בניגוד להצהרת ראש הממשלה נתניהו, ערב סיום המבצע הצבאי "מגן וחץ", קשה לטוען כי ישראל יצרה "משוואה חדשה" מול הג'יהאד האסלאמי, קל וחומר מול החמאס ברצועת-עזה.
להוציא את תחילת המבצע, שהיה מצוין עם ביצוע תרגיל הונאה, יוזמה התקפית, יצירתיות וביצוע חדש ומדויק לסיכול שלושה בכירים הג'יהאד האסלאמי, ישראל נגררה לאורך כל ימי המבצע, ולא הצליחה להשיג חידושים אסטרטגיים.
המבצע האחרון לא חשף שום בשורה חדשה. בכירי חיסולים הם דבר שבשגרה במבצעים צבאיים, ודאי בשני המבצעים האחרונים נגד הג'יהאד האסלאמי ("חגורה שחורה" ב-2019 ו"עלות השחר" ב-2021). גם אופן החיסול האיכותי והמרשים כשלעצמו, בפן הטכני, הוא דבר שכבר ראינו במבצעים האחרונים. ישראל הצליחה לחסל כ-23 פעילי טרור בלבד (כולל ששת הבכירים) לארגון טרור המונה כעשרת אלפים מחבלים. כמו כן, רוב מחסני הרקטות של הג'יהאד האסלאמי – המונות אלפים – לא הושמדו.
בנוסף, לאורך כל הימים, צה"ל התמקד בפגיעה בבורות שיגור ובחוליות שיגור, וכן בהרס בתי פעילי טרור (צעד חשוב, אך לא מספיק). כל זאת תוך קצב הפעלת אש נמוך יחסית, מתוך רצון להגיע להגיע להפסקת אש בשלב מוקדם של המבצע. במילים אחרות, צה"ל ניסה בעיקר "למרוח" את הזמן עד שתושג הפסקת אש.
גם ההתהדרות בישראל בכך שהצליחו להשאיר את חמאס מחוץ למבצע הצבאי, מוגזמת ותמוהה. ברי כי האינטרס הישראלי היה ליצור חיץ בין שני ארגוני הטרור, במטרה לחתור תחת היציבות ברצועת-עזה, תוך נקיטת הפרד-ומשול. אולם, אינטרס נוסף היה הצורך המבצעי להתמקד באיום מצד ארגון טרור אחד, חלש יחסית לעומת חמאס. ואולם, ישראל לא השכילה לנצל את העובדה שחמאס לא התערב במערכה, כדי לכתוש את הג'יהאד האסלאמי, על תשתיותיו, נכסיו ופעיליו הרבים.
על-מנת להרגיע ארגון טרור חזק וגדול יחסית כמו הג'יהאד האסלאמי, ישראל הייתה חייבת להורות לצה"ל לפעול בעוצמה הרבה יותר גדולה. כך למשל, להפיל מגדלים רבי-קומות הקשורים לארגון, לחסל מאות פעילי טרור של הארגון, להשמיד עשרות רבות של בתי פעילי הארגון בזמן קצר (מה שנעשה בחמישה ימים, היה צריך להסתכם ביום אחד של תקיפות), וכל זה תוך הפעלת קצב אש גבוה. המטרה היא לצבור הישגים מבצעיים רבים, ועוצמתיים ובזמן-קצר, בסגנון "בעל הבית השתגע".
בפועל, קיבלנו עוד מאותו דבר – שוב מבצע צבאי שבלוני (להוציא את היוזמה ההתקפית בהתחלה), שוב אותן הפעולות הצבאיות האיטיות המכוונות נגד מטרות ברמת חשיבות בינונית, תוך רמת עצימות נמוכה עד בינונית.
בנוסף, ישראל אפשרה שוב לג'יהאד האסלאמי להפר את הפסקת האש, שעתיים לאחר השעה שהושגה עליה הסכמה. נכון, צה"ל אמנם תקף בעזה לאחר שעתיים של שיגורי רקטות אחרי הפסקת האש, אולם התקיפה הייתה לעג לרש וכוונה לעבר שלוש עמדות של הג'יהאד האסלאמי.
