הגינוי הערבי והפלסטיני האחיד להכרזה האמריקנית על ירושלים כבירת ישראל לא הפתיע איש. יו"ר הרשות אבו־מאזן השמיע נאום תגובה ובו קבע כי "ירושלים תישאר לנצח פלסטינית". הוא האשים את ממשל טראמפ בהפרת ההחלטות הבינלאומיות בנוגע לירושלים, והבהיר כי תפקידה של ארה"ב כמתווכת הסתיים. הוא ביקש מחבריו בחמאס לנצל את ההזדמנות כדי לחזק את הפיוס הפנים־פלסטיני, אף שהוא עצמו הכשיל את האפשרות הזאת פעם אחר פעם.
בכירים פלסטינים התריעו מפני אנרכיה וכאוס וכינו את נשיא ארה"ב טראמפ באופן אישי בכינויי גנאי. גם חברי הכנסת הערבים הציגו את הנשיא האמריקני כ"משוגע", "פירומן" ו"ליצן שלא מודע להשלכות מעשיו". האכזבה הפלסטינית ממדינות ערב שלא הצליחו למנוע את ההכרזה מבעוד מועד הייתה גדולה.
מנהיגי ערב המתונים המחזקים את קשריהם עם ישראל, מצאו נושא שבו הם תמימי דעים עם ואויביהם המרים על הציר האיראני. מנהיגי ירדן, מצרים וערב הסעודית, המודעים לכך שירושלים היא נושא נפיץ בקרב אזרחיהם המוסלמים, מיהרו לגנות את המהלך, וכך גם נשיא טורקיה ארדואן.
אולי היה זה הלקח שהם למדו מהמהפכות בעולם הערבי, ומעמיתיהם שלא השכילו להאזין לקול העם ושילמו על כך בחייהם או בכיסאם. השאלה היא האם הציבור הערבי יצא להפגנות־ענק למען ירושלים שעלולות לדחוק את המנהיגים לממש את איומיהם, או שיעדיפו להימנע מפרובוקציה העלולה לגזור עליהם גורל דומה לזה של עיראק, סוריה או לוב. שיחת הטלפון שקיבל המלך הירדני מהנשיא האמריקני והתגובות הקושרות את סעודיה למהלך, יכולים אולי ללמד על עסקה המתנהלת מתחת לרדאר הפלסטיני והישראלי – עסקה שאיננה חושפת מה ישראל תצטרך אולי לשלם בתמורה לאותה הכרזה אמריקנית על ירושלים כבירתה.
במישור הפלסטיני ניכר שינוי משמעותי. בניגוד לשתי האינתיפאדות ולגלי האלימות השונים שהתרגשו על ישראל מהכיוון הפלסטיני, כאשר השטח הכתיב להנהגה את דרכי הפעולה, הפעם אבו־מאזן וחבריו מנסים להוביל באופן רשמי לעימות אלים עם ישראל.
האם הציבור הפלסטיני יילך אחרי קריאתו של אבו־מאזן? אין לכך תשובה ברורה. מה שברור הוא שאבו־מאזן רוצה להמציא את עצמו מחדש. בצִלו של הראיס ערפאת, אבו־מאזן אף פעם לא נהנה מתדמית מפוארת, לא בעולם הערבי ולא בקרב הפלסטינים. טראמפ החזיר אותו לבמה הפוליטית והמדינית, כאשר מדינות ערב כבר חשבו שבגילו המתקדם הוא לא רלוונטי ובזירה הפלסטינית החל קרב הירושה. שיחת הטלפון שבה הזמין אותו לבית הלבן נפחה חיים חדשים בבמנהיג הקשיש.
אבו־מאזן שילם מחיר תדמיתי על שיתוף הפעולה עם ישראל וארה"ב, בתקווה לפריצת דרך מדינית. כעת הוא מבין שהחיבוק האמריקני היה חיבוק דוב. הוא ינסה להשתחרר ממנו, ולמצב עצמו כמנהיג הפלסטיני שמגן על ירושלים.
בניגוד לאירועים בעבר, שבהם הפלסטינים הגיבו באלימות למהלכים ישראליים כמו עליית שרון להר הבית או פתיחת מנהרות הכותל בידי נתניהו, הפעם אבו־מאזן מכריז מלחמה על מהלך אמריקני. התעוזה נובעת מתחושה פלסטינית שאין מה להפסיד, שמהלך קיצוץ התקציב האמריקני בשל המשכורות שהרשות משלמת לאסירים כבר יוצא לפועל ממילא, ושארה"ב לא תהיה עוד מתווכת הוגנת בין ישראל לפלסטינים.
אבו־מאזן נחוש לצייר את הממשל האמריקני של דונלד טראמפ כממשל קולוניאליסטי שנוטל את ירושלים מידי המוסלמים והפלסטינים ומעניק אותה ליהודים.