חוק ההסדרים ותקציב המדינה עברו במליאת הכנסת ובכך אפשר להגיד שנרגעו הרוחות בקואליציה והושגה יציבות פוליטית לפחות לזמן הקרוב. קל לראות את השמחה של חברי הקואליציה בדיווחים הרבים ברשתות על העברת התקציב. ועכשיו נשאלת השאלה, האם יש על מה לשמוח? מעבר לשאלה הפוליטית, התקציב וחוק ההסדרים הם בין הדברים המשפיעים ביותר על כלכלת מדינה ישראל ובטור זה אנסה לנתח אותם, מנקודת המבט שלי שהיא ימנית כלכלית ומדינית.
מסגרת התקציב והשינויים בו
ראשית נתייחס למסגרת התקציב, או בעצם לשאלה כמה כסף הקואליציה אישרה למדינה להוציא בכל שנה בשנים 2023-2024. מסגרת התקציב היא זו שקובעת בסופו של דבר את הגרעון של המדינה (אם ההוצאות המדינה גבוהות מהכנסותיה ממיסים) והגרעון מצטבר לחוב הלאומי של מדינת ישראל. חוב נמוך משקף יציבות פיננסית לאומית ולכן חשוב שהתקציב יהיה שמרני ולא בזבזני. מהבחינה הזו, התקציב עומד בדרישות, יעד הגרעון בתקציב שאושר נמוך מאוד, סביב אחוז אחד בלבד. במשרד האוצר העריכו שההכנסות השנה יהיו נמוכות מבחינה ריאלית לעומת שנת 2022, ואפילו שתחזית הצמיחה של המשק ככל הנראה גבוהה מהצמיחה בפועל, וההכנסות נמוכות אפילו מהערכות האוצר השמרניות, סביר שהגירעון יהיה סביב שני אחוזים וגם זה לא נחשב גרעון גבוה.
זה אולי נשמע טריוויאלי, ואכן בעולם נטול לחצים פוליטיים ופופוליזם תקציב שמרני זה הדבר ההגיוני והמתבקש. אך כל מי שהיה בזמן האחרון בישראל יודע כמה הבטחות פוזרו בזמן הבחירות, וחשוב עוד יותר מכך, כמה הבטחות נחתמו בהסכמים הקואליציוניים.
אם היינו מנתחים את עלות ההסכמים הקואליציוניים היינו מגיעים לסכומים של עשרות רבות של מיליארדים. החל מחינוך חינם שהיה יכול לעלות לבדו כ-20 מיליארד והסתכם במיליארדים ספורים בתכנית שאפשרה לפוליטיקאים לרדת מהעץ מבלי להוציא כל כך הרבה. דרך הסכמים לתקציבים של עשרות מיליארדים למשטרה שהסתכמו גם הן במיליארדים ספורים. הבטחות אחרות מומשו והדבר מתבטא בסופו של דבר בכ-7 מיליארד כל שנה בשנים 2023-2024, אך מדובר בהוצאה נמוכה בסדר גודל ממה שהיה יכול להיות. הלחצים לשבירת מסגרת התקציב היו רבים, אפילו מצד הליכוד, ולמרות זאת התקציב לא פורץ את מסגרת הגרעון הסביר.
אך המסגרת לבדה אינה הכל וגם למספרים בתוך התקציב יש משמעות. רוב השינויים המשמעותיים נמצאים בהסכמים הקואליציוניים אך לא רק. כך למשל, חלק גדול תקציב משרד התחבורה לסלילת כבישים מוקדש למועצות האזוריות ביו"ש. הדבר אולי מרגיז אנשי שמאל אבל כדאי לציין שרבים מכבישי יו"ש הם כבישים אדומים שכמות התאונות הקשות בהם גבוהה ביותר. שיפור התשתיות ביו"ש משרת לא רק את הישראלים אלא גם את הפלסטינים וגם החיים שלהם ישתפרו בשל כך.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הצליח לדאוג לתקציב נוסף עבור המשטרה והשב"ס מעבר לגידול הרגיל של המשרד. מאות מיליונים מהתקציב מיועד להעלאת המשכורות של השוטרים, וככל הנראה החלק הארי ילך לדרגות הזוטרות, ובהתחשב במשבר כח האדם במשטרה יש לברך על תוספת זו. זה אמנם לא בסכומים שדרשו בתחילה, אך זה מחזיר אותנו למסגרת התקציב ולצמיחה הנמוכה מהצפוי ולכן ניתן להבין למה לא היה אפשרי לחלק כסף כפי שרק דרשו. חלק נוסף נועד להקמת המשמר הלאומי, שבסופו של דבר לא יהיה 'צבא פרטי של בן גביר' כפי שהזהירו, גם אם לשר הממונה יהיו יותר סמכויות עליו מאשר על המשטרה. בהתחשב באירועים שקרו ב'שומר החומות' וחוסר היכולת של המשטרה להגיב לכל האירועים כמו שצריך, יש למהלך זה פוטנציאל חיובי למרות יחסי הציבור הגרועים.
