המחאה נגד בניית המבנה החדש לישיבת מעלה אליהו הוותיקה בתל־אביב, ששוכנת באזור זה יותר מחצי יובל שנים, הולידה כדרכן של מחאות גם כמה רעיונות משעשעים. צייצנים אחדים הציעו להקים "גרעינים חילוניים" בריכוזי אוכלוסייה חרדית וחרד"לית, כמענה לתופעת הגרעינים התורניים. ההצעות המטרילות עוררו תהודה ומשכו תגובות שונות ומשונות, חלקן אף נסערות. אבל איש לא שאל מי הפריע עד היום להקמת גרעינים חילוניים כאלה. האם אי פעם אסרה מדינת ישראל על חילונים להתגורר בריכוזי אוכלוסייה חרדית? האם יש ניסיונות מתועדים של חילונים שניסו לעבור לגור בערים חרדיות ונתקלו בהתנגדות ממשית?
למעשה, התופעה של חילונים המתגוררים ב"ערים דתיות" התקיימה בעבר. בבניין שגרה בו סבתי הקשישה בעיר בני־ברק התגוררו בשנות ילדותי, שנות השמונים הזכורות לטוב, חילונים, דתיים וחרדים, אלו לצד אלו. אולם ממש בשנים שהדתיים עברו לריכוזי הציונות הדתית בפתח־תקווה, ברעננה, בגבעת־שמואל ביהודה ובשומרון, עברו החילונים לרמת־גן, גבעתיים, תל־אביב והרצליה.
הסיבה לכך שאין חילונים בערים דתיות וחרדיות היא בראש ובראשונה שהם אינם מעוניינים להתגורר שם – וזה לגמרי בסדר. לאדם חילוני לא נעים בדרך כלל להתגורר בסביבה חרדית ואפילו דתית, כך שככל הנראה אין סיכוי שנראה בקרוב גרעינים חילוניים בלב אלעד או בפאתי ביתר־עילית. האיומים על הקמתם מעידים בעיקר על המאיימים. תושבי הערים החרדיות יכולים להמשיך לישון בשקט.
