לחשוף את החיבור: הלקח שלמדתי כרב מהמפגש עם נועה קירל

רבים נוהגים להיות ערים בליל שבועות וללמוד תורה. שאל אותי נער: האם באמת כדאי לעשות כך? הרי הלימוד בלילה עלול להיות מעייף ואולי פחות יעיל!

למנהג הזה ניתנו טעמים ונימוקים שונים. המדרש מספר שעם ישראל ישן בלילה שלפני קבלת התורה, וה' היה צריך להעירם בקולות וברקים. שנים רבות לאחר מכן התלונן על כך ישעיהו הנביא: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה". בעל "מגן אברהם", מפרשני ה"שולחן ערוך", מסביר את המנהג להיות ערים בליל שבועות בכך שעם ישראל לא קם לקראת מתן תורה, ולכן אנחנו מנסים לתקן זאת וללמוד כל הלילה. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הידוע כ"סנגורן של ישראל", הסביר שעם ישראל ישן לא מתוך עצלות חלילה, אלא כדי לקבל כוחות לקראת קבלת התורה. למרות זאת, רבים לומדים בלילה או לפחות חלק ממנו.

האם אכן עדיף ללמוד תורה בלילה, למרות העייפות, או שאולי מוטב ללמוד ביום, מתוך כוחות וערנות? מדברי המקובלים עולה שיש ערך מיוחד בלימוד תורה בליל שבועות. הם מתבססים על המשנה בסוף מסכת תענית, המתארת את חג השבועות כיום הנישואים בין כנסת ישראל לקב"ה: "ביום חתונתו – זה מתן תורה". עם ישראל לומד כל הלילה, ובכך מתחבר עם ה'. החתן מתחבר עם הכלה.

נראה שיש כאן עיקרון חשוב. לעיתים המגמה, המטרה והחלום, חשובים יותר מהיקף הלימוד בפועל. בליל שבועות אנו לומדים לא רק בשביל ההיבט הכמותי של הלימוד, אלא כדי לבטא את החיבור והתשוקה לתורה.

מובן שאם האדם לא לומד כלל, אין טעם להישאר ער. מי שהגיע לרמת עייפות כזו, עדיף שיחזור לביתו וילך לישון. על כגון דא כבר נאמר "הולך בטל כישן דמי [דומה]". אולם מי שמצליח ללמוד כמה שעות בלילה, ואולי אף כל הלילה, מביע בכך את החיבור המיוחד שלו לתורה, ומבטא את התשוקה, החלום והשאיפה להיות קשור לתורה. גם מי שאינו לומד בליל שבועות, ינסה לחוש את החיבור שלו לתורה ואת התפקיד שהתורה ממלאת בחייו. מי שהתורה מרכזית בחייו, יודע להאיר אותם בתורה. לימוד תורה, קיום מצוות ועולם ההלכה ינווטו אותו בכל מקום.

במדרש, ובעקבותיו בסיפורים חסידיים (בסגנון מעט שונה), מובא משל על מלך שאמר לשני אנשים לשפוך מים לבור. הם החלו לעשות זאת, אולם, לפתע ראו שיש חור בבור. האחד הפסיק למלא, והשני המשיך. חזר המלך וראה שהאחד הפסיק לשפוך מים לבור. שאל אותו המלך: "מדוע אינך שופך מים לבור?". הסביר לו האיש שיש חור בבור. ענה לו המלך: "שוטה, רציתי שתשפוך מים כדי לנקות את דפנות הבור".

התורה אמורה להשפיע עלינו, "לנקות" את גופנו ונשמתנו, לשנות אותנו, להפוך אותנו לאנשים טובים וערכיים יותר, לבעלי מידות טובות ויראת שמיים. השפעתה צריכה להביא אותנו לדיבור נעים ומכובד, גם עם אלו שאנחנו חולקים עליהם. אדם המלא בתורה מדבר בנעימות, מקשיב ומכבד, גם אם הוא חושב הפוך מחברו.

אומנם ישנן מחלוקות לא פשוטות, אבל עלינו לזכור כל העת: אנו משפחה אחת. דווקא כשהדעות חלוקות, באה לידי מבחן האחדות האמיתית

אומנם ישנן מחלוקות לא פשוטות במציאות שלנו, אבל עלינו לזכור כל העת: אנחנו משפחה אחת. כאשר ישנו ויכוח במשפחה, מנסים לבנות ולאהוב גם כשהדעות חלוקות. אדרבה, דווקא כאשר הדעות חלוקות, באה לידי מבחן האחדות האמיתית. אחדות שאיננה נובעת רק ממחשבות משותפות אלא מחיבור פנימי עמוק, חיבור של עם שאלפי שנים שותף לשמחות ולאסונות. חיבור של עם ה', עם סגולה.

החיבור שלנו לתורה צריך גם להזכיר לנו שקבלת התורה במעמד הר סיני התאפשרה רק בזכות החיבור של כל עם ישראל, כפי שחז"ל ביארו שעם ישראל היה "כאיש אחד בלב אחד". כפי שאמר רבי שמעון בר יוחאי, שאפילו אם הייתה חסרה נשמה אחת לא היינו זוכים לגילוי שכינה ולקבלת התורה. צריך לזכור זאת גם כיום: רק ביחד, באהבה גדולה של כל עם ישראל, נוכל להגיע לחיבור אמיתי לתורה.

לאחרונה התפרסם מפגש שהתקיים במטוס ביני ובין נועה קירל, כאשר חזרתי מביקור קצר באנגליה שבמהלכו מסרתי 13 שיעורים. הודעה תמימה ששלחתי בקבוצה המשפחתית, הועלתה (ללא ידיעתנו) על ידי חברה של בתי לסטטוס בווטסאפ. תוך שעות ספורות כל מדינת ישראל ידעה מכך, ומיד לאחר מכן הדברים זכו לתפוצה עולמית, וברוך ה' בצורה חיובית. כיצד קרה הדבר? מדוע מיזמים הרבה יותר חשובים שאני זוכה להוביל, בתורה ובחסד, לא מקבלים תפוצה כזו מהירה?

אנשים שלחו לי מאות הודעות (לצערי הספקתי לקרוא רק את חלקן), ומתוכן זיהיתי כמה סיבות לתפוצה המהירה. בין השאר אנשים הופתעו מרב שלא מזהה את נועה קירל ואף לא מודע לזכייתה במקום השלישי באירוויזיון, גילו צדדים חדשים אצל נועה קירל ובהם החיבור שלה לתורה ולסבא שלה שהיה רב, ועוד. אולם יותר מכול ראיתי שעצם החיבור של אנשים שונים בעם ישראל עושה לאנשים טוב. בתוך כל המחלוקות, פתאום ראו חיבור טבעי ופשוט שמוציא דברים טובים. אני מאמין שחיבורים כאלה הם הדבר האמיתי והטבעי בעם ישראל. המחלוקות וההפגנות אינן מצביעות על מהותו של עם ישראל. עם ישראל במהותו הוא מחובר ואוהב, בוודאי אצל הרוב המוחלט. באהבה גדולה נצליח לחשוף חיבור זה.

שנזכה בעזרת ה' ללמוד תורה מתוך עומק ומתוך שמחה, ולהתחבר בלימוד לאהבת תורה, ליראת שמיים ולאהבת ישראל.

הכותב הוא רב אזורי גוש עציון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב