אירועי שומר החומות היכו בתדהמה את החברה הישראלית. לראשונה ניצבה מדינת ישראל מול ארגון טרור שהציב נגדה אולטימטום, איום, ואף מימש את האיום בשיגורי אלפי רקטות לריכוזי אוכלוסייה. חמאס איים על ישראל ודרש להוציא את כוחות הביטחון מהר הבית, בעקבות מהומות אלימות שחוללו הפלסטינים במקום. אחר כך האיום של ארגון הטרור מומש ביום ירושלים עצמו. ישראל מצאה את עצמה תחת מתקפת טרור של טילים מצד ארגון טרור שהתעצם לממדים מפלצתיים. במקביל החלו ערביי ישראל לפתוח בפרעות אלימות נגד יהודים, כוחות ביטחון וסמלי ממשל. מדינת ישראל מצאה את עצמה מתמודדת מצד אחד מול טרור רצחני מרצועת עזה, ומול אלפי ערבים ישראלים שפועלים לשתק את המדינה מבפנים.
תודעתית, האירוע הקשה ביותר שנצרב משומר החומות היה התגייסות חלקים נרחבים מהחברה הערבית בישראל למסכת אלימה, פרעות של ממש, בה נרצחו מספר יהודים רק משום היותם יהודים בעכו (אבי הר אבן ז"ל), לוד (יגאל יהושע ז"ל) ורמלה (דסטאו ביסט ז"ל).
פרעות ערביי ישראל הובילו לשיתוק חלקים גדולים במדינה. צירים נחסמו בגליל כתוצאה מטרור אבנים ובקבוקי תבערה שהופעל על ידי צעירים ערבים. ישובים בגליל ובנגב הפכו לנצורים. בתוך שטחי ישראל, אנשים נאצלו לצאת בשיירות של מכוניות כמו היו אלה ימי קום המדינה. בלוד הוטל עוצר ולקח לכוחות הביטחון ימים שלמים כדי להשיג שליטה בעיר. יהודים שנסעו בערים ערביות או סמוך להן כמעט ונרצחו בלינצ'ים המוניים על ידי ערבים ישראלים. זה קרה בלוד, עכו, ירושלים, טמרה, יפו, אום אל פחם, כפר קנא, כפר קרע ובאזורים מסוימים בנגב. בתי כנסת נשרפו. כתוצאה מהפרעות שהחלו על ידי ערביי ישראל אירעו תקריות אלימות מצד יהודים נגד ערבים. בבת ים, חיפה וטבריה פגעו יהודים בערבים. בבת ים התחולל לינץ' נגד ערבי שנקלע להפגנה.
אבל רובה המוחלט של האלימות בתוך ישראל התחוללה על ידי ערבים ישראלים שפצחו במהומות אלימות וקשות תוך כדי מתקפת טרור רצחנית שנוהלה על ידי ארגון הטרור חמאס. משטרת ישראל נכשלה בהתמודדות מול הפרעות מצד ערביי ישראל. לא היה מספיק כוחות להגן על תושבים שנאלצו להתמודד לבד מול אלימות והפרות סדר. אזרחים, בוגרי יחידות קרביות, התגייסו להגן על אחיהם בערים מעורבות.
כל האירועים הללו יצרו אפקט מצטבר. מצד אחד עלייתו הפוליטית של איתמר בן גביר. מהצד השני, בשמאל הישראלי ניסו לייצר מסגרות אלטרנטיביות שיסבירו את האלימות הערבית. ההסברים הפכו להלבנת האלימות. הושם דגש על הפן הפלילי וארגוני הפשע בקרב רבים מהמתפרעים בחברה הערבית. גורמים בתקשורת ובאקדמיה הפנו אצבע מאשימה אל פועלם של הגרעינים התורניים בערים מעורבות.
למעשה, עד היום מנסים גורמים בתקשורת ובאקדמיה להטיל את האשמה על משפחות דתיות לאומיות שבחרו לגור בערים כמו לוד, יפו, רמלה ועכו. על ידי האשמת הגרעינים התורניים ברקע למהומות אפשר היה להתעלם מהלאומנות ההולכת וגוברת בחברה הערבית, מהפעילות של גורמים קיצוניים ואלימים כמו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.