בנוסף אורית סטרוק וחברי קואליציה נוספים קיבלו תקציבים מרובים להוצאה על פיתוח הנגב והגליל וכן לחיזוק הזהות היהודית. אלו לאו דווקא צעדים של ימין כלכלי, אך אפילו מי שתומך בצעדים אלו ללא קשר לתועלת הכלכלית, נראה שאין יעדים ברורים להוצאות אלו כך שיוכלו להכריז שהוצאות אלו הצליחו במשימתן. זו דרישה בסיסית ביותר בנוגע לכספי המיסים של הציבור וחבל שמאשרים מיליארדים מבלי לדרוש לראות תוצאות ברורות ומדידות בשטח.
ש"ס הצליחו להכניס בסופו של דבר את תלושי "הנצחת העוני" שלהם, אלו שחולקו גם במהלך הקורונה. אני מכנה אותם בכוונה בשם הזה כי זו שיטה גרועה ביותר לנסות לחלץ משפחות מעוני והיא רק עלולה לגרום לתלות חמורה יותר של משפחות מתחת לקו העוני – במדינה. צעד שמאל כלכלי מובהק הנוגד את מדיניות הימין הליברלי בישראל.
השינוי המשמעותי ביותר בתקציב הוא בתקציב משרד החינוך, מיליארדים שיופנו לתקציב הישיבות – לתוספת קצבאות לאברכים, וכן להגדלת המימון של מוסדות הלימוד הפרטיים של הציבור החרדי. קשה להדגיש כמה שתקציבים אלו יכולים להוות השפעה שלילית על כלכלת ישראל כאשר הם ניתנים בלי דרישה ללימודי ליבה ובלי דרישה ליציאה לעבודה. תמריצים אלו בשילוב הדמוגרפיה בישראל מהווים עיכוב משמעותי לצמיחה הכלכלית של ישראל.
כדי להתגבר על תמריצים אלו, ממשלת ישראל תצטרך להסיר את כל החסמים ליציאה לעבודה בפני הצעירים החרדים וכן למצוא דרך להזניק את בתי הספר הממלכתיים החרדיים המלמדים ליבה. משימה שנראית כמעט בלתי אפשרי וזה לא מבשר טובות כלל לכלכלת ישראל.
חוק ההסדרים
מלבד התקציב עצמו, עבר יחד איתו גם חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא בין החוקים הגדולים ביותר שיש בספר החוקים והוא גם בעל השפעה משמעותית ביותר על כלכלת ישראל.
בחוק הסדרים טוב אנו מצפים לראות רפורמות משמעותיות שיסייעו לצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל, בניגוד למה שראינו בתקציב שבדיוק עבר.
סעיפים רבים בחוק ההסדרים לא צלחו את ההצבעות והדיונים ונפלו בדרך, כך למשל ביטול פטור ממע"מ לתיירים שהיה יכול לתקן עיוותים במשק ולהוות הכנסה נוספת למדינה לא עבר בגלל לחץ ממשרד התיירות והדבר מצער. רפורמה נוספת שנפלה כולה היא פירוק מועצת אגוזי האדמה, למעשה המועצה שמנהלת את גידול הבוטנים בישראל וכן את היבוא (או האיסור לייבא) שלהם. עצם קיום המועצה זה דבר שמדינה מערבית לא יכולה להתגאות בו, דבר כזה מתאים לברית המועצות ולא לישראל וזו תעלומה של ממש מי חזק מספיק כדי להפיל את הרפורמה המובנית מאליה בישראל של שנת 2023.
