ביום שני האחרון הגיע דוד ביטן לכנסת. זה לא היה אותו ביטן שאנחנו מכירים, שהסתובב במסדרונות מוקף חבורת מעריצים, וניהל את ענייני הקואליציה בקול גדול. ביטן עבר בשקט בין השולחנות במזנון חברי הכנסת, זכה לחיבוק תומך פה ושם, חבר כנסת מהעבודה אפילו שלח את ילדיו להצטלם איתו. קשה לומר שהוא התעודד מול המחוות. ביטן נראה שפוף, הבטיח בקול רפה ש"יהיה בסדר", ומיהר לעזוב את המקום.
שרים וחברי כנסת בליכוד דאגו לעשות את חשבון הרווח וההפסד של ביטן. מה שהם אומרים בסתר, הם לא יעזו לומר בגלוי. ביטן משלם מחיר כבד על הנאמנות העיוורת שלו לראש הממשלה נתניהו. היום נתניהו לא מתייחס אליו. סר חִנו. הזמנים התחלפו. בקיץ התקשרה לשכת נתניהו לביטן והוא התייצב להגן על ראש הממשלה בכל נושא בעייתי. בחורף הלשכה דממה. לא נאה לראש הממשלה להסתופף בצלו של מי שנחקר בתיקי שוחד ומרמה כבדים. הקו נותק.
ביום רביעי בערב ביקש ביטן מראש הממשלה שישחרר אותו מתפקיד יו"ר הקואליציה. בלשכת נתניהו מחפשים בינתיים בכירים אחרים שיגנו על ראש הממשלה, בעיקר אחרי המתקפה האחרונה שלו על המשטרה. לא כולם נענים לבקשה, איש איש מסיבותיו. אולי הם לא רוצים להיות ביטן ב'. אחד השרים שסירב השבוע לעלות לשידור זכה לתגובה קשה. "בפריימריז אתה תמצא את עצמך הרבה אחרי דוד אמסלם", הבטיחו לו יועצי נתניהו.
חבר הכנסת אמסלם יחליף את ביטן. ביום שני הוא השווה את נתניהו ליוסף הצדיק שנזרק לבור וטען כי "הורגים אותו", אולי זה עזר לו לקבל את המינוי. חברו ביטן יכול בינתיים רק להשקיף בצער על מעשיו בשנה האחרונה. נקודת המפנה הייתה כנראה אחרי כנס התמיכה המרשים שארגן ביטן לנתניהו באוגוסט האחרון בגני התערוכה. באירוע ההוא תקף נתניהו את התקשורת ואת השמאל באותן מילים שבהן הוא מתנפל עליהם היום. ביטן עצמו זכה באירוע בכבוד מלכים ולחיבוק אדיר מראש הממשלה.
העמיתים בליכוד טוענים כי דווקא אז איבד ביטן את הפרופורציות, החל לתקוף את המשטרה ואת המפכ"ל, קידם את חוק ההמלצות ואת החוק הצרפתי, ובעצם חשף את עצמו למערכות אוכפות חוק שאין לו סיכוי מולן. החקירה נגד ביטן שנראית יסודית ורצינית, הפכה אותו לשבר כלי. הוא נעדר מכנס התמיכה בראש הממשלה בכפר המכבייה שלשום. אילולא החקירה, כמובן שביטן היה השושבין הראשי של האירוע.
נראה שהחקירה הזאת הרסה לו את הקריירה, אבל שינתה גם את הלך הרוחות בציבור הכללי, ולאחרונה גם בימין. זו הייתה חקירה אחת יותר מדי, שהצטרפה לעשרות פרשיות פליליות בממסד הציבורי, ולחוקים שנועדו להגן על פוליטיקאים פורעי חוק וסדר. עיתונאים ופובליציסטים ימנים בכירים הבינו כי השמאל הולך ומצטייר לפתע כמגן השחיתות מול הימין שמחולל אותה. חגי סגל, ישראל הראל, נדב העצני, יועז הנדל ואחרים פרסמו שורת מאמרים חשובה שבאה להציל את הימין מהסחף הזה.
הנדל, שיכול לרשום לזכותו את אחד המאבקים הערכיים שגם עלו לו במשרתו במשרד ראש הממשלה – קרא לציבור אנשי הימין לצאת להפגנה במוצאי שבת בכיכר ציון נגד השחיתות הממוסדת. זהו מהלך מאתגר. מי שיבוא להפגנה החשובה הזאת ייחשב כמי שמתנגד לראש הממשלה נתניהו, וזו לא הכוונה. השאלה היא אם אפשר לעשות את ההבחנה בין תיק המתנות של נתניהו, שלא נראה חמור במיוחד, ובין השחיתות הנוראה שמתפשטת על פני מוסדות, מפלגות, עיריות וארגונים שבהם מונח הכסף הציבורי.
ההערכה שלי היא שההפגנה בכיכר ציון לא תקהיל המונים, אבל כל מי שיגיע עשוי לתרום למאבק החברתי החשוב נגד הסיאוב הגדול, שחייב לחצות מחנות פוליטיים.
הכדור אצל מנדלבליט
ראש הממשלה נתניהו אינו מקל על היוזמה הזאת שבאה מימין. בנאום בכפר המכביה הוא בעט במשטרת ישראל, שעליה דווקא צריך לשמור. מעולם לא היה כאן ראש ממשלה שעשה כך צחוק מהמשטרה, הפך אותה לפוליטית וחורשת רע, הרס את הלגיטימציה שלה בעיני הציבור והפך אותה לאשפה, בדיוק כמו רוב ההמלצות שלה. מה צריך לחשוב עכשיו נהג שנוסע על 160 קמ"ש בכביש החוף, או צעיר שמתפרע במועדון לילה, אחרי הדה־לגיטימציה שנתניהו עושה למשטרה? איך הם יתייחסו לשוטרים במדים שמבקשים מהם תעודות, אם ההמלצות שלהם אינן שוות כלום?
נתניהו לא בהכרח חשב על זה. מה שמעניין אותו הוא חלוקת התפקידים בין המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה, והמהלך הפוליטי הקרוב לקראת ההמלצות החמורות המסתמנות היום. נתניהו יודע כי היועץ אביחי מנדלבליט הוא שיכריע את גורלו הפוליטי. בניגוד לכל הדמויות האחרות בשטח, נתניהו היה בסרט הזה ועבר את הכול בגלגולים קודמים. פעמיים המליצה המשטרה להעמיד אותו לדין באשמות חמורות. פעמיים הופיעו פרשנים ועיתונאים חמורי סבר ודיווחו על המלצות המשטרה הקשות. פעמיים התערב היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, אליקים רובינשטיין, והסתפק בדו"ח ציבורי חמור שגם הוא נזרק בסוף לפח הציבורי.
הפרשה הראשונה הייתה בראון־חברון (1996) והשנייה סיפור המתנות (1999). נתניהו מתכונן היום להמלצות בפרשה השלישית ומכין את הקרקע המשפטית והפוליטית. הוא תוקף את המשטרה לאורך החודשים האחרונים, יחד עם התקשורת והשמאל, אבל נזהר מאוד בכבודם של היועץ מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן. נתניהו היה כמובן שמח לשחזר את האירועים הקודמים ולהסתפק בדו"ח ציבורי במקום כתב אישום. בכל מקרה, מדובר בתהליך ארוך, ויש שרים שבטוחים כי אחרי המלצות המשטרה ייזום נתניהו בחירות חדשות.
כך או כך, ביום שלישי בכפר המכבייה סגר נתניהו את הקצוות הפוליטיים. ראש הממשלה הבטיח לעצמו יציבות קואליציונית מול המלצות המשטרה שיוגשו בשבועות הקרובים. נתניהו ביסס מאחוריו את הליכוד ואת השותפים הפוליטיים. הוא חיסל בהבל פיו את המלצות המשטרה והסביר שאין להן שום משמעות, ואין שום סיבה להדיח ראש ממשלה או לפרק את הקואליציה על המלצות שימצאו כנראה את דרכן לסלסלה.
"משטרה לא קונבנציונלית"
מה כן יקרה? ביום שבו יפרצו המלצות המשטרה לחלל האוויר יחל מרוץ בין הקואליציה לאופוזיציה, שילווה בידי מקהלה גדולה של עיתונאים שיזמרו בעד ונגד עם קציני משטרה בהווה ובעבר. כל אחד ינסה להקצין ולמתן, בהתאם לאינטרס המקצועי או הפוליטי שלו. שאלת המפתח היא אם במשטרה יקשרו לנתניהו גם עבירות של שוחד שיחמירו את התיק ויחריפו את הדיון. מה שבטוח, נתניהו יוכל למצוא לו מליצי יושר בקרב חברי המרכז השרופים שיצאו שלשום מחויכים מכפר המכבייה. דיברתי עם גילי מזרחי מרחובות, שאותו אני מכיר שנים, והוא נחשב בעיניי מייצג נאמן של הלך הרוחות.
"אני לא מסכים עם כל מה שנתניהו אמר, אבל אני מבין אותו ואעמוד לצדו לאורך כל הדרך", הבטיח מזרחי. "הוא מנהל מלחמה לא קונבנציונלית, כי המשטרה לא קונבנציונלית. אתה רואה את ראשי אגף החקירות ומבין שכולם פוליטיים. משה מזרחי הצטרף למפלגת העבודה, יואב סגלוביץ הלך ליש עתיד, ומני יצחקי עומד לפרוש ובטח תמצא אותו באופוזיציה. אתה רואה אותם רודפים את נתניהו בכל העולם, בימים שיש פה כנופיות פשע, סחיטת דמי חסות, טרור חקלאי ותאונות דרכים. עושים דווקא אחריו מסע ציד. בגלל זה אני אסלח לו גם אם לקח סיגרים, ונתן בתמורה דרכון", סיכם מזרחי.
"ואיך אתה מתייחס למפגינים נגד השחיתות מהימין?", שאלתי. "כמו לליכודניקים החדשים. כמו לאנשים מהימין הקיצוני שפירקו את ממשלת שמיר והעלו את יצחק רבין. מבחינתי אלה הם פושעי אוסלו", ענה מזרחי.