היה מאוד נוח להסביר שהסיבה לפרעות בערים מעורבות כמו לוד, יפו, עכו ורמלה היא בגלל הפעילות הרבה של אנשי הגרעינים התורניים במקום. אבל ההסבר הזה התעלם באופן מאוד לא אלגנטי מהפרעות שהתחוללו נגד יהודים וכוחות משטרה, בערים שאין בהן גרעינים תורניים או נוכחות של יהודים בכלל. כאמור, יהודים חוו לינצ'ים כשנכנסו בטעות לטמרה, לאום אל פחם או עברו ליד כפר קרע וכפר כנא. בכל האזורים האלה ובאחרים אין גרעינים תורניים, אבל יש נוכחות מוגברת לגורמים קיצוניים מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.
ואכן נגד בכירים מהפלג הצפוני ומתנועות לאומניות אחרות בחברה הערבית הוגשו כתבי אישום על הסתה. נגד סגן יו"ר הפלג הצפוני, השייח כמאל חטיב, ונגד השייח של המסגד הגדול בלוד, יוסף אלבאז, גם הוא מפלג הצפוני, הוגשו כתבי אישום על הסתה. היו גורמים בחברה הערבית שעבדו בפועל בהסתת צעירים לפעולות אלימות ועברייניות.
שיא החוצפה: שומר החומות הזכיר לשייח' את מאורעות תרפ"ט
מהומות "שומר החומות" הזכירו ליהודים רבים את מאורעות תרפ"ט. הלינצ'ים, שריפת בתי הכנסת ורכוש של יהודים צלצלו זמנים עכורים מההיסטוריה. מעניין שגם בקרב אנשי הפלג הצפוני אירועי שומר החומות הזכירו את אותם ימים אפלים בתרפ"ט.
בימי המהומות נשא כמאל חטיב, בכיר הפלג הצפוני, דרשה בה הוא מדמה את הפרעות שהתחוללו ברחבי הארץ לימי מאורעות תרפ"ט. החיבור בין האירועים עורר את גאוותו.
חטיב טען שכמו שבימי המאורעות ב-1929 התגייסו ערביי הארץ במקומות רבים להילחם נגד היהודים והבריטים, ואף טבחו ביהודי ירושלים, צפת וחברון, כך מתגייסים היום בני החברה הערבית בארץ. שוב ערביי הארץ מתגייסים ומאוחדים נגד היהודים.
"והנה הימים האלו חוזרים והאירועים דומים כאשר חבורות יהודיות, ובראשן חבורת 'להב"ה', קוראות להגיע לירושלים מכל הערים היהודיות כדי לפלוש לאלאקצא וממול ישנה העמידה של גיבורי ירושלים וקצווי ירושלים והתעמתותם עמם. והעובדה שהאירועים עוברים לערי הגדה המערבית, הפנים הפלסטיני (ערביי ישראל, י"פ) ורצועת עזה היא ניצחון עבור ירושלים ואלאקצא, מדגישים את הבלעדיות של זכותנו בו ואין ליהודים זכות אפילו לגרגר אדמה בו". חטיב כינה את שלושת הרוצחים הערבים מאירועי תרפ"ט, ערבים שטבחו ביהודים בחברון ובצפת והוצאו להורג על ידי הבריטים, כ"שלושת השאהידים".
כלומר בעיני בכיר הפלג הצפוני, מהומות שומר החומות הינן כמו אירועי תרפ"ט, בו המוני החברה הערבית התגייסו באלימות ופרעות נגד שכניהם היהודים. בעיני חטיב זו מציאות נפלאה וכך צריך להיות.
