בעולם המשתנה של היום, קשה להתייחס בעיתון שבועי לתופעת רשת שהתפוצצה בשבוע שעבר. ברשת חברתית שבה הגיל הממוצע הוא עשרים (חודשים), עיסוק במשהו שקרה לפני שבוע דומה לעיסוק בחשבונות הכביסה של בבל העתיקה. ובכל זאת, ממה שקרה בטיקטוק לאחרונה – ומה שטיקטוק בתורו חולל למדינה המסכנה שלנו – אי אפשר להתעלם. מדובר, כמובן, בסערת הפרוט רול־אפס.
הסברון קצר לצדיקים הטהורים שאינם עסוקים בנעשה ברשת או לא חשופים לדיווחי צרכנות ותרבות בחדשות: פרוט רול־אפ הוא ממתק אמריקני קלאסי, סוג של לדר בטעמי פירות, רק שכמיטב המסורת האמריקנית כל קשר שלו לפירות מקרי בהחלט – המילים "סוכר בכמות גבוהה" כאילו הומצאו עבורו. במשך שנים ארוכות הוא היה נחלתם של חנויות מכולת צדדיות ומרכולי בוטיק שמשווקים סחורה מיובאת לחוצניקים או בעלי נטיות חוצניקיות (כמו עבדכם הנאמן). הרחק מתחת לרדאר של רותי כהן מחדרה ויאיר לפיד מתל־אביב.
אלא שאז, משום מקום, כשמדורות המחאה בוערות ברחובות, קמה לה צרה חדשה על עם ישראל, צוררת ארורה ומסוכנת, נבלת־על עם כוחות הרסניים. והיא באה, כמו כל כך הרבה צרות אחרות, מאותו טיקטוק ארור.
מתברר שאיזו גאונה קולינרית דרג־אסטלה־אם־לא־גורדון־רמזי עלתה על רעיון חדש ומדליק, מהפכני, שווה ערך להמצאת המנורה או הלחם הפרוס: לקחת כדור גלידה, לעטוף אותו בפרוט רול־אפ, ולאכול. התוצאה, כפי שסיפרה הגברת בסרטונה, היא ממתק קשה באופן מפתיע וטעים ברמה נדירה. וכך, כמו עטלף שנוגס בפנגולין בשוק ברחוב בווהאן נולדה לה מגפה חדשה.
בתוך שעות, החולה הראשונה יצאה למסע הדבקה שמתעלה אפילו על החבר'ה של הפיראט האדום 2020. אמריקה נדבקה ראשונה, אך מהר מאוד הסרטון עלה על טיסות בינלאומיות והחל לפזר את נגיפיו במחוזות חדשים ורחוקים, כולל טרמינל 3 של נתב"ג. המגפה הפכה לבינלאומית באמת. השם ירחם על כולנו.
כמו במרץ 2020, כך גם במאי 2023: המוני ישראלים הביטו בסמארטפוניהם ומיד נהרו לסופרים במצב קרבי ועם אש בעיניים. רק שבמקום לחפש נייר טואלט, מסכות או בדיקות קורונה, הם התאוו לאותן פיסות גומי צבעוניות שישלימו את המתכון המיוחל.
כמעט מיד הוכרזו מחסורים. שווקים שחורים החלו לצמוח כמו פטריות אחר גשם של פלאפל. אתרים וחנויות החלו להציע הנחות בלעדיות או גישה למחסנים נדירים או אתגרים בסגנון משחק הדיונון שבסופם השורד מקבל קצת סוכר וצבע מאכל (לא בדקנו את הטענה האחרונה). השיא הגיע כשהחלו לצאת דיווחים על מעצרים בנתב"ג של מבריחי פרוט רול־אפס, משל היינו שיקגו בתקופת היובש. זוז הצידה, קראנץ' פיסטוק, יש שריף חדש בעיירה הזו.
הוא לא חדש, הוא לא ייחודי, אפילו יש היסטוריה די ארוכה ומפוארת של תקדימים אליו, ובכל זאת חשוב לציין שהסיפור הזה מטומטם ברמות קשות כל כך שגם ההגזמה הפרועה ביותר לא תעשה איתו צדק. בתקופה שבה אין מחסור בחדשות אמיתיות, איכשהו חופן גלידה עטוף בגומי הוא שכבש כותרות.
אין משהו פסול ברצון לטעום איזה מעדן שהופיע לנו בפיד, אבל משם ועד לבהלה לסוכר יש שביל ארוך שרצוף בהחלטות רעות. אפשר בבקשה להירגע? אולי לשתות כוס תה או, לא יודע, לאכול האגן־דאז בלי גומי? לפחות אין מחסור בגלידה. אולי בכל זאת כדאי לי לקפוץ רגע לסופר.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולתלונות על מתן קרדיט לרעיונות) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
