שיעשו בית כנסת, יתנו כסף לישיבה, לא תגיד את זה במפורש, זה לא חוקי, תעשה בצורה חכמה".
השיעור השבועי במוצאי שבתות של הראשון לציון והרב הראשי לישראל דאז, הרב עובדיה יוסף זכה במשך שנים להתעניינות רבה לא רק בקרב קהל מאמיניו, אלא גם בקרב חלק מאנשי התקשורת. האחרונים ביקשו לא פעם לחלץ מתוכו כותרות דרמטיות שחוללו סערות תקשורתיות. כתוצאה, ההתבטאויות של הרב עובדיה יוסף וסגנונו היו מן המפורסמות בציבור, לעיתים, אף יותר מאשר כתביו ההלכתיים. לאחרונה גם שיעורו השבועי של הרב יצחק יוסף (בנו), המכהן בתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל, יצר התעניינות מחודשת, כפי שניתן להבין מהציטוט לעיל.
אולם, סביב ההתבטאות הזאת עולות שאלות רבות הנוגעות להלכה, למשפט ולתקשורת: האם היא הייתה במסגרת תפקידו ההלכתי? האם הרב עבר על החוק? ואם כן על איזה חוק? האם ניתן לפטר אותו בשל כך? מה תפקידה של התקשורת בסוגיית חופש הביטוי של רבנים וגבולותיו במדינת ישראל ועוד. מפאת קוצר היריעה לא אוכל לבחון את כולן, אלא אתייחס כאן בקצרה לכמה נקודות.
ממהלך השיעור לא נראה שהרב יצחק יוסף התייחס בדבריו לחוק ספציפי שנוגד את ההלכה, שסותר את אורך החיים הדתי, שמהווה איום על קיום עולם התורה, או שמחייב מבחינה הלכתית הפרת חוק כלשהו בהוראת שעה. כך שעל פניו דבריו אינם קשורים בהיבט הלכתי לתפקידו, אלא יש בהם הנחייה לשר "הזמני" להשתמש בתפקידו, מלכתחילה, כעקרון, כמדיניות לקדם מטרות דתיות. המטרות, יש לציין, יכולות להיות קדושות וטהורות בפני עצמן: הקמת בתי כנסת וישיבות, אך המטרות לא מקדשות את כל האמצעים.
קשה שלא לתהות מה התועלת שרב ראשי במדינת ישראל ינחה בפומבי שר לפעול באופן לא חוקי? הרי יש כאן הרבה יותר נזק מתועלת. הנזק הוא קודם כל לתדמית של הרבנים עצמם, שכן יש בהתבטאות זו כדי לחזק את התדמית השלילית, כביכול, שרבנים נמצאים מעל לחוקי המדינה.
יש להדגיש כי השר ארבל שתק וחייך. הגם שמהיבט דמוקרטי-מערבי-ליברלי היה מצופה ממנו לשלול את כוונתו לעשות כדברי רבו, הרי שמהיבט דתי נבצר ממנו לסתור את דברי הראשל"צ מפאת כבודו. כאן נדרשים גם הרב יצחק יוסף וגם השר ארבל לחשבון נפש ציבורי, מהותי, הכולל תשובה לשאלה: האם אני כמנהיג תורני מנחה את עצמי, את הכפופים לי ואת מי שאני מוביל למדיניות שמכבדת את חוקי מדינת ישראל או למדיניות שמזלזלת בהם?
לרבנים לא יכולה להיות שליטה על פרשנות התבטאויותיהם, ומשכך אם כשלו בלשונם עליהם לגלות אחריות לאומית ולחזור בהם, שכן אם הרב הראשי לישראל מנחה שר בממשלה באופן הזה מה יגידו אזובי הקיר?
אם לוקחים בחשבון שחברי הכנסת של ש"ס נמצאים בשדה הפוליטי כדי לקדם הצעות חוק שלעתיד לבוא יקבעו כחוקים, הרי שלא ניתן בנשימה אחת לשאוף לקדם חוקים במסגרת המדינה ובאחרת לזלזל בהם ולהנחות להלך על גבול הפרתם. האם הרב יצחק יוסף היה קורא לציבור להפר חוקים שיצאו תחת ידיה של מפלגת ש"ס שנושאת את הדגל של אביו? יש להניח שלא. מכאן שהתבטאות כזו מכילה סתירה פנימית.
האם צריך לגנות את הרב הראשי בשל כך? האם צריך לקרוא לפיטוריו? ניתן לזהות מספר גישות לגבי התבטאות זו: חלקים בעם ישראל ישיבו בשלילה, שכן יטענו שאין למדינתנו חוק, אלא חוק התורה ואין בלתו, ומכאן הרציונל של התבטאות זו. יש שיאמרו שאי אפשר שלא לתהות על הכותרות הדרמתיות והסערה התקשורתית, ממה נפשך הרי זהותו והשקפתו של הראשל"צ הייתה ידועה מראש עוד בטרם נבחר, אז על מה יש להלין? אחרים יתהו; אם הרב ביקש לכהן בתפקיד ממלכתי עליו לקבל על עצמו את כללי הממלכה ובכללם חוקי מדינת ישראל ומתוקף תפקידו אינו יכול לזלזל בהם, כל שכן לא להנחות ולו ברמז את תלמידיו וקהל מאמניו שלא לכבד את החוקים או להלך על גבול הפרתם. ואם הרב לא מקבל על עצמו לכבד את החוקים? יתכבד וישב בביתו. יש שיאמרו שרב שלא מכבד את חוקי מדינת ישראל אינו יכול לכהן בתפקיד ממלכתי ובוודאי לא בתפקיד מפתח.
כאשר לראש האליטה התורנית הממלכתית והרבנות הראשית נבחר רב גדול ככל שיהיה, שהשקפתו לא רק שאינה מקדשת את מדינת ישראל ומוסדותיה, אלא גם נשמעת כמזלזלת בחוקי המדינה ולו גם תאורטית, אזי החברה וגם מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נדרשים להתבוננות. התבוננות שתוביל לעשייה.
שבעים וחמש שנים לאחר הקמת המדינה עלינו לקדם בהסכמה שינויים בחוקים הנוגעים לרבנים, לרבנים הממלכתיים, לתפקידם ולאופן בחירתם, לרבנות הראשית ולבחירות לרבנות הראשית. למען שמירה על זהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל עלינו לקדם רבנות ציונית-דתית שתדע לשלב בחוכמה בין תורה ומדינה ולא תהיה עסוקה תדיר בהתנגשות חזיתית ביניהן. שתדע לשמור מכל משמר על התורה, ועל ההלכה ועל האמונה וגם שתהיה בעלת הבנה וכלים בשדה המשפט ובשדה התקשורת. שתדע לדבר בסגנון מכובד ומכבד, מחבר ומגשר. שתהפוך למודל לחיקוי להנהגה תורנית אחרי אלפיים שנות גלות, ותגאל את מדינת ישראל מהפחד שבלבבות איש מפני רעהו, על ידי הנמכת הלהבות והשכנת שלום.
בקרוב עתיד לראות אור ספר אקדמי מחקרי שכתבנו יחד פרופ' שמואל ליימן-ווילציג ואנוכי תחת השם: "חופש הביטוי של רבני הציונות הדתית: בין הלכה, משפט ותקשורת בדמוקרטיה הישראלית".
