לפני שנים ספורות סערה הארץ סביב "מתווה הגז". הסערה הייתה יצרית מאוד, ואי אפשר היה להתעלם ממנה. בעבור שר האנרגיה יובל שטייניץ זה היה הנושא המכונן של כהונתו, וגם ראש הממשלה נתניהו הטיל על כך את כל כובד משקלו. מנגד, פוליטיקאים אחרים, ארגונים חברתיים וארגוני איכות סביבה לא טמנו ידם בצלחת, והארץ רעשה זמן רב.
בימים אלה עומד על הפרק נושא דרמטי בהרבה, אך בינתיים הוא עובר מתחת לרדאר, ולא מעורר כל הד ציבורי. משרד האנרגיה פרסם בשבוע שעבר טיוטת מסמך "אסטרטגיית המימן" של ישראל לעיון הציבור, ונראה שבינתיים אין התעניינות ציבורית בנושא, פרט לקומץ בעלי עניין.
שוק המימן הנוכחי הוא שוק עצום, ומוערך בקרוב ל־100 מיליון טונות בשנה – כמות שנאמדת ב־100 מיליארד עד טריליון דולר בשנה (!) רק עבור חומר הגלם. מימן משמש בין השאר לייצור אמוניה, החשובה לחקלאות כחומר דשן, וגם לתעשייה לטכנולוגיות קירור. הוא נדרש גם לתהליך של זיקוק דלק, וגם השוק הזה לא זניח.
כל השוק העצום הזה עובר כעת מהפכה. כיום, רוב רובו של המימן מופק בתהליכים הנחשבים מזהמים ופולטים פחמן דו־חמצני. העולם נדרש לעבור כבר בעתיד הקרוב ל"מימן דל־פליטות", והמשמעות היא פתיחת שוק חדש בהיקף שמגיע לטריליון דולר בשנה עם אפשרויות רבות, ועם אתגרים גדולים לא פחות.
וזו רק תחילתו של הסיפור. ייצור פלדה הוא תהליך האחראי לכ־10% מפליטות הפחמן הדו־חמצני מעשה ידי אדם. התהליך הקלאסי של ייצור פלדה משתמש בפחמן כדי לספוח את החמצן מעופרת הברזל, והוא פולט לאוויר כמויות גדולות מאוד של פחמן דו־חמצני. אבל פחמן איננו החומר היחיד שיכול לספוח חמצן; גם מימן יודע להתחבר עם חמצן ו"התוצר הנלווה" הוא מים בלבד. ואכן, כמה חברות כבר מייצרות פלדה בעזרת מימן. כיום מדובר בהיקפים קטנים, אך הצפי הוא שהם יגדלו בהרבה בעתיד הקרוב, כאשר המוצר המוגמר (למשל מכוניות) יתייקר בשיעור קל בלבד.
המימן יכול לשמש גם כדלק נקי. הוא צפוי לשמש הן ביישומים סטטיים, כדלק לגנרטורים לייצור חשמל באזורים מבודדים או באזורים שבהם חברת חשמל מתקשה לעמוד בעומס, הן ביישומים בתחבורה, ובפרט באוטובוסים, משאיות, רכבות, אוניות ומטוסים. אפשר לנצל מימן גם לאגירה של אנרגיה לפרקי זמן קצרים או ממושכים (אפילו שנים).
הדרישה להפחית פליטות פחמן מחייבת שינוע של אנרגיה מאזורים עשירים באנרגיות נקיות ומתחדשות לאזורים עניים באנרגיות מתחדשות. כיום שינוע אנרגיה מתבצע באמצעות פחם, דלק נוזלי וגז טבעי. בכלכלת העתיד המימן ונגזרותיו (למשל אמוניה) הם מועמדים מצויינים לשינוע.
והתוצאה: עד שנת 2030 הביקוש למימן צפוי לגדול ל־150 מיליון טונות בשנה. אך בניגוד לעבר הביקוש יהיה למימן דל־פליטות, כמו מימן שהופק מפירוק מים באמצעות אלקטרוליזה – תהליך שהחשמל הדרוש לו נוצר בשדה סולרי. וזוהי מהפכה של ממש. "כלכלת המימן" שהייתה חלום (ויש שיאמרו פנטזיה) של משוגעים לדבר, מתגשמת בימים אלה הלכה למעשה.
