חוק הקולנוע של מירי רגב נתקל בשבוע החולף בקשיים מהותיים. כפי שתואר פה בעבר, רוב סרטי הקולנוע הישראליים יוצאים לאור במימון שתי קרנות הקולנוע הגדולות. אלה לוטשות עיניים לפסטיבלים בחו"ל ולכן מקדמות סרטי נכבה, כיבוש וטראומות קרב. לסרטים אלו אין כמעט קהל ישראלי, אולם הם גורפים תשואות ומדליות בפסטיבלים היוקרתיים של חובבי ציון באירופה. הקרנות נשלטות בידי אותם אנשים כבר עשורים, ומקדמות בעיקר יוצרים ממדינת תל־אביב.
תקציב הקולנוע עומד על כ־80 מיליון שקלים, וקבוצת לקטורים מדרגת את התסריטים וממליצה לקרנות במי לתמוך. שרת התרבות רגב שכרה חברת ייעוץ בשם 'תפן', כדי שתבדוק ותגיש דו"ח על פעילות קרנות הקולנוע. הנתונים בדו"ח שהוגש מראים כי מטרות התמיכה בקולנוע, כפי שנקבעו בחוק הקולנוע ותקנות התמיכה, בדבר מתן ביטוי למגוון התרבותי של מדינת ישראל – אינן מושגות באופן שבו הקרנות פועלות כיום. יתרה מכך, הבדיקה מעלה חשד כבד לאי־סדרים בפעילות קרנות הקולנוע. בניגוד לכללי מנהל תקין, לא תמיד יש התאמה בין ההמלצות לתמיכות. סרטים הזוכים לניקוד גבוה לא קיבלו מימון ולהפך, מה שמותיר כוח רב בידי מנהלי הקרנות.
חוק הקולנוע החדש אמור לטפל בכמה פרמטרים: להגביר את השקיפות בחלוקת המימון, להסיט משאבים לפריפריה, להקים מאגר לקטורים מגוון יותר, ולהעניק אפשרות ליוצרים לערער בטענות לכשלים פרוצדורליים. המלצה נוספת היא הסטת סכום של 15־20 מיליון שקלים למסלול 'חוכמת ההמונים' – כאשר סרט שיזכה להצלחה בקופות יקבל תוספת מימון רטרואקטיבית. מסלול כזה ייתן עדיפות לסרטים המשקפים את טעמו של הציבור, על חשבון סרטים פוליטיים המכוונים לטעם האמנותי של הלקטורים וגם לתעמולה אנטי־ישראלית בחו"ל.
היוצרים פתחו במלחמת חורמה. 'ידיעות אחרונות' פצח שלשום בקמפיין תחת הכותרת "מירי רגב לא באה לתקן את הקולנוע, היא באה להרוס". גם היועמ"שים נכנסו לתמונה. יועמ"שית משרד התרבות נאבקת בחוק בטענה שהוא מקדם "הלאמה של קרנות הקולנוע הפרטיות". היא שכחה להוסיף שהקרנות ה"פרטיות" הללו חיות מתקציבי משלם המיסים. המשנה ליועמ"ש דינה זילבר הוסיפה לנוסח החוק הסדר ניגוד עניינים מחמיר מאוד, הקובע שכל מי שעשוי להימצא באיזושהי זיקה עם יוצר קולנוע, ייפסל מלכהן במועצת הקולנוע או כלקטור.
אף אחד לא יחלוק על חשיבותה של מניעת שחיתות, אך הניסוח העמום והכוללני של זילבר נותן ליועמ"ש אפשרות לפסול לקטורים רבים באופן לא שקוף ולא שוויוני. בדברי ההסבר של החוק הוסיפו במחלקת ייעוץ וחקיקה סעיף הקובע שמטרתו היא לקדם את חופש הביטוי, במקום להשאיר אותו כחוק שנועד לעודד גיוון וביטוי תרבותי לקהילות השונות בחברה הישראלית. למותר לציין כי טקסט כזה עשוי לסייע לקרנות בעתירות לבג"ץ.
הקרנות עצמן הצליחו לדחוף סעיף שלפיו הלקטורים החדשים ישלטו על 70 אחוזים מהתקציב, אך את השאר הם ימשיכו לנהל באופן חופשי. שלשום הגיע החוק לוועדה, ובמהומה שנוצרה התקפלו נציגי השרה והחליטו לבטל לחלוטין את סעיף 'חוכמת ההמונים', שאמור היה לתגמל יצירה מקומית אותנטית על חשבון קולנוע שבמקרה הטוב לא מעניין את הציבור הישראלי שמשלם עליו, ובמקרה הרע משמש לתעמולה נגד ישראל. הדיון הסתיים ללא תוצאות, ולא ברור אם החוק החדש יקודם במושב הקיץ של הכנסת שעתיד להסתיים בסוף השבוע הבא.
ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: "רפורמת רגב בקולנוע נועדה לממש את המדיניות שאותה מובילה השרה רגב ומטרתה לתת ייצוג ליוצרות ויוצרים מכלל רובדי האוכלוסיה שהודרו במשך שנים מתעשיית הקולנוע ולאפשר להם להשתלב בתעשיה.
"תזכיר החוק שנמצא בהליך חקיקה יביא בשורות משמעויות לציבור מהפריפריה מיהודה ושומרון ומהסקטורים השונים שעד היום התקשו להשתלב בתעשיית הקולנוע וקולם לא נשמע.
"לראשונה תינתן זכות ליוצרים שסורבו על ידי הקרנות לערער בפני מועצת הקולנוע, שהיא גוף מייעץ לשרה וחבריה ממונים על ידה. למועצה ניתן מעמד וסמכות לבדוק תלונות לגבי התנהלות הקרנות בכל תהליך הדיון בבקשות שמוגשות לקבלת תמיכה.
"על פי הנחיית השרה התזכיר ישקף את סדרי העדיפויות החדשים ובמרכזו תקציבים מוגדלים לקולנוע חברתי, וכן לראשונה תקציב משמעותי לקרנות אזוריות שיביאו לידי ביטוי את הכוחות היוצרים בפריפריה וביו"ש.
"הרפורמה בחוק הקולנוע מגובה בתקציב של 15־20 אחוז מתקציב הקולנוע שיופנה לקולנוע הזוכה לאהדת הקהל במסלול עוקף קרנות שיבוסס על 'אהדת ההמונים' – מסלול שהציבור הוא הלקטור".
