רשת החינוך ששלחה את מנהלי המוסדות שלה למסע לימודי באתיופיה

היום, כ"ח באייר, הוא לא רק יום שחרור ירושלים אלא גם היום שבו מדינת ישראל מציינת את יום הזיכרון לבני קהילת יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. הציונות הדתית שחוגגת את יום ירושלים מתקשה, במידה רבה של צדק, להתייחס לשני האירועים יחדיו, אבל אפשר להתייחס ליום הזיכרון גם בסמיכות ולא רק בתאריך עצמו, ובעיקר לנצל את ההזדמנות כדי לבחון את מידת ההיכרות שלנו עם הסיפור של יהדות אתיופיה.

ברשת החינוך הדתית "דעת" (לשעבר "תורה ומלאכה") עוסקים בסוגיה הזו לאורך כל השנה. יוצאי אתיופיה משולבים כמעט בכל מוסדות החינוך של הרשת, ולפני כשנה נפתחו בשני תיכונים של הרשת במועצה האזורית שדות־נגב, כיתות עבור עולים חדשים מאתיופיה שהגיעו לארץ לאחרונה ושוכנו בכפר הקליטה איבים שבנגב.

ד"ר בני פישר, סמנכ"ל החינוך של דעת, יזם לפני כמה חודשים מסע לימודי של מנהלי המוסדות ברשת לאתיופיה. בעוד רשתות חינוך אחרות מוציאות מנהלים למסע לימודי בפינלנד או בארה"ב, ברשת דעת החליטו שחשוב לא פחות שמנהלי המוסדות יתוודעו לסיפור של חלק מתלמידיהם. וכך, בפברואר האחרון יצאו 15 מאנשי הרשת למסע בן שבוע באתיופיה. במסע, שהובל על ידי עמותת "דרך כפר", השתתפו גם שלושה ישראלים יוצאי אתיופיה שבפעם הראשונה חזרו למחוזות ילדותם. משתתפי המסע סיירו במחוז אמבובר ובהרי סימן שמהם הגיעו עולי "ביתא ישראל", וביקרו במחנה הממתינים לעלייה בגונדר.

"ישבנו בבית של משפחה וראינו על הקיר תמונות של שני בניה המשרתים בצה"ל, אבל האבא מנוע מלעלות ולפגוש אותם"

ד"ר בני פישר מכיר את הקהילה האתיופית בישראל שנים רבות. בעבר הוא ניהל במשך שש שנים את כפר הנוער ימין־אורד שלמדו בו נערים רבים יוצאי אתיופיה, וכך התוודע גם לאלו ממשפחותיהם שנשארו מאחור במחנות הממתינים. כשחילק דמי כיס לתלמידים בכפר, התברר לו שהנערים שולחים את הכסף לבני המשפחה שנשארו באתיופיה. את הסיפורים על המשפחות המפוצלות הוא פגש גם בתפקידו הבא כמנהל המִנהל לחינוך התיישבותי, כאשר היה אחראי לכל כפרי הנוער, שרבים מתלמידיהם הם בני הקהילה האתיופית.

"רוב קהילות החינוך שלנו ברשת דעת, קולטות עלייה ועוסקות בשאלות של זהות", מספר פישר. "גם המסע הזה, בדומה למסעות שמקיימים לפולין, היה מסע של זהות. בעקבות התחקות אחר השורשים של יהודי אתיופיה, כל אחד התחבר גם לשורשים האישיים שלו. בנוסף, המסע נועד לגרום למנהלים שלנו להיות רגישים לקהילות הלא מוכרות שנמצאות סביבם".

גם למנכ"ל רשת דעת, דני הירשברג, בעבר מזכ"ל בני עקיבא, יש היכרות רבת שנים עם הקהילה האתיופית בישראל, ועדיין, היה חשוב לו להעמיק את היכרותו עם הקהילה דווקא בארץ מוצאה. "אתה לא באמת מכיר את הסיפור עד שאתה לא מגיע לשם", הוא אומר. "הבנתי שהסיפור של היהדות שם הוא סיפור שאנחנו כישראלים לא מספיק מספרים – הכמיהה לציון לאורך שנים, המחיר הכבד שהם שילמו בעלייה, ולצערי גם הסיפור הלא נגמר של משפחות שנקרעות בין אתיופיה לישראל. ישבנו בבית של משפחה וראינו על הקיר תמונות של שני בניה המשרתים כחיילים בצה"ל, אבל האבא מנוע מלעלות ולפגוש אותם. זה היה קורע לב. בליל שבת התפללנו בבית כנסת בגונדר ובסיום התפילה שרו התקווה. במפקד בסניף בני עקיבא המקומי שרו את המנון התנועה. אני לא יודע אם יש היום עוד קהילה כזו בעולם שכל כך רוצה לעלות ארצה".

