מכתבו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על האפליה בסעיף ההתיישבות בחוק הלאום עוררה גלים, גם בדיון הוועדה שהתקיים השבוע וגם בקרב הציבור. הנשיא טען שהסעיף שמאפשר למדינה להקים התיישבות קהילתית על רקע דת או לאום, מפלה ופוגע בזכויותיהם של מיעוטים.
מכתב זה הוא המשך ישיר לעמדתו כפי שהשתקפה לפני כשנתיים בנאום ארבעת השבטים, בו חילק מחדש את החברה הישראלית לקבוצות: חרדים, דתיים לאומיים, חילוניים וערבים, שכולם שואפים לרצון ולתקווה ישראלית משותפת. חדי העין והאוזן יבחינו בבחירה במונח "תקווה ישראלית" ולא תקווה יהודית או לפחות יהודית-ישראלית. דווקא על רקע הנאום, ובמיוחד על רקע המכתב של הנשיא, מתעורר הצורך הדחוף לחוקק את חוק היסוד: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
גם סעיף המשפט העברי זכה לביקורת רבה ולמחלוקת עמוקה בין אלה המתנגדים לציין את העובדה שהמשפט העברי הוא חלק מהמורשת התרבותית והמשפטית בישראל, לבין אלה הרואים בו חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים-ציוניים המתחדשים.
החוק הוא חוק הצהרתי, שמגדיר לראשונה את אופייה של המדינה, סמליה וערכיה. וגם אם לא כל הערכים כלולים בו ולא על הכול מסכימים, יש חשיבות רבה לחוקק אותו.
אחרי נאום ארבעת השבטים ולמרות קריאתו של הנשיא ריבלין ל"תקווה ישראלית" ולא יהודית – ערכיה של המדינה וקריאת הכיוון של מנהיגיה לא צריכים להשתנות. מאז קום המדינה ועד היום אנחנו חיים בחברה רב-תרבותית, שיש בה קבוצות שונות המונעות מאינטרסים שונים, לעתים מנוגדים, אבל כולנו צריכים לזכור שהמדינה היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ואלו שני ערכים שמרכיבים ערך-על אחד. אלו שתי רגליים שוות משקל, שנושאות יחד את משקלה של המדינה.
גם בחקיקה וגם בפסיקה אין כל סתירה בין שני הערכים האלה. למשל, דברי השופט דב לוין: "שני הדברים אינם עומדים בסתירה כלל ועיקר. המדינה – מדינת היהודים היא; המשטר המתקיים בה הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים". כלומר, המדינה היא מדינת לאום והמשטר בה הוא דמוקרטי. יש זכויות לאומיות שנתונות למי שהוא בן הלאום; ויש זכויות אזרחיות שמוקנות לכל אזרח במדינה. חוק הלאום מגדיר את הערכים הלאומיים.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שרבים וביניהם הנשיא, ציטטו את פס"ד קעדאן שעליו הוא חתום והוכיחו שסעיף ההתיישבות פסול, הגדיר בספרו "מידתיות במשפט" מהי מדינה יהודית. באופן שאולי יפתיע רבים, הגדרתו חופפת באופן כמעט מושלם את סעיפי חוק הלאום, כולל הסעיפים מעוררי המחלוקת על ההתיישבות היהודית ומקומו של המשפט העברי:
"מדינה יהודית היא מדינה שלכל יהודי הזכות לעלות אליה ושקיבוץ הגלויות הוא מערכיה הבסיסיים. זוהי מדינה שההיסטוריה שלה שלובה ושזורה בהיסטוריה של העם היהודי, ששפתה העיקרית עברית, ושעיקרי חגיה משקפים את תקומתה הלאומית. מדינה יהודית היא מדינה שההתיישבות היהודית בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה. מדינה יהודית היא מדינה המנציחה את זכרם של היהודים שנטבחו בשואה…"
"מדינה יהודית היא מדינה המטפחת תרבות יהודית, חינוך יהודי ואהבת העם היהודי. מדינה יהודית היא ההגשמה של שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מדינה יהודית היא מדינה שערכי החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל הם ערכיה. זוהי מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה. מדינה יהודית היא מדינה שהמשפט העברי הוא אחד והערכים של תורת ישראל, מורשת ישראל וההלכה, מקנייניה הלאומיים החשובים היהודית הם מערכיה הבסיסיים. מדינה יהודית היא מדינה שהשבת הוא יום מנוחה ליהודים שבה…"
אז אולי עכשיו אבירי זכויות האדם והאזרח יביעו נכונות להעביר את חוק הלאום כלשונו?
