בשבוע שעבר חלמתי על אבא שלי. כל בני משפחתי שחלמו עליו עד היום תמיד תיארו כמה הוא היה מאושר בחלום, ומחויך, ובמקום טוב. אצלי זה היה חלום די מוזר. הלכתי ברחוב כשפתאום ראיתי אותו. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא עושה ברחוב, הרי הוא מת. הוא הסתכל עליי ואמר לי שהוא לא מת וזה עניין של ביטוח.
מה "עניין של ביטוח"? מה ביטוח עכשיו? מה קשור ביטוח? ניסיתי לקשר את זה אולי לכך שאמא שלי עבדה בביטוח אבל היא בפנסיה כבר כמה שנים. נראה לי שרמזים מקרובים שנפטרו אמורים להיות אקטואליים.
סיפרתי את זה ברדיו, ומיד קיבלתי הודעות מאנשים שניסו לפתור לי את החלום. אחד הציע שאולי הכוונה היא שהוא שומר עליי מלמעלה. מישהו אחר אמר שאולי צריך לבדוק אם היה לו איזה ביטוח חיים שאנחנו לא יודעים עליו. מישהי כתבה לי שהוא לא הופיע סתם, ואני צריך לבדוק את תיק הביטוח שלי. אבל אבא שלי הכיר אותי די טוב. אם הוא רצה לתת לי רמז שקשור לבירוקרטיה הוא היה מופיע בחלום של אמא שלי ואומר לה לדאוג לזה. הוא יודע כמה אני גרוע בטפסים.
ויתרתי על פענוח החלום והחלטתי להסתפק בזה שחלמתי עליו. זה לא קורה לי הרבה, אז גם אם זה היה חלום בירוקרטי זה סבבה מבחינתי. אולי הוא בחר להיות פרקטי כי הוא לא מגיע הרבה.
ואז, בימים שאחרי החלום, החלו ליפול עליי תביעות משפטיות של אנשים שלא היו ממש מאושרים מדברים שאמרתי עליהם. בנוגע לאחת התביעות שאל אותי עורך דין שפניתי אליו, "תגיד, אין לך ביטוח מקצועי?". מבחינתי נפל לי האסימון. מלמעלה אבא שלי עוקב אחריי בטוויטר, ממשיך לשמוע את תוכנית הרדיו שלי, צופה בפטריוטים, וירד כדי לייעץ לי איך לחסוך הרבה כאבי ראש מיותרים.
הדיבה הגדולה
בלי להישמע זחוח, אף אחת מהתביעות שהוגשו נגדי בתקופה האחרונה לא באמת מרגשת אותי. זה לא נעים בעיקר כי זה גוזל זמן, ולעיתים קצת כסף, אבל אני לגמרי מבין את המשחק. אני לא בא טוב בעין או באוזן או במרפק להרבה אנשים, והדרך הכי טובה למנוע ממישהו לדבר היא לנסות לגבות ממנו מחיר על מה שהוא אומר. עכשיו, זה לא שאני נגד הפרקטיקה. אם הייתי אומר דבר שקר, או מכפיש אדם ללא כל הצדקה, הייתי מתנצל. זו לא בושה מבחינתי, לפעמים הדם חם והלשון מהירה מדי ונאמרים דברים שלא צריכים להיאמר. אבל בכל אחת מן התביעות שהוגשו היה חשוב לי דבר אחד: האם הייתי אומר את אותם הדברים שוב. וואלה? כן.
זה לא טור סגירת חשבונות ואין לי כוונה להזכיר אף אחד מהתובעים בשמו. אבל גיליתי משהו משותף לכל האנשים והארגונים שהחליטו לתבוע אותי: כולם נוקטים צעדים שהם הכי אלימים וקיצוניים שיש. וזה קצת מצחיק אותי. אם הלשון שלך לוהטת כל כך בדרך כלל, אל תהפוך לצנון קריר כשמדברים עליך באותה טמפרטורה.
מעולם לא תבעתי תביעת דיבה. אני מתבטא בחריפות, אני מצליף בלשון, ולא הוגן להתרגש כשמישהו מצליף בי בחזרה
בכל מקרה, האהבה שנשפכת עליי בימים האלה מרגשת אותי ממש. אנשים בכל הגילאים, מכל המקומות והשפות, רוצים לעזור ולסייע. חלקם מציעים כסף, חלקם שירות, חלקם מילה טובה ואימוג'י לב. כולם נותנים לי תחושה שאני חלק ממאבק גדול יותר, המאבק שלהם. שרק נפלה בחלקי הזכות לדבר בשמם.
מעולם לא תבעתי תביעת דיבה, ובלי עין הרע יש לא מעט הזדמנויות, כי אני מאמין במה שכתבתי כאן: אני מתבטא בחריפות, אני מצליף בלשון כי היא הכלי שלי, ולכן לא הוגן להתרגש כשמישהו מצליף בי בחזרה גם אם הוא אומר דברים נוראים. זה המשחק, ואני לגמרי מוכן לשחק בו. אני מתכוון לנסות לנצח, אבל גם אם אפול על השופט הלא נכון, לפעמים החיים הם בדיוק כמו שאני אומר לילדים שלי לפני כל אימון כדורגל: לא רק הגולים חשובים, תנסו ליהנות.
כסף ועו"ד
צעדתי השבוע מאולפן הרדיו ברמת החייל לביתי ברמת־גן בבוקר שבו נפטר הרב אדלשטיין זצ"ל. בדרך הלכתי לצד מאות אם לא אלפי צעירים חרדים שפסעו בשקט לעבר ישיבת פוניבז' בבני־ברק לחלוק לו כבוד אחרון. הקשבתי באוזניות למישהו צועק על מישהו ברדיו, ופתאום הרגשתי טפיחה קלה בגב. הסתובבתי וראיתי בחור חרדי צעיר.
הוא שאל אותי בלחש: תגיד, אתה זמרי? עניתי שכן. הוא אמר שהוא בקושי זיהה אותי אבל את הקול הוא שמע אלפי פעמים: "אנחנו שומעים אותך בלילה בישיבה אחרי השיעורים". התרגשתי. אבל זאת לא הפעם הראשונה ששמעתי את זה. יש לי חיבור טוב עם הקהל החרדי הצעיר. פתאום הוא חיבק אותי ואמר לי שלפחות ביום העצוב הזה היה לו רגע שמח. ואני רק אמרתי לעצמי שיש לי זכות לגעת בלב של הבחור הזה בתקופה שהוא רואה בעיקר אנשים עם מבט קשה בעיניים ששופכים עליו שטרות של כסף וצועקים עליו שבגללו הכול שחור פה.
אני לא שמח כשתובעים אותי. יש מצב שאקבל את העצה של אבא ואתארגן על איזה "ביטוח סאטירה", אם יש דבר כזה. אבל השבוע הזה גרם לי להרגיש שיש אנשים שאכפת להם ממני, לא רק למעלה, גם ממש פה ליד. אז לכל מי שחושב שכסף ועורך דין טוב יכולים להפחיד אותי ולגרום לי לא לומר מה שאני חושב: צר לי, תצטרכו קצת יותר כדי לסתום לי את הפה.
ואם הטור הזה פגע במישהו, ניפגש בבית המשפט.
