סעודיה: רוב מוחלט מתנגדים לירי הטילים של חמאס על ישראל

מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון פרסם השבוע סקר מעניין: בזמן שהג'יהאד האסלאמי ירה מאות טילים על ישראל, חמאס ישב על הגדר. הוא סיפק הצהרות תמיכה, אולם בפועל נצר את נשקו. לא חסרים הסברים לכך; המצב הכלכלי בעזה, השנאה לג'יהאד האסלאמי, התלות בקהיר. ובכל זאת, הסקר מספק נתונים חדשים ששופכים אור על הבחירה החמאסית, בראי התהליכים האזוריים הרחבים.

על פי נתוני הסקר, 76 אחוזים מאזרחי סעודיה, קרי רוב מוחלט, חושבים ש"ירי טילים של חמאס על ישראל מייצר השפעה אזורית שלילית". לא מן הנמנע כי הטילים שהסעודים ספגו בשנים האחרונות בעקבות המלחמה בתימן, עזרו להם להגיע למסקנה הזו. יתרה מכך, 38 אחוזים מהסעודים אינם מתנגדים לקשרים כלכליים עם ישראל אם "זה עוזר לכלכלה שלנו". על פי סקרים קודמים, מאז 2020 הנתון הזה יציב למדי. אלו נתונים מעודדים. בוודאי בהשוואה לסקרים שנערכו במצרים ובירדן, שלישראל יש הסכמי שלום עימן ורק 10 אחוזים מאוכלוסייתן תומכים בקשרים כלכליים עם ישראל. עוד עולה מן הסקר כי 38 אחוז מהסעודים תומכים בהסכמי אברהם במידה זו או אחרת. ואם לא די בכך, 41 אחוז מאזרחי הממלכה מעריכים שלהסכם הגבול הימי שנחתם בין ישראל ללבנון תהיה השפעה חיובית על האזור.

מרכיב נוסף שנבדק בסקר הוא היחס לאיראן. בישראל נרשמה בחודשיים האחרונים דאגה מסוימת בעקבות חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן, בעיקר בגלל החשש מההשלכות על ההתנגדות הסעודית לתוכנית הגרעין. אבל לא בטוח שזה אכן המצב. יותר ויותר מתחזקת ההערכה שהדטנט הסעודי־איראני רק תורם לרגיעה הכללית. ובכלל, אם בצמרת הסעודית היו מעריכים שחידוש היחסים עלול לחזק את הדהירה האיראנית לגרעין, המהלך לא היה יוצא לפועל. שינוי הגישה בצמרת הסעודית נועד בעיקר לחלץ את הממלכה מהאיום המתמשך של ירי טילים מצד החות'ים, ולאפשר ליורש העצר להתרכז בתוכניות הכלכליות העתידניות שלו לבניית ממלכת הייטק אקולוגית לחופי הים האדום.

הסעודים ממש לא מבולבלים. חידוש היחסים עם איראן הוא עניין טקטי בלבד בעבורם. 58 אחוזים מאזרחי הממלכה עדיין רואים באיראן אויבת, ו־67 אחוז חוששים כי לשיקום היחסים עם איראן יהיו תוצאות שליליות. אגב, התוצאה הזו מראה גם כי התשובות בסקר שכלל אלף אזרחים סעודים היו אותנטיות, ולא התיישרו אוטומטית עם הקו של המשטר. מורכב? בהחלט, אבל גם נותן תקווה. מה גם שהסקר נערך בתקופת רמדאן, כשהמתח בין ישראל לפלסטינים היה בשיאו. לא שהנורמליזציה בין ישראל לסעודיה נמצאת מעבר לפינה; 81 אחוזים מאזרחי סעודיה עדיין חושבים שבמקרה של רעידת אדמה או אסון טבע אחר, כפי שהתרחש לאחרונה בטורקיה ובסוריה, על מדינות ערב לסרב לסיוע הומניטרי מישראל.

נחזור לעזה, לחמאס ולתמיכה הסעודית בהסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון, המאפשר לישראל להפיק גז בבטחה יחסית ממאגר כריש. האם התקדים הזה, שכנראה מתקבל אזורית כפתרון לא רע בכלל, יאפשר מתישהו למצוא גם את הנוסחה שתאפשר להפעיל את שדה הגז לחופי עזה, ששוכב כבר יותר מעשרים שנה כאבן שאין לה הופכין, ולייצר מציאות חדשה בין ישראל לפלסטינים?

כפי שזה נראה כרגע, אבן הנגף העיקרית אינה ישראל אלא היחסים בין שלטון חמאס בעזה לרש"פ. הפתרונות הביטחוניים והטכנולוגיים כבר קיימים. במגעים בין ישראל למצרים, שהחלו בתקופת הממשלה הקודמת ונמשכים גם עכשיו, הפתרון הטכני המסתמן הוא הפעלת השדה על ידי חברת הגז הלאומית המצרית, ושינוע הגז בצינור תת־ימי לאל־עריש. כך שהבעיה כבר אינה מול ישראל, אלא יורדת לתהומות הסכסוך בין הרשות לחמאס. שדה הגז שייך לרשות הפלסטינית, היא הריבון עליו. אולם במצב היחסים הקיים בין הרשות לחמאס, אין סיכוי שהארגון יאפשר לרשות לקדוח מול חופי עזה.

עד שחמאס והרשות ימצאו את הדרך זה לזרועות זה, הדיבורים על השדה נמשכים. העניין עלה בשתי הפסגות האחרונות שנערכו בעקבה ובשארם א־שייח'. מי שמנצח על הדיון הוא ראש המל"ל צחי הנגבי, בתיאום עם שר הביטחון ועם מתאם הפעולות בשטחים. ואם זה נראה רחוק ובלתי מושג, כדאי להיזכר שגם הסכמה של חיזבאללה להסכם בין ישראל ללבנון נראתה דמיונית. חיזבאללה איים, שלח רחפנים מתאבדים ואיים להדליק את הזירה הצפונית. דבר מכל אלה לא קרה. ואם בממלכה הסעודית נוטים לראות בחיוב את הסכם הגבול הימי, זה אומר אולי שהעסק הרבה פחות פנטזיונרי ממה שנראה כרגע.