פעם זה היה החג האהוב עליי. היום? הוא רק מתקרב ואיתו המועקה והחרדה. מה, כולם שכחו שזה בכלל חג מתן תורה? זהו? כל מה שנשאר זה לחגוג את החלב של הפרה? פיתחתי שנאה ממשית לחג הזה, לא נעים להודות אבל זו האמת. בא לי שהוא לא יהיה, ואם יהיה – שפשוט כולם יפסיקו עם מאכלי החלב הראוותניים האלה.
הורים לאלרגיים זו קבוצה שיש בתוכה תת קבוצות. כי למרות המאפיינים הדומים, יש הבדל מהותי בין האלרגנים. להיות אלרגי לחלב זה לא כמו להיות אלרגי לבוטנים, או ביצים, או דגים, או שומשום, או אגוזים. לכל אלרגיה יש את הניואנסים הקטנים הייחודיים רק לה, את האתגרים האלה שזר לא יבין. בכל הטורים המטרה שלי זהה – העלאת מודעות, הסברה, הזדהות ועיבוד רגשי, אבל הפעם הפוקוס יהיה על החלב והאתגרים המיוחדים לו.
בואו נתחיל מזה שבאלרגיה לחלב יש יתרון ענק שהוא חיסרון ענק – כשרות. מצד אחד, זה מאוד נוח שהרבנות מחלקת לי את המוצרים לחלבי או פרווה, קל לשכוח אבל זה ממש לא מובן מאליו. בחו"ל, למשל, צריך לעבור על הרכיבים ולפענח. אז לנו יש קיצור דרך שמסנן בקלות מה שלא רלוונטי. מצד שני, זה מאוד מבלבל, כי הכשרות היא לא אינדיקציה להימצאות חלב במזון.
מה?! כן, כן. מה שקראת. גם לי היה קשה מאוד לתפוש את ההבדל הזה, אבל בתגובה הראשונה שהגיעה בעקבות מטבע שוקולד פרווה בהשגחת הבד"צ, למדתי על בשרי ובשרו של הילד שלי. המוח שלנו כל כך רגיל לחשוב שפרווה = לא מכיל חלב, שזה נורא קשה להשתחרר מהידיעה הזו. מוצר שהוגדר "פרווה" לא אמור להכיל חלב, אבל לפעמים הוא מכיל.
מורכבות שנייה מעבר לכשרות היא העובדה שבישראל – יש לחלב של הפרה תדמית מעולה. נכון, המודעות לנזקים של החלב עולה, ויש יותר ויותר שבוחרים לא לצרוך חלב מטעמי בריאות וטבעונות, ועדיין – שוק החלב פה משוגע. מאז שהאלרגיה לחלב נכנסה לחיינו, יש לי רגישות יתר לשיווק של חלב. אני רואה ושומעת פרסומות וכועסת, למה הכניסו לנו לראש שמדובר בדבר כל כך בריא? מה הגיוני בכלל בלצרוך חלב של פרות?
והתדמית הזו של החלב יוצרת מצב בו אני, כאמא של אלרגי לחלב, לכאורה מונעת מהסביבה שלו משהו טוב, כשבפועל – יש מצב שזה בדיוק ההפך. הימנעות ממוצרי חלב מומלצת גם בלי שום קשר לאלרגיה.
ופה אני חוזרת לחג מתן תורה שהפך לחג החלב הלאומי: יש משפחות שבהן ארוחה חלבית היא דבר שבשגרה, ויש כאלה שאצלם מדובר באירוע חגיגי ויוצא דופן. היו שנים בהן זרמתי עם מה שיש ולא דרשתי מהסביבה להתחשב, אבל מי ששילם את המחיר זה הילד שלי ואני. כן, בחג שבועות היו לו התקפי אלרגיה כי הסביבה לא הבינה עד כמה המצב חמור, וגם כשהבינה – לא בהכרח התחשבה.
תבינו, להיכנס לאחרים לצלחת זה דבר מאוד לא נעים. זה פולשני. זה הדבר האחרון שבא לי לעשות. אבל בעיניי חיים של ילד, ורגשות של ילד – זה הרבה יותר חשוב מהנאה קולינרית.
אפשר לחגוג את שבועות בשמחה גם בלי החלב. לשים את הדגש על מתן תורה, על הקציר, הטבע. על כל אותם דברים שלא תלויים בקמפיין של איזו חברה. בואו נחגוג באופן שיאפשר חגיגה של כולם.
ואסיים בסיפור קטן אבל גדול: כשהילד שלי היה בגן, שברתי את הראש איך "לפצות" את הגננות והחברים על העובדה שאין חגיגה חלבית בגן. הרגשתי כל כך מבאסת, והתחשק לי פשוט להגיד לכולם שהוא לא יגיע לגן וזהו. תחגגו עם החלב שלכם. אבל אז תפסתי את עצמי והחלטתי שלא – אני בוחרת בצד החיובי. הכנתי עוגה ענקית ולבנה, חתכתי אותה בצורת לוחות הברית, ציפיתי אותה בקצפת צמחית לבנה וחגיגית והוספתי קישוטי אותיות. בהמשך היום קיבלתי מהגננת תמונה, ואתם לא מתארים לעצמכם מה המשמעות של התמונה הזו מבחינתי.
ברור שנחמד לקבל תמונה של הילד שלך מהגן, אבל כשהוא אלרגי לחלב וזו מסיבת שבועות, ואני רואה אותו יושב במרכז וכל מה שיש לו בעיניים זה שמחה וגאווה, זה כבר משהו אחר…
יותר משאני רוצה שהאלרגיה תלך מכאן – אני מתפללת שבכל מקום שנגיע אליו ניתקל באנשים מבינים ומתחשבים, שכל איש חינוך שהוא יעבור תחת ידיו יהיה חכם ורגיש, ושגם אם זה לא יקרה – הוא ידע להסתדר ולשמוח בחלקו.
ולך, הורה של אלרגי – תמיד כדאי לך לזכור שיש גם דרך נעימה להסביר, יש אינסוף דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לסביבה להתחשב ולהוכיח לה שחגיגה אמיתית יכולה וצריכה להיות בטוחה לכל החוגגים.
חג שמח!
לתגובות, שיתופים ושאלות או מתכון לעוגת גבינה טבעונית מדהימה – אני כאן: ronni.allergymom@gmail.com
