מבצע מגן וחץ הוא אחד המבצעים שהכי קל לסכם אותם, במילה אחת – מצוין. אם נרחיב קצת יותר, זו הייתה תגובה חזקה וראויה לארגון טרור שהחליט לירות 104 רקטות רק בגלל שעציר המזוהה עימו בחר להרוג את עצמו מרעב.
אם התגובה של צה"ל על ירי 104 רקטות הייתה רק תקיפה של כמה מטרות חמאס, התוצאה הייתה ירי נוסף כבר בסוף השבוע, לקראת מצעד הדגלים. אבל הדרג המדיני וראשי צה"ל ידעו מיד שתגובה בסיסית ורגילה לא מספיקה במקרה הזה. המחשבה שמאחורי ההחלטה על התגובה המתאימה הייתה מכוונת אל מבחן התוצאה, כלומר לא כמה מטרות לתקוף אלא איך המבצע הזה ישפיע בפועל על המציאות בשטח. זה המבחן האמיתי והמבצע יימדד בדיוק על זה: כמה זמן יעבור עד הפעם הבאה שארגוני טרור ירימו את הראש ומה יגרום להם לעשות את זה.
ברמה המבצעית, צה"ל תפקד מצוין; המודיעין היה מעולה ושיתוף הפעולה של חיל האוויר ופיקוד הדרום היה מעורר הערצה. זה ניכר בתכנון התקיפות, בגיחות המצוינות של הטייסים, ובעבודת אנשי הטכנולוגיה שהביאו כלי טייס לחדרי השינה של בכירי הארגון. למרות כל אלה, הציון המעולה שהמבצע מקבל הוא בעיקר על העקשנות של הדרג המדיני לא לקבל את תנאי הפסקת האש כפי שדרשו בג'יהאד האסלאמי.
כבר ביום הראשון הציעו בישראל הפסקת ירי בתמורה להפסקת ירי. הג'יהאד סירב ודרש להוסיף גם את התחייבות ישראל להפסקת הסיכולים הממוקדים, לדרישה הזו ישראל סרבה. בארגון הטרור דרשו גם את גופתו של העציר המנהלי ישראל בכל מקרה תכננה להחזיר את הגופה אבל לא הייתה מוכנה לתת לג'יהאד ניצחון תודעתי בשחרור המחבל. מדובר על החלטה משמעותית של ישראל במיוחד לאור מקרים דומים בעבר בהן היה מובן מאליו כי ישראל תחזיר את גופות המחבלים. בג'יהאד גם דרשו שלא יתקיים מצעד הדגלים, ובישראל הבהירו מיד כי הם לא מקבלים את התנאים הללו והורו לצה"ל להמשיך לתקוף. ההתעקשות הביאה בסופו של דבר להכנעה של הג'יהאד האסלאמי, שהבין כבר מהערב הראשון כי המשוואה השתנתה. שקט תמורת שקט, ירי ייענה בירי.
בנוסף לשינוי המשוואה, ישראל פגעה בג'יהאד באופנים נוספים, הג'יהאד האסלאמי הוא לא ארגון עתיר משאבים וישראל פגעה קשה בנכסים המבצעיים של ארגון טרור שקונה את מכשירי הקשר שלו באלי אקספרס ואין לו כסף להתעצם מחדש. כמו כן, כתוצאה מחיסול הבכירים הרביעם בארגון עולה ספק מי יהיו הבכירים שיסכימו לקחת סיכון ולהחליף את הבכירים שחוסלו. אלו שיסכימו ידעו שחייהם שווים כקליפת השם וזה יפגע קשה מאוד ביכולות השיקום של הג'יהאד.
אחרי שיסתיימו הסכמים וחלוקת הצל"שים, ישראל צריכה להבהיר בקול שהמשוואה השתנתה. בפעם הבאה שארגון טרור ישגר רקטות על ישראל, הארגון צריך לדעת שבתגובה לירי יחוסל בכיר באותו ארגון. גם אם תגובה כזו תביא להסלמה, זו צריכה להיות התגובה. ישראל גם צריכה להודיע בצורה ברורה שתזמון החיסול יהיה בידיה. זה יגרום לצד השני לחיות בפחד, בתחושת נרדפות ובהבנה שבפעם הבאה שהם ירצו לירות רקטות, הם באמת יחשבו על זה פעם נוספת.