כמי שמדריך כבר שנים רבות מסעות של בני נוער לפולין, הירשברג משוכנע שמערכת החינוך צריכה להוציא מסעות גם לאתיופיה, גם אם לא באותו היקף. "עצם העובדה שהתלמידים יודעים שמנהלי המוסדות שלהם ראו חשיבות לנסוע לאתיופיה כדי להכיר את הסיפור שלהם, היא כבר דבר משמעותי".

תפילות מרגשות בגונדר

דרורית וייס, מנהלת תיכון "דעת נריה" לבנות במועצה האזורית שדות־נגב, הייתה אחת ממשתתפות המסע. בשנתיים האחרונות קלט התיכון שלה 26 נערות עולות מכפר הקליטה איבים. "כמו כולם אני שומעת מיוצאי אתיופיה בארץ שיש עדיין גילויי גזענות, והתחושה היא שפעמים רבות הגזענות הזאת נובעת מבורות. אחרי המסע שעברנו אני מרגישה מחוברת מאוד לסיפור שלהם, שבמובנים רבים הוא גם הסיפור שלי.

"אחד מיוצאי אתיופיה, מדריך במכינה בארץ שהיה איתנו במסע, נולד שם בכפר מנותק בהרי סימן ועלה בגיל חמש. כשהיינו שם וראינו ילדים כמעט ללא בגדים סוחבים ג'ריקן מים, הבנו שכך הוא גדל. עבורנו היה מאתגר ללכת שם שמונה קילומטרים במסע פיזי, והם הלכו חודשים בשביל להגיע לארץ. ההקפדה שלהם שם על דיני הטהרה ועל השבת, והאובדן שהם חוו בדרך לכאן, זה ממש קידוש השם".

עם שובה ארצה קיימה וייס שיח עם צוות בית הספר והתלמידות ושיתפה מחוויותיה במסע. כחלק משילוב העולות בבית הספר, מקיימים בתיכון דעת נריה פרויקט ייחודי בשם "מתחברות", שבו כל תלמידה עולה משודכת לתלמידה ותיקה לפעילות חברתית משותפת ולכתיבת עבודה. השנה הוקדשו העבודות לנשים מעוררות השראה בקהילה האתיופית. בעוד כמה שבועות יתקיים בתיכון ערב סיכום של הפרויקט, בהשתתפות הורי הבנות וח"כ משה סלומון, שעלה בילדותו מאתיופיה.

גם איציק בן־נעים, מנהל התיכון הישיבתי "דעת נריה" לבנים במועצת שדות־נגב, השתתף במסע. בשנתיים האחרונות קלט התיכון שלו 22 נערים עולים מכפר הקליטה איבים. "מעבר לסיפור השורשי והאישי, הבנתי במסע הזה כמה אני בור ברמה האישית, ואת חוסר הידיעה שלי על אחים שיכולים לפתוח לנו פתח עצום לעבודת ה' המבוססת על מנהגי בית ראשון, המשנה והגמרא. למדתי על הטעויות שעשינו עם העולים בניסיונות שלנו להפוך אותם לדתיים בדיוק כמונו, וכמה ענווה חסרה לנו במפגש עם האחר.

"במפגש שלנו עם מסורבי העלייה בגונדר, פגשנו בני נוער שמובילים שם את הקהילה. אין לי צל של ספק שהשארתם באתיופיה היא מעשה מביש שלנו כחברה ישראלית. מי שלא ראה 400 חניכי בני עקיבא עם מדריכים מדהימים מובילים תפילות מרגשות, ואת האהבה והגעגוע להגיע לארץ ישראל, לא ראה אהבה וגעגוע בחייו". בן־נעים מספר שהמסע גרם לו להביט אחרת על העולים שלומדים אצלו בתיכון. "אחרי שראיתי את הכוחות של בני הנוער שם, הבנתי הרבה יותר למה מסוגלים העולים שלומדים אצלי. זה העצים את הציפיות שלי מהם".