פגישות המשא ומתן על הרפורמה המשפטית בבית הנשיא לא מתקדמות. רעיונות שונים ומשונים כבר עלו על הפרק, אך אף אחד מהם לא התגבש לכדי הצעה של ממש. כרגע אין אפילו תכנית כלשהי שניתן להסכים עליה משני הצדדים, ולו רק בשעת הדחק. להיפך, דומה שככל שעובר הזמן הסיכוי להסכמות רק הולך וקטן.
האזנה קשובה לטקסטים היוצאים מפיהם של מנהיגי האופוזיציה מבהירה שפניהם לא לפשרה אלא להכנעה. לא מדובר למרבה הצער רק בלפיד, שמהרגע הראשון דחף להקצנת עמדות באופוזיציה, אלא גם באנשי המחנה הממלכתי. המפלגה שנחשבה לגורם המתון באופוזיציה וזכתה בעקבות כך לתמיכה ציבורית פנומנלית בסקרים, מעדיפה ברגע זה להתבצר בסירוב לכל פשרה מהותית ומיישרת בפועל קו עם לפיד ועם הקו הקיצוני של מנהיגי מחאות קפלן. "אין פשרה על הדמוקרטיה" מכריזים שם, ומתעקשים למנוע כל סיכוי לפשרה באמצעות אולטימטומים שאותם הם מציבים לקואליציה. האחרון שבהם נוגע לוועדה לבחירת שופטים.
ההתעקשות לבחור ועדה ולכנס אותה, ובכך להעניק תמונת ניצחון למתנגדי הרפורמה, מעידה כאלף עדים על כך שהמשא ומתן לא מתנהל "בלב פתוח ובנפש חפצה" אלא בדיוק להיפך. באופוזיציה מתנהגים כאילו שכחו לגמרי מה משמעותה של המילה "פשרה" בשפה העברית. במקום לנהל שיח שמטרתו הגעה להסכמות, פועלים נציגיה לוודא שהמשא ומתן לא יניב שום פירות מועילים.
צילום: עמוס בן־גרשום, לע"מ
לכאורה מדובר בהתנהלות לא רציונלית. האופוזיציה, שמטבע הדברים לא נהנית מרוב בכנסת, אמורה להיות זו שחותרת לפשרה יותר מהקואליציה, משום שללא פשרה היא עלולה להפסיד הכל. למרות זאת מתנהלים אנשי האופוזיציה בכל הנוגע לרפורמה בשיכרון כח וביהירות. כאילו מדובר במשא ומתן שבו הם מחזיקים בעמדת יתרון, או לכל היותר כמו במו"מ בין צדדים שווים.
את ההתנהלות הזו לא ניתן להסביר בלי להביט על רפיסות הקואליציה. הכותרת הבוקר (ב') בעיתון ידיעות אחרונות, לפיה ארבעה שרים בממשלה מדברים על כך ש"הרפורמה מתה", מבטאת למרבה הצער את הרוח האופפת בימים אלו את הקואליציה כולה. רוח של נמיכות רוח וחוסר אמונה ביכולת של קואליציית הימין להוביל מהלכים דרמטיים. באופן משונה מאוד, אפילו העברת התקציב, שנתנה לממשלה הנוכחית כמעט שנתיים של אוויר לנשימה, לא הצליחה להחזיר לקואליציה את תחושת המסוגלות. נראה כאילו קואליציית החלומות של הימין מעדיפה להתמקד בהישגים קטנים יותר, ולוותר על ההזדמנות לשנות את חוקי המשחק.
מצביעי הימין חייבים להניף דגל אדום מול ממשלת הימין אותה בחרו. מדובר ללא ספק בקואליציית חלומות עבור כל מי שמעוניין להוביל מהלכים דרמטיים, אך נדמה שמנהיגיה בוחרים כעת להתמקד באתגרים הפשוטים יותר. עם כל השמחה על העלייה המחודשת הלילה לחומש וחידוש הנוכחות היהודית המשמעותית במקום, לא מדובר בצעד משנה מציאות ברמה ההיסטורית. הרפורמה המשפטית לעומת זאת הייתה אמורה להיות צעד שכזה, לו הייתה מצליחה להתקדם.
מצביעי הימין חייבים לדרוש מקואליציית החלומות שאותה בחרו להתעורר. לא לתת לה לאסוף הישגים ברמת המיקרו כהצדקה לקיומה, ולדרוש ממנה הישגי מאקרו. תקציבים לפה ותקציבים לשם הם הישג נאה לנופף בו לקראת הבחירות, אך הממשלה הנוכחית נבחרה להוביל תהליכי עומק: בתחום המשפטי, בתחום הכלכלי וגם בעשייה הציונית.
דחיית ההצבעה על הצעת הממשלה בנוגע להחלת "מדיניות ציונית" היא רק סימפטום למציאות שבה לקואליציה יש אמנם הרבה רצון טוב, אך היכולת להוביל מדיניות קצת אבדה לה בדרך. אם הקואליציה לא תגדל מחדש את עמוד השדרה שלה, ולא תפסיק להיחרד מכל סופת רעמים קייצית המתרגשת עליה, אזי הנבואה על מות הרפורמה תגשים את עצמה, ותהפוך גם לנבואה על מותה בטרם עת של הממשלה.
