במאמר מצוטטים עמיתיי ד"ר חגי משגב וד"ר דניאל ויינשטוב בנוגע למאמרנו החדש על כתובת הר עיבל, שפורסם בכתב העת המכוון Heritage Science (Springer Nature Publishers).
משגב מתחיל בביקורת על כך שללוחית אין הקשר ארכיאולוגי. זוהי אמירה לא נכונה ולא הוגנת, שכן מקורו של חומר התכולה מוסבר בבירור במאמרו של סקוט סטריפלינג, שמתאר שבהתבסס על תיאוריו של זרטל עצמו, שהתכולה המסוימת הזו הגיעה מהחלק העתיק ביותר של המזבח.
הקמע מהר עיבל הוא מכה למכחישי המקרא
לפי ויינשטוב, אין אותיות בחריטה הפנימית בניגוד לטענותינו המבוססות על הסריקות הטומוגרפיות שבוצעו על ידי המדענים הצ'כים של אוניברסיטת פראג בהנהגתו של שותפנו למאמר- ד"ר דניאל ואווריק.
בנוסף להיותי אחד מכותבי המאמר, הייתי גם אחד מהמבקרים החריפים ביותר של עבודתנו, בתור אפיגרף (בדיוק כמו משגב ו-וינשטוב), יש לי ניסיון רב שנים בעבודה עם חפצים עתיקים קטנים כתובים, במיוחד חותמים עתיקים ובולות מישראל וירדן. כתבתי את הדוקטורט והפוסט-דוקטורט שלי על נושא זה. עם זאת, עשיתי בנוסף גם מחקר מעמיק של כתבים פרוטו-אלפביתיים (במיוחד פרוטו-סינאיים) וכרגע אני מפקח על עבודת מחקר של סטודנט ישראלי לאפיגרפיה עתיקה.
בעוד שמחקר אפיגרפי של חותמים ואוסטריקונים מתקופת מלכות ישראל ויהודה חושף בעיקר כתובות מסודרות בקפידה לכיוון אחד (כלומר, מימין לשמאל), המצב שונה עם הכתובות העתיקות והפרוטו-אלפביתית יותר מתקופת הברונזה התיכונה, במיוחד אלה מסיני. אבל אפילו הכתובות מהמאה ה-10 לפני הספירה, עדיין יכולות להיות קשות לפירוש, כפי שהראו כתובות הפיתוס של חירבות קייאפה והאופל (פירושו האחרון של ויינשטוב עצמו על כתובת הפיתוס נחקר על ידי מומחים). בסרבית אל-ח'דים (בין היתר), כיוון הכתיבה משתנה משמאל לימין, מימין לשמאל או בשיטת ה'בוסטרופדון' (כלומר, "איך שהשור חורש"), אפילו בתוך אותה הכתובת היחידה. מצב זה הוצג לאחרונה על ידי האגיפטולוג פרופסור לודוויג מורנץ מאוניברסיטת בון בספרו המצוין בנושא (הוא ללא ספק המומחה המוביל לכתובות פרוטו-סינאיות), וכן על ידי מומחים נוספים בתחום, כגון אהרון ווילסון-רייט ומייקל בר-רון. יתרה מכך, אנו מאמינים שלוחית העופרת הוא דפיקסיו (לוחית קללה) וכי הכתובות שלו מעולם לא נועדו להיקרא על ידי בני אדם. הלוחית היא חפץ מיסטי-קסום, הממוקם לצד המזבח ונועד להיראות רק על ידי העולם הרוחני.
למרות שאני לא בהכרח מקבל את כל האותיות שפרופסור רשון גליל מזהה בחלק B הפנימי (שלא לדבר על המבנה הספרותי המורכב שהוא מציע), אבל אני כן רואה אותיות, הן בחלק הפנימי והן בחלק החיצוני של הלוח. דו"ח טכני על החלק החיצוני (שאת כיתובו אני מחשיב כמפתח להבנת הכיתוב הפנימי) יפורסם במאמר השני שלנו על הלוחית, שנמצא כעת בהכנה. לכן, למרות שאני מודה שמספר "אותיות" בחלק הפנימי של הלוחית עשויות בהחלט להיות פסים או סדקים בעופרת (במיוחד בקפל המרכזי), קשה להטיל ספק בקיומן של אותיות שם. כמה יש? את זה עדיין קשה לומר. יתרה מכך, האפיגרפית בצוות הצ'כי, פרופסור דניאלה אורבנובה (מתמחה בלוחות קללה רומיות ושל ימי הביניים בעזרת תמונות סרוקות) הבחינה באותיות בפנים, אך לא הצליחה לזהות אותן, כיוון שאינה יודעת כתב עברי וכנעני עתיק. זה היה עוד לפני שלגליל ולי הזדמן לראות את הסריקות. יש לנו כאן מלומדת עם ניסיון של מספר שנים בפירוש כתובות עופרת סרוקות. מדוע קולגות כמו משגב ו-וינשטוב חושבים שהם יודעים טוב יותר? נכון, גליל ואני היינו חסרי ניסיון כשהתחלנו עם הסריקות, אבל עברנו הכשרה מקצועית על ידי צוות פראג כדי לפענח את הסריקות. למדנו את הסריקות במשך מספר חודשים.
למרות שגליל הגזים עם טענת 48 האותיות הפנימיות, מה שחשוב הוא שגם אנחנו הבחנו באותיות והסכמנו שאפשר לראות את השם האלוהי יחד עם הפעלים 'ארור' ו'תמות. עד כה, כולנו עבדנו רק עם חפצים ארכאולוגיים אמיתיים, שבהם יכולנו לגעת, לחקור תחת מיקרוסקופ וכו'. טיפלתי ממש במאות בולות וחותמות ב-25 השנים האחרונות ותמיד לא אהבתי לעבוד עם תמונות בלבד, שכן שיטה זו תמיד הרגישה כמתודולוגיה גרועה. ואני עדיין מאמין כך. אולם כאן לא הייתה לנו ברירה אלא ללמוד את החלק הפנימי באמצעות סריקות טומוגרפיות, שכן הלוחית עצמה אינה ניתנת לפתיחה. לכן אולי לעולם לא נדע כמה חתכים הם למעשה רצועות ואילו הן אותיות אמיתיות. נדרשת זהירות רבה.
למרות זאת, אף אחד מהמבקרים לא למד את הסריקות הטומוגרפיות (אותם נעשה נגישים בקרוב) או למד את החומר הזה במשך חודשים רבים, כפי שעשינו אנחנו. אבל כפי שציינתי שוב ושוב, המצב שונה עם הכיתוב החיצוני או הפנימי של הלוח, שם יש לנו אותיות, לא הרבה מהן, אבל הן קיימות. ושוב, גם כאן אנו מוצאים את השם האלוהי, הפעלים 'ארור' ו'תמות'. מדדנו את החתכים, והם ברוחב שווה. עם עדויות של שימוש בכלי עבודה (למעט אלו שחלודים מדי) והרוחב השווה של החתכים, הדבר המוכיח בבירור שהם מעשה ידי אדם. כי איך האותיות האלה (אלא אם הן סמלים פשוטים, דבר שאני מפקפק בו) יכולות להיות רק סדקים? חובת ההוכחה היא אפוא לחלוטין על מבקרינו להוכיח את ההיפך.
