השבוע האחרון של מושב הכנסת הוא תמיד זמן פציעות, ולכן הקזת הדם ההדדית סביב חוק הלאום הייתה צפויה. הקואליציה לחוצה להעביר חוקים. מן העבר השני, האופוזיציה – מגובה בח"כים רגישים ממפלגות אווירה בקואליציה – מנצלת את הדד־ליין הדוחק כדי להתיש את הממשלה בוועדות ולהקהות עד כמה שאפשר את השיניים של החוקים המוצעים.
ויחד עם זאת, אם חוק הלאום יעבור את הקריאה השנייה והשלישית ביום שני הבא, הוא יירשם כהישג הפרלמנטרי המשמעותי ביותר של ממשלת נתניהו הנוכחית. כזכור, החוק עבר את הקריאה הראשונה בחודש מאי. חברות הקואליציה לא הצליחו להגיע אז להסכמה על כל הסעיפים, והחליטו להעביר אותו בקריאה ראשונה ולדחות את הליטושים הסופיים לדיוני הוועדה שלאחריה. בימים האחרונים החוק הסתובב כמו גוש שווארמה בשיפודייה: סכינים גילחו אותו מפה ומשם, האש הלוהטת איימה לייבש את השומן והנוזלים שעוד נותרו, והלקוחות לא החליטו אם מה שנשאר ראוי למאכל אדם. ראש הממשלה אמנם הביע תמיכה ואפילו הבטיח צ'יפס וסלט על חשבון הבית, אך אז טס לרוסיה לראות את חצי גמר המונדיאל לפני שהתנאים סוכמו והמנה נארזה.
המאבק ניטש כרגע על שלושה סעיפים. הראשון הוא הסעיף העוסק במעמדו של המשפט העברי. בהצעת החוק המקורית הוכנס סעיף זהה לזה המופיע בחוק 'יסודות המשפט' הישן: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה – בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק – יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". אלא מה, בינתיים תוקן חוק יסודות המשפט, ובמקום "מורשת ישראל" נכנס הביטוי המדויק יותר: "המשפט העברי". השארת הנוסח הישן על כנו עלולה ליצור מצב לא בריא של התנגשות בין החוקים, ולכן גם בחוק הלאום צריך לכתוב במפורש "משפט עברי".
הוויכוח המשמעותי הוא עם יו"ר הוועדה אמיר אוחנה, המתנגד בחריפות לאזכור המילים "משפט עברי". אוחנה, הומוסקסואל מוצהר, רוצה להעניש את כל התורה בגלל הפסוק בספר ויקרא "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם". בבית היהודי התנגדו לנסיגה מההישג החשוב שהושג בחוק 'יסודות המשפט'. ח"כ ניסן סלומינסקי פנה לד"ר חגי ויניצקי – ראש 'מכון בגין למשפט וציונות' ואיש המרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' – שליווה מקרוב את דיוני הוועדה, וביקש ממנו למצוא פשרה.
ויניצקי הציע סעיף הצהרתי כללי, הקובע כי "המשפט העברי הוא חלק ממאפייניה התרבותיים והלאומיים של מדינת ישראל", אך אוחנה התנגד גם לניסוח הזה. יריב לוין העניק לאוחנה גיבוי ליכודי, והמו"מ נקלע למבוי סתום. סלומינסקי התקפל וביקש נוסח עמום יותר. ויניצקי הציע את "עקרונות היסוד של מסורת ישראל הם חלק מהמורשת המשפטית, התרבותית והלאומית של מדינת ישראל". הצדדים טרם הגיעו להכרעה, וּויניצקי טוען שיש ערך גם בנוסח הפשרה שלו. לדעתו, "הנוסח הזה מבהיר שהמורשת המשפטית שלנו לא התחילה לפני 70 שנה, אלא לפני 3,000 שנה".
