לוין הסכים להקפאת הרפורמה רק כשלא נותרה ברירה, אחרי ליל הבלהות בעקבות פיטורי יואב גלנט. המשק הושבת, הכבישים בערו, הלחץ הכלכלי והבינלאומי החריף והקואליציה התנדנדה. כעת הוא מבקש לנצל את היציבות שהעניק התקציב כדי לקדם את העליונה שבמטרותיו. איום ההתפטרות שלו שוב מושמע בידי שליחיו, ובסביבת נתניהו אפילו הזמינו סקר שיבדוק את ההשפעה של פיטורי לוין או התפטרותו. התשובה הכואבת הייתה אובדן של כחמישה מנדטים מבסיס המצביעים של הליכוד, ולצידה ההבנה שאם לוין בחוץ, גם סמוטריץ' ובן־גביר יתקשו לתמוך ברפורמה־לייט. נתניהו נערך אפוא למסעות מדיניים כשבדרכו מכשול בדמות שר המשפטים שלו. רק פריצת דרך בשיחות בבית הנשיא בירושלים תפלס לו את הדרך לבית הלבן.
את הממשלה מאתגרת לא האופוזיציה שבמליאה, אלא ברחובות. הח"כים במחנה השמאל־מרכז נכנעו כמעט ללא קרב. מרתון הצבעות ידוע מראש עם פער של שמונה קולות אינו דומה לליל הצבעות על חודו של קול, שבו כל טעות של ח"כ עייף או שביתה איטלקית של ח"כ מריר נושאים פוטנציאל להישג אופוזיציוני. אפילו על הפיליבסטר הם ויתרו. האדישות שלהם לא דומה לאנרגיה הלוחמנית של כמה אלפי מפגינים שהתקבצו מחוץ לכנסת. אלה כבר הוכיחו שביכולתם להרעיד את המדינה ואת הממשלה, אך כעת הם מחפשים מחדש את דרכם המבצעית, ונתניהו נחוש לא לסייע להם למצוא אותה. מלבד הרפורמה, חוק הגיוס ממתין על השולחן. מבין שלל נושאי המשנה שהמחאה נודדת ביניהם הוא מסתמן כבעל המשקל הכבד ביותר, אבל אותו יהיה קשה יותר לדחות. אם ללמוד מהתנהלותם השבוע, ספק אם החרדים ישכילו להנמיך את הלהבות.
משבר התקציב מול אגודת ישראל נפתר כצפוי, אבל יש מה ללמוד מהדרך לשם: במקום 630 מיליון הם קיבלו 250 מיליון. מבין שלוש הדרישות שהציבו – הכוללים, הישיבות ומוסדות הפטור – גולדקנופף וחבריו העדיפו את הכסף לאברכים: מענק מזומן של כ־2,500 שקלים, שיעבור בעוד שבוע ליותר מ־100 אלף בתי אב חרדיים. הם מקפידים למתג אותו כ"מענק גולדקנופף", ובטוחים שהסכום ייזקף לפופולריות של יו"ר המפלגה החדש, על חשבון גפני. המקור התקציבי, אגב, לא קיים. מדינת ישראל החליטה רשמית לגלגל גמ"חים: הכסף עובר בינתיים על חשבון התמיכות לאברכים בסוף השנה, ובעוד כמה חודשים יפצו עליו מעודפי תקציב של אגודת ישראל, "ככל שיהיו". ואם לא יהיו, כבר נמצא מאיפה לגלגל.
בן־גביר, שנשאר אחרון בתור, למד את השיטה מהחרדים ושכלל אותה. לו אין מועצת גדולי תורה, ולכן האיום בהפלת התקציב והממשלה היה מגוחך. לפגישה עם נתניהו הוא בא עם איום מרוכך ולכן מסוכן בהרבה: הוא לא יצביע נגד התקציב, אלא יתמוך בהסתייגויות האופוזיציה שנוגעות לנגב ולגליל, ואולי גם יוסיף כמה הסתייגויות משלו. נתניהו הבין מיד את המשמעות והתקשר לסמוטריץ', שר האוצר שנשבע לא לפרוץ את מסגרת התקציב.
המשא ומתן היה קצר וענייני. בן־גביר דחה את הצעת הפתיחה לתוספת של 100 מיליון שקלים, וסירב גם להסתפק ב־250 מיליון שיגיעו על חשבון עודפי תקציב של מפלגתו. הסיכום הסופי היה מרחיק לכת מזה של יהדות התורה: 250 מיליון מיתרות התקציב של כל משרדי הממשלה, ואם לא יהיו כאלו – קיצוץ רוחבי. החשבון הפתוח מערב המבצע בעזה שולם במזומן.
אתגר התקציב מאחורי סמוטריץ', ואת הקיץ הוא יבלה בסוגיה הכי מגזרית שיש: בחירת הרב הראשי. בש"ס עדיין לא ברור כיצד יוכרעו הבחירות הפנימיות בין אחיו של אריה דרעי לבנו של הרב עובדיה, אבל את סוגיית מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב האשכנזי מנסים לפתור בדרך חסרת תקדים – ועדת רבנים בראשות הרב יעקב אריאל תבחר מועמד בניסיון למנוע פיצול בקולות הסרוגים. בבחירות הקודמות, בתשע"ג, הפיצול הזה מסר את הניצחון בידי הרב דוד לאו.
בינתיים סמוטריץ' הודף את הלחץ הכבד לשינוי החוק באופן שיאפשר לראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, להתמודד אף שעבר את גיל שבעים, מה שמשאיר את הרב מיכה הלוי בעמדת יתרון. נשיאות ועדת הרבנים תכלול גם את הרב זלמן מלמד ואת הרב דב ליאור, ובהנהלה יהיו גם הרב דוד דודקביץ' מיצהר והרב אליהו בלומנצוויג מירוחם, בניסיון ליצור קונצנזוס ציוני־דתי, אם עוד קיים כזה.
מלבד הרב הלוי צפויים להתמודד גם הרב אליעזר איגרא, דיין בבית הדין הגדול, והרב מאיר כהנא, אב בית הדין באשקלון וראש נציגות הדיינים הארצית. התנאי היחיד של הוועדה הוא התחייבות שכל מי שניגש אליה לא יתמודד אם יפסיד. אלא שההחלטה על זהות המועמד מטעמה תשפיע כנראה על מי שלא מתכוונים לפנות לוועדה מלכתחילה – אלה מהצד החרדי, כמו הרב משה חיים לאו, אבל גם מהצד הליברלי, כמו הרב דוד סתיו מארגון צהר. אם ייבחר הרב הלוי, הנחשב מקורב לחוגי הר המור, ההערכה היא שהרב סתיו יתמודד כדי להציב חלופה ליברלית. כהנא, שהיה תלמיד בישיבת קרית שמונה ור"מ בירוחם במשך עשור (וגם קצין חי"ר, מ"פ במילואים וכיום סא"ל בפיקוד העורף) יהיה מקובל גם עליו. במובן מסוים, אפילו בלי שהוזמן, גם הרב סתיו הוא חלק מהוועדה.
