כבר עשרה חודשים אני גרה בירושלים, העיר שחוברה לה וכו׳. העיר שתמיד אהבתי לבקר, אך לא חשבתי שאי פעם אגור בה. זו שאני עדיין לומדת להכיר ולאהוב. בכל פעם ששואלים אותי איך בירושלים, אני עונה שאני עדיין מתאקלמת אבל לא מדמיינת את עצמי גרה באף מקום אחר כרגע.
הנה כמה דברים שגיליתי ואני עדיין לומדת על ירושלים.
בתור אחת שסובלת מחום ועוד אחרי תקופה ארוכה בתל־אביב הלחה עד מאוד – הנחתי שירושלים היא המקום האידיאלי מבחינת מזג אוויר הרים צלול וזה. ובכן, הקור פה לא דומה לשום דבר ולא מתרגלים אליו. הבעיה האמיתית התחילה כשנאלצתי לאמץ טרנדים אופנתיים שלא יביישו את המלבישה של שעת כושר באייטיז, רק כדי לשמור על כפות רגליים חמות. כל זה כמובן בנוסף לבקבוק החם שאני לוקחת איתי לכל מקום או רגעים שבהם החימום בבית לא מספיק ואני מוצאת את עצמי יושבת ליד הפלטה של שבת.
הרכבת הקלה היא לא קלה ולא מגיעה לכל מקום. וגם למקומות שכן – בהצלחה בהרמת הראש אל עבר החמצן שנותר בין האנשים שעומדים מעוכים יחד איתך. לא קיבלת עגלה לצלעות? כל השאר זה בונוס.
שוק מחנה יהודה הוא השוק הכי נפלא שיש. (סליחה, כרמל, ותודה על כל השנים היפות, אבל אין תחרות).
אנשים ברחוב הירושלמי הם מתוקים מתוקים. באמת! חייכנים, מרחיבי לב ואוהבים לפתח שיחה או להציע עזרה. אני לא יודעת אם יש קבוצת ואטסאפ של כל תושבי העיר חוץ ממני ומישהו הודיע שם שאני חדשה, אבל זאת התחושה. ומנגד – על הכביש הירושלמי, השם יעזור! אין מצב שתהססי לשנייה בפנייה החדה ימינה, שאפילו וייז לא זיהה, בלי שתחטפי צפירה או צרחה. לאט־לאט, נשמות, הבצל הירוק בשוק לא בורח לשום מקום.
הרגלי הצריכה בירושלים שונים מבכל מקום שהכרתי. כשחיפשתי במרכז העיר סופר פארם שלחו אותי ל״שאול תמרוקים״, וכששאלתי על חנות צעצועים כדי לקנות בובת רובוט לאחיינית שלי – שלחו אותי ל״שרוף״. אצלו אגב תוכלו למצוא הכול, מכריך חביתה ועד תאורת גינה, וכן, גם בובת רובוט בדיוק כמו זו שאחיינית שלי ביקשה.
לאן שלא תלכי תגלי עוד מניין תפילה ברדיוס של כמה מטרים תוכלי למצוא אינספור נוסחים, שעות וסוגים. זה נחמד והכול, ויחד עם זאת ידוע שקל יותר לבחור בין שני טעמי גלידה מאשר בין 15 טעמים.
אין פה ים וזה אומר שהשקיעות פחות נגישות ללב.
זאת באמת עיר עוטפת אור (למרות הקור) והוא נופל עליה הכי יפה שיש.
ירושלים היא לא של יום אחד בשנה, היא של תמיד. שיהיה במזל.