לדבר יהדות
המחלוקת השנייה, שקיבלה זמן מסך רב יותר, נסובה סביב סעיף 7ב, הקובע כי אפשר להקים יישובים לקהילות נפרדות. ההיגיון שלו הוא שהחיים האזרחיים המשותפים לא חייבים לכלול את כל התחומים, ויש מקום לתת לקהילות שונות לשמור על המאפיינים התרבותיים שלהן. רבים בימין התלהבו מהאפשרות לבטל את בג"ץ קעדאן־קציר של אהרן ברק, ולאפשר ליישובים יהודיים למנוע מערבים לרכוש דירות בתחומיהם. לטעמי, הם לא לקחו בחשבון שהחוק הזה יכול להפוך לבומרנג. מה יקרה אם מחר יעתרו תושבי סילוואן לבג"ץ, יטענו שהם שכונה ערבית הרוצה לשמור על מאפייניה התרבותיים, ושאסור ליהודים לרכוש בתים בתחומה? טענת־נגד נוספת הועלתה בידי עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה. לדעתו הסעיף מסוכן, שכן נאמר בו שהמדינה רשאית לאפשר התיישבות נפרדת. הווה אומר, היא לא חייבת לעשות זאת. הסוגיה תגיע לבג"ץ, ושופטיו עלולים להכריע בה לפי כללי הסבירות והמידתיות ולקבוע שהתיישבות נפרדת הגיונית רק כדי לשמור על קבוצות מיעוט, ולכן רק ערבים יכולים לדרוש אותה.
בפועל, מי שהוביל את ההתנגדות הציבורית לסעיף היה הנשיא ריבלין, שאליו הצטרף היועמ"ש אביחי מנדלבליט. ההצהרות ששחררו השניים לתקשורת בתחילת השבוע עוררו ויכוח חריף בוועדה. גם בישראל ביתנו התנגדו לסעיף, בטענה שהוא עלול לפגוע ברוסים חסרי דת. ויניצקי ורוטמן שלפו נוסח חלופי, הקובע כי "מדינת ישראל רואה את עצמה מחויבת להקמתה וביסוסה של התיישבות יהודית צפופה בשטחי ארץ ישראל הנתונים לשליטתה". ויניצקי הסביר שזהו הנוסח שהופיע בכתב המנדט שאושר על ידי חבר הלאומים, ולכן הוא לא יעורר בעיה בזירה הבינלאומית.
הנוסח הזה אמנם איננו מונע מערבים לרכוש בתים ביישובים יהודיים, אך הוא מאפשר מתן עדיפות להקמת יישובים יהודיים חדשים בפריפריה, ולתרום לייהוד הנגב והגליל. המשנה ליועמ"ש רז נזרי אמר שהיועמ"ש ימשוך את התנגדותו אם הנוסח החדש יקודם. נכון למועד כתיבת השורות, ביום רביעי, הסעיף הועבר לדיון במטוסו של ראש הממשלה שהמריא למפגש עם פוטין במוסקבה.
מוקש נוסף היה סעיף 6ב, שקבע כי המדינה תפעל לשימור הזיקה בין יהודי התפוצות לעם היהודי. החרדים חששו שסעיף זה ישמש את הרפורמים בדרישות שונות, ולכן דרשו שהנוסח יהיה 'המדינה תפעל בתפוצות'. כלומר, הסעיף יתייחס רק לפעילות בחו"ל. האופוזיציה מתנגדת בחריפות לסעיף, אולם יש לו רוב בקואליציה.
בחוקי יסוד כל מילה חשובה, ולכן ראוי שנציגי הבית היהודי יתעקשו על מעמד המשפט העברי ועל קידום ההתיישבות היהודית, אך בחוק הזה חשוב מאוד לראות גם את התמונה הגדולה. מתוך כ־190 חוקות בעולם, ב־145 עוגנו השפה, הדגל וההמנון הלאומיים. ישראל חייבת להגדיר את עצמה בחוק כמדינת הלאום של העם היהודי.
יש לדברים משמעות מעשית חשובה. כשנושאים כמו איחוד משפחות פלסטיניות או מסתננים מאפריקה עולים על הפרק, ישראל מביאה לבג"ץ נימוקים ביטחוניים רעועים. היא לא יכולה לומר בפשטות שהדמוגרפיה היהודית חשובה כדי שנישאר מדינת לאום יהודית. במובן הזה, החוק המוצע משנה את התמונה החוקתית. אך מעבר לכך, עיקר חשיבותו הוא במישור ההצהרתי. לפני שאנחנו דורשים מהפלסטינים ומהקהילה הבינלאומית להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, אנחנו עצמנו צריכים להכיר בכך.
