ספר הילדים "למחרת בבוקר" רוחש כבוד גם לשאלות הקטנות

מדי בוקר מגיע ברווז סקרן לביתו של חמור סבלני ומפנה אליו שאלה קיומית: פעם הוא שואל מה הדבר הכי מפחיד בעולם, פעם הוא מנסה להבין מה זה "לאבד את חוט המחשבה", פעם כדי לתהות אם הוא דמות שבאמת קיימת, ופעם כדי להראות לו את אחיו הצעיר (שעוד נמצא בתוך ביצה).

טקס "השאלה היומית" חוזר על עצמו שוב ושוב, בכל בוקר מחדש, ומייצר תבנית אחידה וקבועה לאורך הספר. השיחות בין הברווז לחמור מופיעות בשישה ריבועי קומיקס בכל עמוד, ומתפקדות כסצנות קטנות, אנקדוטליות. הסטינג קבוע, הנוף לא משתנה. השיחות הולכות ומשתכללות עד לתפנית קטנה ומפתיעה, שמעלה שאלה על מסגרת הסיפור.

השיחות המינימליות והמושחזות, ההומור היבשושי והטון הקיומי היו יכולים להיתפס בקלות כלקט סיפורוני פאנצ' בקומיקס, אבל "למחרת בבוקר", ספרו החדש של הסופר והמאייר גלעד סופר, הוא הרבה יותר מזה.

ראשית, מדובר בספר שמצליח להיות גם אינטליגנטי וגם מצחיק. לא קל להצחיק, בוודאי לא מבוגרים וילדים גם יחד, והיכולת לגרום לקורא לצחוק היא הישג ראוי כשמדובר בקהל צעיר שעושה צעדים ראשונים ומהוססים בקריאה. חלק מהבדיחות קורצות מראש אל קהל בוגר יותר, אך הן עדיין מצליחות לשמר את הפנייה אל קהל היעד הצעיר. שנית, הספר לא מתיימר להיות "על משהו". הוא לא מכוון לעסוק בסוגיה מסוימת או לפתור לילדים בעיה בחייהם.

התמה הסיפורית נחשפת מתוך הדינמיקה שבין הברווז לחמור, שבה אין הבדל בין שאלה שולית לשאלה קיומית. מבחינת הברווז הכול חשוב, והחמור החכם מבין את זה. בנקודה הזו טמון היופי והקסם של הספר, בכבוד שהוא רוחש ל"שאלות הקטנות". מנקודת מבטם של ילדים, "השאלות הקטנות" חשובות ודחופות, והן משקפות את הפליאה הראשונית והאותנטית היקרה כל כך בילדות.

מתחת לשגרת השאלות היומיות המופנית לחמור, ניצב הצורך האמיתי של הברווז – אוזן קשבת וחברה. הצורך הזה איננו מוצהר, אך נדמה שילדים יכולים לפענח בעצמם על מה הסיפור, מבלי שהכפית הזו תוגש להם ישירות לפה.

התבניתיות הקבועה של הקומיקסים, והטקסטים הקצרים והפשוטים, מאפשרים לילדים בשלבי ראשית קריאה לצלוח בעצמם ספר שלם, לצחוק וליהנות. בצעדים הראשונים של רכישת הקריאה, הכיף וההנאה הם פקטור חשוב במוכנות להמשיך ולקרוא. ובמקרה של "למחרת בבוקר", זה לגמרי עובד.