בסופו של דבר, במקום לנצל את הזמן והיתרון המבצעי המשמעותי (כאמור, חמאס לא התערב), ישראל החמיצה הזדמנות להשיג הישג אסטרטגי, ולו קטן, בדמות פגיעה אנושה בג'יהאד האסלאמי.
מבצעי הרתעה מול מבצעי הכרעה
מבצע "מגן וחץ" נגד הג'יהאד האסלאמי נועד מלכתחילה להשגת מטרה צנועה במיוחד – הרתעה, ועוד כזו שמושגת מול ארגון הטרור השני בעוצמתו ברצועת-עזה. בכך הוא מצטרף לשרשרת של מבצעי הרתעה, שתכליתם להשיג שקט לטווח-זמן בינוני-ארוך. בפועל, המבצעים האלה (בשל העוצמה הצבאית המוגבלת שבה הם נעשים) מצליחים לחזק את ההרתעה מול ארגוני הטרור לטווח של חודשים (מול הג'יהאד האסלאמי) עד שנים ספורות לכל היותר (מול חמאס).
מבצעי הרתעה מנוגדים למבצעים צבאיים או מלחמה, שתכליתם להשיג הכרעה. קרי, להשמיד את האויב מבחינה פיזית.
ממשלות ישראל – רובן בשני העשורים האחרון בהובלת בנימין נתניהו – החליטו עד-כה על היצמדות לאסטרטגיית ההרתעה ברצועת-עזה, על-חשבון אסטרטגיית ההכרעה. זאת, בין-היתר בשל ה"עלות" של מלחמת הכרעה, המוערכת בהרג של עשרות רבות של חיילים, שיתוק משמעותי ולאורך זמן של הכלכלה וחיי החברה במדינה, היעדר גיבוי בין-לאומי למלחמה רחבה שתוביל לאבדות רבות והרס רב – כולל תשתיות אזרחיות – בקרב האויב, ועוד.
התוצאה של העדפת ההרתעה על-פני ההכרעה, הינה סבבים צבאיים קצרים אחת לכמה חודשים, ומבצע צבאי נרחב אחת לשנתיים-שלוש.
מקרי ההיסטוריה מעידים כי את הטרור ניתן וצריך לנצח רק באמצעות מלחמה והכרעה. אולם, גם אם ישראל תמשיך להעדיף את מבצעי ההרתעה, הרי שעליה לאמץ אסטרטגיה צבאית תקיפה יותר עבור צה"ל, שמטרתה לחזק את ההרתעה באופן משמעותי יותר, לפרקי-זמן ארוכים יותר. את זאת ניתן להשיג אך-ורק על-ידי צבירת הישגים מבצעיים משמעותיים, בפרק-זמן קצר ככל הניתן. קרי, מבצע צבאי קצר מאוד, שפוגע באויב באופן משמעותי, ומחליש אותו באופן דרמטי.
אסטרטגיה צבאית דומה יישם צה"ל בעיקר במבצעים צבאיים שחמאס מעורב בהם, כמו ב"עופרת יצוקה", "צוק איתן" וב"שומר החומות", אך גם לא באופן מספיק עוצמתי כדי להדהד את ההרתעה לשנים קדימה.
על-מנת שישראל תוכל לשבור את מעגל "סבבי הלחימה" הקצרים, עליה לשנות גישה, ולהתמיד בה. לא די ביוזמה התקפית ובתחכום ועוצמה גדולה רק בפתיחת המבצע הצבאי, אלא עליה לשאוף לשמור על אותו קצב אש , עוצמה גבוהה ויצירתיות לאורך כל הפעילות המבצעית נגד אותו ארגון טרור, במהלך המבצע הצבאי. אם ישראל לא מעוניינת להכריע, אזי לפחות שתרתיע.