בשבוע שעבר נערך כנס "מימן עולמי" ברוטרדם שבהולנד. בכנס World Hydrogen 2023 השתתפו יותר מ־11,000 איש ואישה, ובהם נציגים מישראל (ואני בתוכם). במסגרת הכנס התקיים שיט בנמל רוטרדם, ובו הוצגו חלק מהפרויקטים והחברות הפועלות בנמל לקדם פרויקטים מבוססי מימן. חלקם פרויקטים בהיקף גדול ובשלבי ביצוע, וחלקם בשלבי תכנון שונים. במהלך הכנס חתמו שר האנרגיה של סעודיה והשרה לנושא האקלים של הולנד על מזכר הבנות בנושא: סעודיה תייצר מימן ואמוניה ירוקה וזולה ותשנע אותם ללקוחות אירופיים דרך הולנד. עד כדי כך הנושא חשוב לאירופים, שהם העלימו עין מבעיות דמוקרטיה וזכויות אדם בממלכה וחתמו על המסמך לעיני אלפי אנשים. עד כמה הסעודים רציניים? בימים האחרונים נסגרו הסכמי השקעות בסכום של 8.4 מיליארד דולר בחברת Neom Green Hydrogen Company הסעודית להקמת פרויקט לייצור מימן ירוק ואמוניה ירוקה בעיר העתידנית ניאום שלחופי ים סוף.
גם מצרים רוצה להיות שחקנית מובילה בשוק המימן, והיא פרסמה טיוטת חוק ובה הקלות מס מפליגות למיזמים של מימן ירוק. ההקלות המצריות נחשבות נדיבות אפילו יותר מהקלות המס האמריקניות.
ארה"ב הכריזה על הטבות בסך כולל של יותר מ־8 מיליארד דולר לטובת מימן ירוק, ואירופה עתידה לפרסם מכרזים ראשונים בדצמבר הקרוב. כולם פועלים בדחיפות מתוך הרגשה שאנו נמצאים בתקופת חירום, ואם לא נפעל מהר יהיה מחסור במימן ירוק.
ישראל יכולה להשתלב בנושא ואפילו להוביל בתחומים מסוימים. אומנם השטח שלנו קטן ולא נוכל להיות יצרנים מובילים, אבל לחדשנות הישראלית כבר יש פירות בתחום הטכנולוגי.
חברת H2pro צמחה בטכניון ופיתחה תהליך ייחודי להפקת מימן ממים. התהליך הוא חשמלי אבל מפיק את המימן והחמצן בהפרש זמן, ולכן הוא בטוח יותר וגם זול משמעותית מפירוק באמצעות תאי דלק.
חברת SOL־QD מפיקה מימן ממים בתהליך פוטו־כימי, כלומר המימן מופק מאור השמש תוך שימוש בקטליזטור כימי לא מתכלה הרותם את אור השמש ומפרק מהמים את המימן ביעילות הקרובה ל־100%. גם התהליך של SOL־QD זול מאשר שימוש בתאי דלק קונבנציונליים. ויתרה מזו: אפשר לשלב את הפקת המימן עם יישומים נוספים כגון טיהור מים, והיתרון גדל עוד יותר.
חברת Gencell מפתחת תאי דלק שעובדים על אמוניה. מוצרי החברה יכולים לשמש לייצור חשמל באתרים מבודדים שבהם אין רשת חשמל. מכל אחד של אמוניה יכול לספק את צורכי המתקן לחודשים רבים.
אלה רק דוגמאות קטנות של הפוטנציאל הישראלי, ויש עוד חברות נוספות הפועלות במרץ ובכישרון. ארה"ב, אירופה, סעודיה, מצרים ועוד ועוד – כולן תומכות בתעשיות המימן שלהן בסכומים נדיבים. מעיון ראשוני בטיוטת אסטרטגית המימן הישראלית נראה שנעשתה עבודה מבורכת, אבל הרוח הנושבת ממנה זהירה מדי. כדי להוביל יש לנקוט גישה אגרסיבית יותר למרות הסיכונים הכרוכים בכך.
