"הר הבית בידינו", הקריאה המפורסמת כל כך של מוטה גור מיום ירושלים תשכ"ז, הופכת בשנים האחרונות לשלמה יותר ויותר. אחרי שהמפתחות של המקום הקדוש הזה נמסרו לווקף הירדני כי, כמו שאמר דיין, "מי צריך את כל הוותיקן הזה", הדרך שלנו להיכנס בביתו של א־לוהים עברה להיות ארוכה יותר ומורכבת יותר, ובכל זאת בדורות האחרונים אנו רואים אותה מתגשמת מול עינינו.
נער הייתי וכבר בצעירותי הבנתי שהר הבית מסמל את הקיום שלנו כאן, אבל אז היו ימים אחרים. ימים שבהם רק משפחת אלבוים היקרה פקדה את ההר השמם שלא עלו אליו יהודים, ימים שבהם גברו הקולות שאסור לעלות להר ומי שהעז לדבר על כך הוצא מהשיח, ימים שבהם אפילו בציונות הדתית נהגו מנהג נטורי קרתא וסברו שיהודי צריך לחכות למשיח בטרם הוא צועד במעלה המוגרבים.
אומנם לא גדלתי בבית דתי אלא מסורתי, אך בכל זאת תמיד נראה לי הר הבית כדבר בסיסי ביהדות, בלאומיות, בזכותנו על הארץ הזאת. הצטרפתי ל"נאמני הר הבית" של גרשון סלומון ז"ל והבטחתי לעצמי שאת ההר הטוב הזה לא נעזוב, אלא נקדם אותו, נסביר את החשיבות שלו, נעלה אליו שוב ושוב. בטהרה, אחרי טבילה ובלי נעלי עור, כראוי להר הבית.
עברו מאז הרבה מים בירדן, רבנים החלו לעסוק בהלכות העלייה, אנשי ציבור החלו לעלות להר ואלפי יהודים פוקדים אותו חדשות לבקרים. אומנם גרשון סלומון האגדי ז"ל כבר לא איתנו – אם כי זכה בשנותיו האחרונות לראות את פרי עמלו מתחיל להתגשם. עם ישראל מתחיל לחזור להר (יש כמובן עוד מה לשפר) בעליות הרבות, בלימוד ובמחשבה ובתפילה.
ותמיד־תמיד, בכל תחנה, הר הבית וירושלים בכלל נמצאים אצלי בחיים עוד מהיותי נער בן 14 וקל וחומר היום כשר לביטחון לאומי. אומנם את האמת יש לומר, ורוב ההחלטות בהר דורשות את אישור הקבינט, אולם יש מרחב גדול מספיק לכך שמדיניותי נגד גזענות כלפי יהודים תתחיל להתממש. ואכן, היחס של השוטרים בהר הפך לאוהד יותר (תמיד יש יוצאים מן הכלל), העלייה מונגשת יותר והמשטרה יודעת היטב שמדיניות השר היא אפס סובלנות כלפי פגיעה ביהודים או הסתה נגד מדינת ישראל בתוך ההר.
בכל פעם שאני עולה להר אני רואה את ההתקדמות, את השיפור המדורג במקום בבחינת כך היא גאולתן של ישראל – קמעא קמעא.
ביום ירושלים, במסורת של ישיבת הרעיון היהודי שבה צמחתי, נודה לא־לוהים על הנס והחסד בכך שפתח לנו את ביתו וקרא לנו לשוב אליו. אנו אומרים הלל שלם, שמחים, וממשיכים לקדם את ירושלים ואת הר הבית בתוכה, כי כמו שכתב המשורר הגדול אורי צבי גרינברג: טלו צפון מן עולם והיה – משולש. / טלו מזרח מן עולם והיה – לא עולם. / ישראל בלי ההר הוא – לא ישראל.
