זוכרים את סנייק? אני זוכר את סנייק. המשחק שכבש טלפונים של נוקיה בתחילת שנות האלפיים היה מופת של פשטות והנאה, שלב אחד פשוט ודו־ממדי עם מעט מאוד גרפיקה ואפילו פחות נתונים, שהלך ונעשה מאתגר ככל ששיחקנו עד הפסילה הבלתי נמנעת.
סנייק סימל את כל מה שטוב במשחקים סלולריים: הוא הבין את גבולות הפורמט היטב, הוא עוצב כך שאפשר לשחק אותו כשיש קצת זמן פה ושם והוא מעולם לא שאף להיות יותר ממה שהוא. בקיצור, הוא היה מופת של הבנת מוצר, מגבלות וקהל יעד. והוא היה ממכר בטירוף.
אבל אין לנו סנייק יותר, לא באמת. תחום המשחקים לטלפון הוא אחד החשוכים, העצובים והשבורים ביותר ברשת. בזמן שהמכשירים נעשים חכמים יותר, מהירים יותר, מסוגלים יותר, המשחקים נעשים מטופשים יותר, מגושמים יותר, ופשוט דפוקים.
הסיבה העיקרית לשקיעת התחום היא מודל ה"פרימיום" (freemium), כלומר משחקים שמוגשים לנו "בחינם" אך מרוויחים בדקה יותר כסף מכוכב פופ בבמת יום העצמאות ברמת אביב ג', כי הם מתנים את השימוש הממושך בהם במרוץ אינסופי אחרי "נקודות" ו"חיים" שצריך לקנות, ואם אתם לא רוצים לשלם, אפשר כמובן לצפות בכמויות אינסופיות של פרסומות או לתחזק את ההתמכרות שלכם בעזרת שימור רצף של ימי משחק, איסוף אי אלו בונוסים ונטילת שאר מנות קטנטנות של הרואין דיגיטלי שמפתחי המשחקים מחלקים. קנדי קראש הוא אולי הדוגמה הפופולרית ביותר לז'אנר, אבל הוא רק משחק אחד ממיליונים.
בת הדודה הפשוטה יותר של המשחקים האלו היא מפלצת הפרסומות. בניגוד למשחקים שמסווים את תאוות הבצע שלהם באייקונים ורודים חמודים, מפלצת הפרסומות תוקפת אתכם בשנייה שנכנסתם למאורה שלה. לחצתם על האייקון? קחו שלוש פרסומות (לפחות אחת לקנדי קראש). הפסדתם שלב? קחו עוד שלושים. רוצים להפסיק לשחק רגע? אין בעיה, שישים פרסומות וסיימנו.
אלה לא הסוגים היחידים כמובן. יש גם משחקים כבדים: משחקי פעולה, הרפתקאות, ספורט וכן הלאה שדומים במידה רבה לאלו שזמינים במחשב ובקונסולות, רק מעאפנים יותר. אלו לרוב יעלו כמה שקלים – ואז בכל זאת יתחילו במסע אינסופי של הצעות ובקשות ל"מיקרו־תשלומים" על אלף ואחד פיצ'רים ומוצרים בתוך המשחק עצמו. המגפה הזאת משתוללת בכל הפלטפורמות, אך אין ספק שהיא במצבה החמור ביותר בטלפונים.
ומה על אדם שרק רוצה לשחק סנייק? או, אם נביא דוגמה אחרת, מה עם מי שבסך הכול רוצה לשחק כמה שלבים של טטריס? חיפוש קצר בחנות האפליקציות של גוגל העלה מאות משחקים שמציגים את עצמם כמשחקי טטריס (באלף ואחת וריאציות שלא פוגעות בזכויות יוצרים), וכמובן – יישומון רשמי של המשחק. אך גם כאן נתקלים באמת עצובה: במקום לאפשר לשחקן לגשת למשחק הישן והאהוב, גם האפליקציה הזאת מתחילה לזרוק פיצ'רים צבעוניים על המסך (בתשלומים קטנים, כמובן) ולהציג פרסומות בכל פעם שכפתור נלחץ.
גם כשמתחילים סוף־סוף, אתם יודעים, לשחק טטריס – מגלים שזה לא אותו המשחק, כי פתאום נוספו "פאוור־אפס" וכל מיני מרעין בישין. רוצים לשחק את הגרסה הקלאסית? תוכלו למצוא אותה תחת קטגוריה אחת באיזה תפריט שכוח, וכמובן תידרשו לצפות בפרסומות בין השלבים.
קשה לחשוב על הגדרה אחרת למצב מלבד זו: תעשיית המשחקים לטלפון שבורה לחלוטין, בייחוד בתחום המשחקים הפשוטים והקצרצרים שפעם היו סימן ההיכר שלה. פעם יכולנו להקיש על אייקון וליהנות בחינם מחוויית משחק משעשעת, אינסופית וממכרת. היום הכול דחוס בפרסומות, רווי בתשלומי מרמה ועמוס בג'אנק מיותר. חבל.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולהצעות למשחקים סלולריים נורמליים) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
