יום ראשון, מרץ 9, 2025 | ט׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

ד"ר שגיא ברמק

העורך הראשי של כתב העת השילוח

ה"מדיניות הכלכלית" של הממשלה היא בעצם הפקרות כלכלית

הממשלה הימנית ביותר של מדינת ישראל מזה עשור מקדמת סוציאליזם מגזרי, ובמבחן המדיניות הכלכלית - היא מקבלת עד כה ציון נכשל

אחת מהתופעות הפוליטיות החשובות ביותר של העשור האחרון, היא ניסוחה והוצאתה אל הפועל של מדיניות שמרנית מובחנת וקוהרנטית בתחום המשפט והיחסים בין הרשויות.

בין אם הרפורמה המשפטית תעבור או תיגנז, תעודן או תשונה, הדבר הראוי לציון הוא – בלשונו של הכלכלן השמרן תומאס סואל – קיומו של "עימות בין השקפות": אקטיביזם משפטי מצד שמאל מול ריסון משפטי מצד ימין; עליונות המשפט או עליונות הפרלמנט.

מה חבל שהניסיון להוציא אל הפועל מדיניות שמרנית קוהרנטית בתחום המשפט עומדת בניגוד גמור למדיניות הכלכלית שהממשלה הנוכחית מקדמת. למעשה, זו טעות לכנות את מה שמתחולל מבחינה כלכלית כ-"מדיניות כלכלית". מדיניות מניחה את קיומה של השקפת עולם קוהרנטית, חשיבה סדורה, הצבתם של יעדים לאומיים, שקילה ברורה של חלופות וסינרגיה המשקפת תכנית אחודה. ואולם בפועל, לצידן של רפורמות מעטות וחיוביות (רובן ירושה של הממשלה הקודמת) פעולת הממשלה מסתכמת בחלוקת משאבים על פי קריטריונים מגזריים. אם בכל זאת היה עלינו להדביק כינוי לצעדים הללו, היה נכון לכנותם כמדיניות של "סוציאליזם מגזרי".

גורמים שונים עומדים מאחורי ההפקרות הכלכלית שעליה חתומה הממשלה הימנית ביותר שידעה מדינת ישראל בעשור האחרון:

ראשית, ישנן המפלגות החרדיות. מפלגות אלה אינן מתיימרות כמובן לקדם מדיניות כלכלית שמרנית. אדרבה, מטרתן היא השגתם של כמה שיותר משאבים חומריים שיאפשרו את המשך הבידול הדתי-תרבותי של המגזר. המשך קיומו של עולם ותרבות הישיבות כרוך בקיומו של עולם לא חרדי פרודוקטיבי שיוכל לספק לא רק משאבים חומריים אלא גם ביטחון אל מול אויבים חיצוניים ופנימיים. ואולם הגידול של המגזר החרדי, המתורגם לנטל כלכלי הולך וגדל על יתר הציבור, עלול בקרוב מאוד לכרות את הענף הכלכלי המאפשר את חברת הלומדים. זוהי טרגדיה לאומית ממשית העלולה להעמיד בסכנה את החוסן הלאומי של מדינת ישראל התלוי בצמיחה כלכלית הולכת וגדלה.

שנית, עלינו לציין את אותם חלקים בימין הסבורים שיש להתערב בגסות בכלכלה על מנת לתמוך במה שהם מבינים כאידיאלים ציוניים. דוגמה בולטת לכך היא התעקשותו של השר לביטחון פנים איתמר בן-גביר להגדיל את העברות התקציביות לנגב ולגליל. ואולם הצעות אלה, על אף שהן פורטות לרובנו על סנטימנטים לאומיים, רחוקות מלהיות מוצלחות. ראשית, הן מתעלמות מהעלות האמיתית של העברות תקציביות. כל שקל שמנותב לפריפריה הוא שקל שנלקח משימושים אלטרנטיביים שיכלו להניב ערך ציבורי רב יותר לו הכסף היה חופשי לזרום לאותו מקום שבעליו היה בוחר בו. שנית, ההצעות הללו אינן כפופות לשום מבחן המבטיח שימוש יעיל בכספי ציבור. בעוד שקל מאוד להורות על הזרמת תקציבים, קשה הרבה יותר לוודא שהכסף המוזרם אכן מניב תועלת. ברוב המקרים, כספי הציבור נשאבים על ידי המנגנון הבירוקרטי או עסקנים שונים והתוכניות הממשלתיות כושלות מלשנות את המציאות.

שלישית, ההצעות השונות מניחות שהבעיה של הנגב והגליל היא מחסור ומשאבים בעוד שהבעיה האמיתית בדרך כלל היא מחסור בביטחון וממשל תקין, קרי העדרם של תנאי סף המספקים הגנה נאותה להון וקניין פרטי.

רביעית, כל ההצעות הללו מפריזות בכושר התכנון של פוליטיקאים ובירוקרטים. המחשבה לפיה הממשלה יודעת לנתב נכון הון ואוכלוסייה לאזורים גיאוגרפים שונים היא לא פחות ממופרכת. חשוב לזכור כי מדיניות מוצלחת היא אחת שמעניקה ביטחון וחופש לאזרחים לבחור עבור עצמם היכן וכיצד לרדוף אחר שאיפותיהם הפרטיות ולא אחת שמבצעת מניפולציות ברמה הלאומית על ידי פוליטיקאים-פילוסופיים.

ולבסוף, גורם מרכזי המאפשר את הסוציאליזם המגזרי שאנו עדים לו הוא הזניחה של כל שאיפה לקידומה של מדיניות כלכלית ליברלית מטעם המפלגה המובילה את הקואליציה – מפלגת הליכוד. להוציא חברי כנסת בודדים המדורגים במקומות נמוכים, רוב חברי הכנסת מטעם הליכוד רחוקים ממשנתו הכלכלית של זאב ז'בוטינסקי כמרחק מזרח ממערב. במקום להוות חלופה למפלגת העבודה ההיסטורית לא רק בתחום המדיני והביטחוני אלא גם בתחום הכלכלי, מפלגת הליכוד של ימינו מקדמת מדיניות כלכלית פופוליסטית על מלא.

רבים וטובים המזהים את עצמם כימנים עדיין מתקשים להפנים כי החוסן הלאומי שלנו מחייב מדיניות כלכלית אחראית המבוססת על הגנות חזקות על קניין פרטי, שווקים חופשיים, יזמות פרטית, ביטולן של פריווילגיות לקבוצות לחץ מאורגנות, מגזר ציבורי מצומצם ויעיל ושלילת תמיכה תקציבית ממי שאינם ממצים כושר השתכרות.

מדיניות שמרנית אמיתית היא אחת שמשאירה כמה שיותר מכספו של האזרח בכיסו; שמתייחסת לכסף ציבורי ביראת קודש, שכן זהו כספם של האזרחים ולא של הפוליטיקאים או של חבריהם; שערה למגבלות הידע והתמריצים החמורות מהם סובלים פוליטיקאים ובירוקרטים; אשר עסוקה ימים כלילות במאבקים סיזיפיים שמטרתם להסיר חסמים המקשים על פועלם של יזמים ועסקים; ואשר מקדמת את הדמוקרטיה המלאה ביותר- הלא היא הדמוקרטיה של השוק.

במבחן המדיניות הזה, הממשלה הנוכחית מקבלת עד כה ציון נכשל.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.