בדרשה אחרת הלל חטיב את פועלם של ערביי לוד בימי שומר החומות. "אינני סבור כי קיים ביקום הזה שליט עריץ יותר מאשר השליט של ישראל וממשלתה, אין עריצים ועושקים יותר מאלו", נשא חטיב בדרשתו. "אחים ואחיות, אל תקלו ראש בתפקיד שאתם ממלאים כעת, אנחנו תושבי 'הפנים' (ערביי ישראל, י"פ), תושבי פלסטין, לא נהסס להגיד כי אנחנו מקור גאווה לאומה שלנו, במה שאנחנו עושים, כיוון שאנו קרובים יותר לסייע ולעזור לירושלים ולמסגד אלאקצא המבורך. אני גאה להגיד כי 70% מאלו שהיו אתמול במסגד אלאקצא ונשארו לישון שם הם מהגליל הרחוק יותר ומהנגב הרחוק ביותר, בנינו ובנותינו כמובן, שבחים להם, אלפי אותות כבוד להם. אחים ואחיות כולם, אני חושב שאנחנו נמצאים במצב חדש, מה שקרה אתמול בלוד והשלכותיו היום, ובכפרים אחרים, בפרט עם ההסלמה וקריאה להקמת מיליציות בלוד כפי שקרה אתמול, בלוד הכריזו על הקמת מיליציה של 300 צעירים יהודים, משום שהמשטרה אינה מסוגלת להרתיע את הערבים ולכן אנו נרתיע אותם, בנצרת עילית התאספו ותקפו באוניברסיטאות, אנחנו נכנסנו למצב חדש".
חטיב ומנהיגים כמוהו ראו את הפרעות בערים המעורבות כאירוע היסטורי מכונן וחיובי ביותר, כפי שאפשר לראות מהדרשה שנשא, הוא התמלא גאווה ותמך בהתפרעויות ובאלימות. "אנו נרתיע אותם", נאם חטיב בגאווה. "אנחנו נכנסים למצב חדש". דרשתו של חטיב שודרה בערוצי חדשות של כפר כנא, מקום מגוריו, שם גם התחולל לינץ' ביהודי שנקלע להתפרעות מצד תושבי המקום.
הדבר המדהים הוא שכמעט אין ולא היה עיסוק בתקשורת הישראלית אל מול גורמים כה קיצוניים בחברה הערבית שחוללו, התלהבו ועודדו את הפרעות בזמן אמת. עומד איש דת בכיר מכפר כנא ודוחף את מאמיניו לקחת חלק בפרעות אלימות נגד יהודים אבל כמעט שאין עיסוק בו, במשנתו ובארגונו. התקשורת הישראלית כולל האקדמיה התמקדו בפועלם של גרעינים תורניים והתעלמו לחלוטין מדמויות כמו חטיב, אלבאז, מוחמד כנעאנה איש ועדת המעקב שגם נגדו הוגש כתב אישום על הסתה, ומסיתים נוספים בחברה הערבית. גם לאחרונה, כאשר תאגיד השידור הציבורי הכין כתבה על לוד – שנתיים אחרי שומר החומות שוב הועלם פועלם של אנשי הפלג הצפוני, הגורם המסית ביותר בחברה הערבית נגד המדינה, באירועי מאי.
ממה נובע הצורך של כל כך הרבה אנשים ומוסדות חזקים למקד את ביקורתם במי שהם רואים כיריב פוליטי כמו אנשי הציונות הדתית והגרעינים התורניים ולהתעלם מגורמים שמצהירים קבל עם ועדה על איבתם למדינת ישראל ולחברה היהודית ותמיכתם בפרעות? קשה להסביר ולהבין. אבל בשומר החומות היו אנשים שחוללו פרעות ועודדו אלימות נגד יהודים. מי שמבקש להלבין את האירוע הזה ולחפש לו צידוקים והסברים מבקש להתעלם מהפיל הגדול שבחדר: בחירתם של חלקים גדולים בחברה הערבית בישראל בלאומנות הפלסטינית ובקיצוניות המוסלמית. השייח חטיב, תושב כפר כנא, לא צריך גרעין תורני בשביל לחמם את תושבי יישובו בפרעות נגד יהודים. זה בא לו בטבעיות.
