פה אחד דחו השבוע שלוש שופטות בג"ץ את העתירה נגד הריסת ביתו של המחבל מועתז באללה חואגא, שרצח לפני חודשיים את אור אשכר ז"ל בפיגוע הירי ברחוב דיזינגוף בתל־אביב. לכאורה זהו עוד פסק דין בשרשרת של פסיקות דומות, שבהן אישר בית המשפט העליון לאורך השנים את תוקפה של תקנה 119 לתקנות ההגנה. התקנה, שמקורה בחקיקה המנדטורית, מאפשרת למדינת ישראל להילחם בטרור, לעצור מחבלים במעצרים מנהליים ולהרוס בתי מחבלים.
ואולם, פסק הדין לא באמת ניתן פה אחד. השופטת רות רונן הוסיפה הסתייגות לפסיקה שניסחה השופטת יעל וילנר בהסכמת השופטת גילה כנפי־שטייניץ. רונן, שאך לפני כשנה הושבעה לשופטת בבית המשפט העליון, הבהירה בפסק הדין כי תקנה 119 איננה לרוחה. בפתח חוות דעתה ציטטה רונן בהרחבה את עמדותיהם של השופטים המתנגדים לעצם השימוש בכלי של הריסת בתים, וציינה שגם לדעתה יש מקום לבחון את שאלת השימוש בתקנה בהרכב מורחב. היא חתמה אמנם במסקנה שלנוכח ההלכה הנוהגת יש לדחות את העתירה, אך אי הנחת שלה הייתה ברורה וצלולה.
השופטת רונן לא לבדה. קבוצה גדלה והולכת של שופטים בעליון מעוניינת לשים קץ להריסות בתי מחבלים. רק בחודש שעבר היה השופט חאלד כבוב חד יותר מעמיתתו. כבוב כתב כי יש לבטל את צו ההריסה של בית המחבל שרצח את אריה שצ'ופק בן ה־16 ואת טדסה טשומה בן החמישים בפיגוע המטענים בשערי ירושלים לפני כחצי שנה. עמדתו נותרה אמנם בדעת מיעוט, אך העובדה שמדובר בשני שופטים טריים מצביעה על מגמה.
כבוב ורונן, וגם חבריהם הוותיקים יותר לעמדה הזו כמו המשנה לנשיאת העליון עוזי פוגלמן והשופטת ענת ברון, יודעים היטב שרשמית אין להכריז על ביטולה של תקנה 119. זוהי חקיקה ישנה, מנדטורית, וככזו מגונן עליה סעיף "שמירת הדינים" בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. "אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד", קבעה הכנסת בחוק היסוד המפורסם, והעניקה בכך חסינות גורפת לכל החוקים הישנים. אולם לפחות חלק מהשופטים מתקשים לכבד זאת. כשאינם יכולים לבטל חוקים ישנים, הם מוצאים דרכים מקוריות לעקוף את לשונם הברורה.
דוגמה מתחום שונה לגמרי לאותה תופעה קיבלנו בשבוע שעבר, בפסיקת בית הדין לעבודה בתל־אביב. גבר הנמצא בזוגיות עם גבר נוסף עתר לבית הדין נגד החלטת הביטוח הלאומי שלא להכיר בו כ"עקר בית". החוק, חשוב להדגיש, ברור מאוד, ומאפשר רק לאישה ליהנות ממעמד של "עקרת בית". למרות הלשון הברורה ועל אף "שמירת הדינים", קבעה השופטת עידית איצקוביץ' כי יש לקבל את התביעה. "במסגרת מערכת משפט שדוגלת בשוויון בין המינים, אפליה בין גברים לנשים נראית תמוהה", כתבה. "הטבה מדיני הביטחון הסוציאלי הרלוונטיים לעניין אמורה להיות מוענקת לכל תא משפחתי". מתברר שגם הדוגלים בשלטון החוק, המייחסים חשיבות חוקתית לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בוחרים באופן בררני מאוד לאילו סעיפים לציית ומאילו להתעלם.
