בריאיון לקראת יום ירושלים הסברתי שיום שחרור ירושלים הוא למעשה רק יום שחרור חלק מירושלים. הר הבית הוא עיקר מהותה של ירושלים, תשעה מתוך עשרה קבין של מהות, ואילו יום ירושלים הנוכחי – כשהר הבית רחוק מאחיזתנו – הוא למעשה רק 10 אחוזים יום ירושלים. דרוש שלום עם שכנינו. בלי שלום – לא נגיע להר הבית. אם נגיע לשלום, אני בטוח שנגיע גם ליום ירושלים מלא־מלא. לצערי זה איננו מסר שאפשר לשמוע כיום מרבנים דתיים־לאומיים. כולם שמחים כל כך על יום ירושלים כאילו הוא מבטא את סוף התהליך, אבל הוא רק ההתחלה. זה מעציב אותי.
עלינו פעם אחת להר עם הבנות שלנו לפני כשמונה שנים, לפני שהגדולות חגגו את בת המצווה שלהן. בירכתי שם בחשאי על מזון שאכלתי וגם קראתי קריאת שמע, למרות שזה נחשב בלתי חוקי ולא נימוסי.
שמעתי מערבים שאני מיודד איתם, שלוּ היה שלום – לא היה קשה כל כך לבנות את בית המקדש. אל־אקצה איננו במקום המקדש, ואילו כיפת הסלע היא רק כיסוי למקום קודש הקודשים ולא כל כך חשובה להם. יש ביניהם קיצוניים שמתעקשים על המשך האחיזה שלהם בכיפת הסלע, אבל ערבים שדיברתי איתם מוכנים להזיז אותה למקום אחר ברגע שיהיה שלום. למעשה הם שומרים על המקום הזה עבור בית המקדש שיוקם בו. בקוראן נכתב שמשה אמר לבני ישראל: "בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב ה' לכם, ואל תיסוגו לאחור פן תאבדו". פסוק אחר בקוראן מדבר על קיבוץ הגלויות של היהודים: "מבקשים אנו להעניק חסד לאלה אשר נרדפו בארץ ישראל ולעשותם מנהיגים ויורשים ולהושיבם בארץ, ולהראות לפרעה ולהמן ולצבאותיהם את כל אשר חששו מפניו".
יש מוסלמים רבים שמבינים שירושלים היא עיר הקודש שלנו, ואולי לכן הם בנו את מסגד אל־אקצה בשולי הר הבית ולא במקום המקדש. בסתר ליבם הם מקווים שיבוא השלום המיוחל ובית המקדש ייבנה שם.
שמעתי מערבים שאני מיודד איתם, שלוּ היה שלום – לא היה קשה כל כך לבנות את בית המקדש
הערבים מצויים כיום בצער גדול. הם גרים ברשויות רעות ובמדינות רעות. המנהיגים שלהם רעים מאוד ואין להם חופש וחירות. אנחנו חוגגים בפסח את העובדה שה' הוציא אותנו מעבדות לחירות. אנחנו מצווים מהתורה ללכת בדרך ה', ואם טוב לקדוש ברוך הוא להוציא אותנו מרשותו של מנהיג רע לחירות, גם עלינו מוטל התפקיד להוביל עמים רבים מעבדות לחירות. סביבנו קיימות 22 מדינות בלי זכויות אדם. לערבי מוסלמי בישראל ניתנים חופש ביטוי, חופש דת וחופש לבחור, אבל אלה אינם ניתנים במדינות שסביבנו. במדד של זכויות אדם שהתפרסם לאחרונה זכינו בציון 77. לעומתנו הרשות הפלסטינית זכתה שם בציון 25, עזה בציון 12, איראן ב־14 וסוריה זכתה לציון 1 בלבד. התפקיד שלנו הוא להעניק לערבים שסביבנו חופש מהמנהיגים שלהם. זה המסר שניסיתי להעביר בריאיון ביום ירושלים. רבים לא הבינו למה התכוונתי, אבל אני מתכוון לפעול באופן נמרץ לשם כך.
אם עם ישראל שבארץ יראה לשכנינו הערבים אהבה, ויסביר להם שאנחנו כאן בשבילם – זה אכן יתממש. הם מפחדים שאם יפילו את חיזבאללה, את חמאס ואת איראן, יקומו במקומם ג'יהאדיסטים מסוג אחר, דאעש וכיוצא בו. הם צריכים להאמין לנו שאם יאזרו עוז ויפילו את שלטונות הרשע, נעזור להם לבנות דמוקרטיות יציבות ונסייע להם לפתח טכנולוגיה להתפלת מים ולחקלאות וכל מה שדרוש להם כדי לחיות בכבוד.
עלינו מוטלת המשימה להבהיר להם שאנחנו כאן כדי לקדם אותם לעבר החירות המיוחלת. זה יהיה טוב לנו ולהם. אנחנו הרי יודעים לעשות זאת. ישראל היא הדוגמה היחידה באזור למדינה שיודעת כיצד לעשות זאת.
כדי להגיע ל־100 אחוזים ירושלים, כלומר לירושלים כולל הר הבית, דרוש שלום. ניסיתי להעביר את המסר הזה לרבנים ולכל שרי הממשלה שלנו. לא מספיק להתפלל שלוש פעמים ביום לשלום, לומר "עושה שלום במרומיו" ולסיים את ברכת הכהנים ב"ישם לך שלום". לא, דרושים מעשים רבים ומשפיעים יותר, וזה מה שאני מתכוון לעשות. אפשר לעשות זאת עד סוף הקיץ. להביא לא את האביב הערבי, אלא את הקיץ הערבי.