בנוסף, בנוסחים הראשונים של חוק ההסדרים היו רפורמות מרחיקות לכת בתחום היבוא של פירות וירקות, הגנות הצומח וכן מועצת הצמחים – קרטל בחסות המדינה בכל הקשור לגידול פירות וירקות בארץ. נראה שחלקים רבים מהרפורמות לא צלחו בסופו של דבר, אם כי נשארו חלקים משמעותיים. אגף הגנת הצומח מחויבים למפות את כלל הסיכונים ביבוא פירות וירקות לישראל ולאחר מכן יוכלו לייבא ביתר קלות תוך מציאת פתרונות לסיכונים שנמצאו. זהו הליך יחסית סטנדרטי בעולם – התמודדות עם סיכונים ביבוא פירות וירקות כמו מזיקים אקזוטיים. אך אין דדליין לבדיקה ואף אם הם מדווחים על התקדמות, אין אנו יודעים מתי נראה הקלה ביבוא. כן עבר בחוק שקרטל מועצת הצמחים לא יוכל יותר לתאם מחירים בארץ, דבר שאמור להגדיל את התחרות, אך ללא יבוא, זהו פתרון חלקי. סמכויות אחרות של המועצה שהיו אמורות להתבטל נשארו בגלל לחצים.
חוק נוסף שנפל נועד לטפל במונופולים, אך על חוק זה היו הסכמות שהוא לא נוסח כראוי ולכן ידונו בו בנפרד. כמו כן היו רפורמות שהיו צריכות לאפשר יבוא מקביל ורובן ככולן נפלו. חוק לאיסור פגיעה על יבוא מקביל שקודם בנפרד מחוק ההסדרים עבר את ועדת הכלכלה וככל הנראה יעבור בקריאה שלישית בקרוב. זהו חוק טוב שכשיעבור יהווה איום משמעותי על המונופולים בתחום היבוא בישראל.
כן עברו כמה הקלות ביבוא בשר ועופות וכן מעט הקלות בתחום הביצים אם כי הן לא משמעותיות עד כדי פתיחת השוק לחלוטין.
חלק משמעותי בחוק ההסדרים הוא קרן הארנונה, עליה נכתבו אלפי מילים בשבועות האחרונים. בסופו של דבר, אחרי ניסיונות רבים שנועדו לתמרץ את הרשויות שלא לתקוע היתרי בנייה למגורים בשל הפסדים כספיים שנכשלו, קרן הארנונה צלחה ועברה. מדובר בתמריץ שעשוי להגדיל את מספר היתרי הבנייה בעתיד, אך סביר שהיא אינה מספיקה כלל כדי לפתוח את עליית מחירי הדיור. התמריץ גדול במיוחד לפריפריה ולא באזורי הביקוש, היכן שהמחסור בדירות חמור יותר. זה לא פתרון מושלם אך זהו צעד ראשון בדרך ארוכה.
אפשר לציין לזכות הקואליציה שרפורמת התמרוקים שעברה בכנסת הקודמת הייתה בסכנת ביטול עקב לחצים של משרד הבריאות. רפורמה זו צריכה לפתוח את אחד השווקים הסגורים ביותר במדינה – משחות שיניים, דאודורנטים, סבונים וכד'. לאחר לחץ נגדי על ידיד לוביסטים אזרחיים כמו 'לובי 99', רוב הרפורמה צלח את הועדות בכנסת ומשרד הבריאות לא הצליח לבטל אותה. אם כי הישג זה אינו שייך רק לקואליציה כי אם לכנסת כולה.
היו נזקים פוטנציאליים נוספים שנחתמו בהסכמים הקואליציוניים כמו עיכוב המעבר לאנטנות דור 4-5 והשארת אנטנות דור 3, מהלך שהיה יכול להוות עיכוב כלכלי רציני למדינה. אך לאחר עבודה של שר התקשורת הדבר לא קרה בסוף, וההתקדמות הטכנולוגית לא נפגעה. בנוסף, למרות איומים לבטל את חוק אגרות גודש שעבר בחוק ההסדרים הקודם, החוק לא נפגע אם כי המכרז להפעלת המנגנון מתעכב. סביר שלחץ ממשרד האוצר יגרום לכך שאגרות הגודש יצאו לפועל ונותר רק לקוות שלא נראה עיכוב בנושא שיהווה פתרון משמעותי לבעיית הפקקים במרכז.
לסיכום, כמו כל תקציב שהוא, העניין מעט מורכב מהכרזה פשוטה שהתקציב רק רע או טוב. קשה להיות שמח נוכח התמריצים השליליים לעבודה ולימודי ליבה בתקציב, ונראה שאין מספיק רפורמות משמעותיות בחוק ההסדרים שיפצו על כך. יש לממשלה הזו כמה שנים לתקן את התמריצים ולדאוג למנועי צמיחה במשק, ואני מאוד מקווה שכך אכן יהיה.
